גושפנקא דמלכא (רמב"ם) לב

קאמר אלא לומר לך דאף על גב דלא בקיאי וגמירי לית לן בהו

וכ"כ הרי"בש בסימן רס"ו וז"ל גם ד"וח אין צריך בגיטין וקידושין דהא בדי"מ לא בעי חו"ד כדי שלא תנעול דלת בפ"לו וגיטין וקידושין לדי"מ דמו דהא ילפינן דבר דבר מממון ואיכא בהו טעמא שלא תנעול דלת ומהאי טעמא לא בעי' סמוכין אלא הדיוטות וכו' יע"ש ואחר שכתב טעם אמאי לא בעי ד"וח כתב דמהאי טעמא נמי לא בעינן סמוכין וכו' הרי ד"וח לחוד וסמוכין לחוד ואם כן כי אמרי דלא בעו דייני דבקיאי בד"וח אפילו היו מקבלי' העדות הדיוטות גמורים דלא ידעי לח"ולד קבלתם קבלה גמורה ואע"ג דבדי"מ נמי לא בעי ד"וח ועכ"ז הצריכו לפחות שיהיה בהם אחד דגמיר אין מזה קושיא שהם ז"ל לא דימו אותם לדי' ממונות אלא לענין דלא בעו ד"וח ומ"מ די"מ צריך שידעו בית דין לחקור את העדים שמא וכו' אבל בעדות נשים דחומרא דאתי לידי קולא הוא וכיון דאין צד"וח גם הב"ד שמקבלין העדות לה בעינן שידעו לח"ולד ומשום הכי בעדות ממון הצריכו שיהיו בקיאי בד"וח ובדקדוק העדים וחקירתם כמ"ש בתשובת הרי"ף ז"ל ובעדות הנשים לא הצריכו כמ"ש בתשובת הרשב"א ז"ל וגדולה מזו כתב הרב המאי"רי ז"ל שהיה בתחילת אלף הששי נודע בשערים שמו וז"ל בחדושי יבמות ולמדת של כל דברי הכל וכו' וה"ה לכל ענייני גיטין וקדושין שאינן צריכין ד"וח וישנן בב"ד הדיוטות וכו' עד ואפילו בדין מרומה שכיוצא בו אף בממון צריכין ד"וח בגיטין וקדושין לא ואילו היו צריכים ד"וח היו מצריכין בהם זמן מן התורה ואע"פ שבגיטין תקנו זמן לא מן התורה אלא מדרבנן משום בת אחות' ואף על גב דהרשב"א והרי"בש סברי דבדין מרומה בעי' ד"וח אפי' בעדות נשים מ"מ מצינו מי שמקל בעדות נשים טפי מדי"מ ולפיכך אין תימא אם יסבור הרשב"א ז"ל דבעדות נשים סגי בב"ד הדיוטות דליכא בהו חד דגמיר ע"כ יע"ש עוד כתב דאין לחלק ולומר דע"כ לא מכשרי הרשב"א והריב"ש ז"ל אלא דייני דלא בקיאי בד"וח אבל דייני דלא ידעי הלכות עדות אין קבלתן קבלה כדאמר הרי"ף בדי"מ דהא ודאי ליתא דאי לא בקיאי בח"וד דהוי מלתא זוטרתי כוון המעשה וכוון הזמן וכוון המקום כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב בה"ע ק"ו הדברים דלא בקיאי בדקדוק העדים לעיין דברי כל אחד וכ"ש שאינם בקיאים לדון ולא ידעי הלכות עדות כשר ופסול כמו שהצריכו בדי"מ. ומה גם עתה שכתב הריב"ש בסי' רס"ו דאפי' בדין מרומה לא בעי דר"וח כדין ממש אלא שצריך הדיין לחקור בו כל מה דאפשר וכו' דהשתא תליא הא מלתא בפקחות הדיין ומדינותו דודאי הגמור מאן דלא בקי בהכי אינו מן הישוב ואין צריך לומר שאינו בקי בדינין וכיון דמכשיר הרשב"א בעידי דיני נשים דייני דלא בקיאי בד"וח וכ"ש מאן דלא גמיר וכן דעת מהרי"בל באותה תשובה דבעי לאכשורי לההוא דלא גמיר א"כ אפילו אם יחשב דין מרומה דבעי' ד"וח מ"מ לא בעי' כולי האי כמו דיני נפשות עוד יש קצת ראיה ממה שהכשירו לענין חליצה כשחלצה לפני דייני עמי הארץ שאינם יודעים להקרות יע"ש

נקיטנן מכל מילי מעליית' דכתי' דלדעת הרשב"א והרב המא"ירי והרי"בש והרא"ם ומהר"בל אית להו דעדות נשים אפי' נתקבלה בפני ג' הדיוטות דלא גמירי ואינם בקיאי בד"וח הויא קבלה וסמכינן עלה ואם חזרו העדים ושנו בעדותם הויא חזרה ואמרינן בהו אחר שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכן היה דעת מהרי"קש וכ"ש וק"ו לנדו"ד דאיכא חד או תרי דגמיר בפיסול העדים והכשרם ויודע לדקדק בדברי העדים בד"וח כמ"ש וחתום בקבלת העדות אחר איום וגיזום וחקרו בכוון המעשה מי היה בדקדוק הקדושין ובדקדוק הזמן ובדקדוק המקום ובאותו דבר עצמו ששנה בו אחד מן העדים כבר בשעת קב"ע דקדקו בו כראוי ונמצאת עדותם מכוונת אלא דהשתא חזר בו ואמרינן ביה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכן ראיתי למהרח"ש בתשוב' י"ט שכתב וז"ל אמנם בדין מרומה לכ"ע צריך ד"וח ולענין אם יכולים העדים לחזור או לאו העולה מדברי המפרשים הביאו גם הרא"ם בסימן כ"ד דבדברים שאין צריך ד"וח ונשלם עדות העדים אף שלא נחקר עדותם להרשב"א ז"ל בתשובה כיון שנשלם העדות אף שלא נחקר שוב אינם חוזרים ומגידין וכ"כ הר"ן ז"ל בתשובה וכן דקדק הר"בי בסי' כ"ח בטור ח"מ מלשון ר"י שהביא המרדכי וכן י"ל מדברי הריב"ש יע"ש. הרי מפורש דאין העדים יכולים לחזור אלא בדבר דצריך חקירה ודרישה ולא חקרו בו אבל אם חקרו בו אפי' דברים דצריך ח"וד אינם יכולים לחזור כמ"ש אמנם בדברים דצח"וד ונגמרה עדותם ולא נחקרה עדותם יכולים לחזור בהם הא דוק מינה אם נחקרה עדותם אינם יכולים לחזור בהם ומכ"ש בנדו"ד דחקרו ודרשו כנזכ' וחקרו באותו דבר ונמצאת עדותם מכוונת והשתא חזר אחד מהם דהויא חזרה ואינם יכולים לחזור ולא עוד אלא ראינו כל מה שחקרו ב"ד פעם ב' בדברי העדים כבר חק' בו בק"ע ומשם באר"ה שהם בקיאי' בד"וח ומה גם לדעת הרי"בש דכתב דאפי' דין מרומה א"צ ד"וח כדין אלא שצריך הדיין לחקור בו כל מה שאפשר דהשתא הדבר תלוי בפקחות הדיין וקא חזינן דפקיחי אינהו בד"וח דחקרו בכל דבר שצריך בו הזמה ובכל מה שחקרו ב"ד פעם ב' חקרו בו כבר וגם אית בהו חד דגמיר דודאי קבלתם הויא קבלה ואינם יכולי' לחזור וכן כתב הרי"בש בסימן רס"ו וז"ל הני עדות ב' עדים בטיל כיון שלא היה בעדות ח"וד שהרי לא אמרו בכמה לח' ולא באיזו יום ואע"פ שבשאר ק"ע שחתמו וכו' כתבו שד"וח באיזה שנה ובאיזה חדש וכו' אין הולכים אחר עדות אחרונה אלא אחר עדות הראשונה יע"ש נמצא דאם ח"וד באיזה יום ובאיזה שנה ובאיזה חדש דהיינו בכל דבר שתלוי בה הזמה מקרי חקרו ודרשו וכ"כ מהרח"ש בסי' מ"ז דאף על פי דאיכא התם דבקיאי בד"וח כיון דלא כתבו בק"ע שד"וח אמרינן ודאי לא ח"וד יע"ש

אלא דעדיין יד הדוחה נטויה לדחות ולומר הא דקאמר הרשב"א והרב המאי"רי והרשב"א ומהרי"בל ומהרי"קש דמהני קב"ע אפי' בפני ג' הדיוטות היינו אם נתקבלה בפני בע"ד אבל בנדו"ד דנתקבלה שלא בפני בעל דין לא הויא קבלה ואין עדותם עדות ויכולים לחזור כמ"ש רבינו הטור בסי' כ"ח ופסקה מרן בקצר יע"ש אמנם אחר הח"י ראיתי למהרח"ש בסי' י"ט שכתב וזה לשונו ממה שרשום בזכרוני משנים קדמוניות וראיתיו עתה בדברי הרב אליהו בן חיים ז"ל בתשובה סימן ס"ח וז"ל שהמקובל אצלינו מפי סופרים וספרים ומהר"ר יצחק אדרבי שכתבו בשם הרדב"ז ושאר גדולי