גושפנקא דמלכא (רמב"ם) לא

קבלה ולית בה מלקות דאורייתא וכן נמי לא מפסלו בשתיית סתם יינם

זאת ועוד אחרת במה ששמעתי שמזלזלים בכבוד שבת שעושים עובדין דחול אינם נפסלים בזה מאחר דאינה מלאכה גמורה ואפילו פיסול דרבנן ליכא כמ"ש כתוב להרב וז"ל מ"כ באחד שקידש בפסולי עדות והתירה רב חיים הארוך וחלקו עליו חכמי טוליטו"לא וגזרו עליו נדוי שיחזור בו וכו' דאינו פסול מן התורה אלא מי שעבר עבירה שחייב עליה מלקות ואע"פ שלא התרו בו וגם על חילול שבת אם עבר על המוקצה או אפי' על הוצאת שבת בזמן הזה אין פסולים אלא מדבריהם וצריך הכרזה וכאן לא הכריזו עליו ומספק אין לנו לפוסלו כי שמא לא חלל שבת אלא בשל דבריהם ואפילו הכריזו עליו המקדש בפסולי עדות של דבריהם מקודשת ואפי' היו פסולי עדות דאוריי' אם לא נתקבלה עדות פסולם בפניהם עדות הפוסלים בטלה יע"ש

והנה צריך לדעת מאי האי דקאמר בזמן הזה אין פסולים אלא מדברים וצריך הכרזה וכו' דמאי צריך הכרזה הכא גבי קדושין דהא הרמב"ם ז"ל כתב בה"ע בפרק י"א וז"ל לפי כך כל עדות שהעיד קודם שיכריז עליו מקבלים אותה כדי שלא לאבד זכות העם שהרי לא ידעו שהוא פסול וכ"כ מר"ן בסימן ל"ד וז"ל והפסול מדבריהם העדות שהעידו קודם שהכריזו עליו כשרה ונתן טעם לשבח הסמ"ע וז"ל לא רצו להפסיד ממון הבריות וכו' יע"ש וטעם זה לא שייך הכא בקדושי' ואחר החי' ראיתי למהרח"ש שכתב וטעם זה לא שייך הכא בקידושין מ"מ יראה דכיון דאמרו חכמים דצריך הכרזה מההוא טעמא ממילא לא נפסלו בשום מקום עד שיכריזו אפי' לענין קדושי' וכ"כ בתשובת מוהרשד"ם סי' ל"ו וכ"כ בתשובת ב"י יע"ש

נקיטנן ממאי דכתיב' שהעדים אלו כשרים לגמרי מטעם דכתי' ועוד דאיכא למיחש בהו שמא חזרו בתשובה אפילו אם פסולים באמת כמו שכתב למור"ם בסימן מ"ב וז"ל המקדש לפני פסולי תורה י"א דחיישינן לקדושין דילמא חזרו בתשובה ובערוה החמורה איכא למיחש לכל הדעות נמצא דלא מפסלי אלא בפסולי דאוריי' במקום דאיכא מלקות ובעינן דידעינן בהו שהם פסולים בודאי אבל אם הם ספק פסולי דאוריי' כשרים לעדות וצריכה גט כמ"ש הרמב"ם ופסקה רבינו הטור ומרן בס"ס מ"ב יע"ש עוד נשאר לי דבר א' לפרשו וללבנו בקדושי הנערה הזאת והוא במה ששמעתי באומרים לי דאחר שנתקבלה עדותם בפני שלשה ונמצאת עדותם מכוונת ונכתבה קב"ע בדבר זה לא רצו דייני העיר לפסוק הדין על פי קבלת עדות ושלחו אחר העדים והעידו בפניהם פעמים שלש ונמצא שנוי בדברי עד א' הפך מה שהעיד פעם ראשונה והוא הפך דברי העד הב' ונמצאת עדותם מוכחשת ועל דא קסמכי שתהא עזרה להם לבטל קדושי הנערה הזאת קדושין ראשונים ולפוטרה בלא גט ולדבר זה צריך ארבעה חקירות בדבר חקירה ראשונה היא עדות שנתקבלה בפני שלשה ובפרט אי איכא בהו אחד דגמי' בענין פסלות העדים וכשרותם ויודעים לכוין הדברים וזהירים בקבלתם שלא ילמדו מותך לשונם לשקר כנדו"ד אי הויה קבלה וממילא עדות ראשונה היא העיקר ובהא נמצאת עדות' מכוונת או לא הויא קבלה והעיקר עדות שניה שנתקבלה בפני ב"ד ונמצאת עדותם אינה מכוונת ואת"ל דעדות ראשונה הויא עדות ה"מ אם נתקבלה בפני בעל דין אבל בנדון דידן דלא נתקבלה בפני בע"ד לא הויא קבלה וחזרת העדות הויא כדין ואזלינן בתר השתא. ואת"ל דקבלת עדות שלא בפני בעל דין לא הויא קבלה ובתר השתא אזלינן צ"לח אם עדי הקדושין צריכין ד"וח כדיני נפשות או לא בעי' ד"וח כדיני ממונות ואת"ל דאין צריך ד"וח צריך לחקור אם קדושי הנערה הנזכ' מקרי דין מרומה וצד"וח או לא מקרי דמ"רו ואת"ל דלא מקרי דין מרומה כגון הכא דעבדו ב"ד וח"וד בדבר מטעם דסברו דהוא דין מרומה והוכחשו דעד אחד אמר שם טוב הארוס הוא אמר ושאל את פיה ואמר לה מה שמה ואמרה לו אני פלונית ומה שם אביה ואמרה פלוני ומה שם אמה ואמרה פלונית והעד השני אמר שהם שאלו את פיה ואמרו לה אתה פלונית ואמרה הן אביך פלוני הן אמך פ' ואמרה הן ונמצא דיש שנוי בין ז"לז בענין השאלה מי הוא השואל ובענין השמות שאחד אמר שמה ושם אביה ואמה בפי' ואחד אמר שאמרה הן כשאמר לה שמה פ' ושם אביה פ' ושם אמה פ' אמרה הן מי אמרינן אע"פ שח"וד הוי כד"מר ומה הוכחשו בבדיקו' לא הויא הכחשה א"ד עכשיו שח"וד הוי כדין ואפי' הוכחשו בבדיקות הויא הכחשה ואת"ל דדינם כדין צריך לחקור אם הויא הכחשה או לא הויא הכחשה ולא מקרייא הכחשה אפי' בבדיקות. ואני משיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון

וזה החלי בס"ד כתב הרב' בסכ"ח וב"ח בח"מ וז"ל ונ"י כתב בשם הרב בעל העיטור תשו' להרי"ף אם בא לפני ב"ד שטר קב"ע והעדים באותה העיר רואים אם אותם בקיאי' בדקדוק העדים ובחקיר' הולכים אחר קב"ע ואין חוששין לעדות העדים ואם לאו אין סומכין עליהם ע"ק העדות אלא סומכין על העדים. והלכתא קב"ע צריכא ג' מומחי' יודעים הלכות עדות. כשר ופסול וזהירין בקב"ע לכוין כל עדות אחד ואחד וכו' יע"ש ופסקה מרן בקצר בסי' הנז' סעיף כ"א יע"ש נמצינו למדין מדברי הנ' והעיטור ולפסק מר"ן דק"ע בעי' שלשה דגמירי בה' עדות בפסלות וכשרות העדים ואפי' אם יהיה בהם אחד דגמיר לא מהני דבעי' כולהו תלתא דליהוו גמירי ולפי זה קב"ע דנדו"ד לא הוי קבלה ואע"פ דאיכא חד בהו דגמיר תרתי מנייהו לא גמירי ודינא הוא דמה דחזרו בית דין וקבלו עדותם כדין עשו דקבלו עדותם פעם שנית ולא סמכו על קבלת העדות אלא על פי העדים

ברם אח"החי מצאתי כתוב למהרי"קש בתשובות סי' כ"ז שכתב וז"ל הא דבעינן דייני דבקיאי וגמירי לענין קב"ע וכו' ולפחות צריך בהם חד דגמיר וכו' הוא לענין די"מ מן הראייות שהביא מדברי בעל העיטור וזולתו אמנם בדיני נשים זאת מצאנו תשובה להרשב"א ז"ל וז"ל עדות נשים אינה צריכה ד"וח וכיון שאינם צד"וח אף על פי שקבלו עדותם בפני הדיוטות שאינם בקיאי בד"וח לית לן בה ושוב אינם יכולים לחזור ולהעיד לבטל עדותם ראשונה ע"כ ותשובה זו קיימוה וקבלוה מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בתשובותיו סימן כ"ד ומהרי"בל ז"ל בח' א' מפסקיו כלל ג' סי' י"ח דאפי' היכא דליכא בהו חד דגמיר יע"ש ומדכתב הרשב"א ז"ל בפני הדיוטות שאינם בקיאין בד"וח וכו' הכוונה גלויה וידועה דהדיוטות דקאמר לאו לאפוקי סמוכין לחוד