גושפנקא דמלכא (רמב"ם) ל

עוד הנה שמעתי באומרים לי שרצו לבטל קדושי הנערה הזאת מפאת שנתקדשה בעדים פסולי' והפיסול הוא משום עבירה חדא שמגלחים זקנם ועוברי' על מה שכתוב בתורה ולא תשחית את פאת זקנך ועוד עבירה היה בידו שחשדוהו שבא על הגויה ושותה סתם יינם והו"ל כאילו קידש שלא בעדים דקדושיו אינם קדושין ולעד"ן דלא מפסלי לעדות בדבר זה אף על פי שעבירה היא בידם

דאיתא בהרמב"ם בהל' ע"א בפ"ב ה"ז וז"ל דרך כהני עכ"ום היה להשחית זקנם לפיכך אסרה תורה להשחית הזקן וכו' ואינו חייב עד שיגלחנו בתער שנאמר ולא תשחית גילוח שיש בו השחתה לפיכך אם גלח זקנו במספריים פטור ואין המתגלח לוקה עד שיסייע וכו' יע"ש. וכתב הכ"מ שם וזה לשונו ומכל מקום איכא למידק במה שאמר אם גלח זקנו במספריים פטור דמשמע דאיסורא מיהא איכא דמותר מבעי ליה דומיא דהקפת הראש ונראה לומר דסרכא דלישנא דמתניתין נקט ולאו דוקא דלכתחילה נמי שרי. וכן פסק בקצר דאינו חייב אלא בתער אבל במספרי' מותר לכתחילה וכו' יע"ש. וכן יש לדון למתגלח נמי דמותר כמו המגלח דאינו עדיף מן המגלח דעיקר הקרא הוא למגלח כמו שמצינו בהקפת הראש כתיב לא תקיפו פאת ראשכם דעיקר הקרא למקיף והניקף נתרבה כמ"ש לא תקיפו לרבות הניקף כמקיף אם סייעו כן יש לפרש נמי בהשחתת הזקן וכן נראה נמי מלשון הרמב"ם דנקט המקיף והמגלח ואחר מכן נקט הנקיף והמתגלח אם סייעו חייבים מלקות או אם נאמר בשנים הכתוב מדבר מ"מ לא עדיף מניה וגם המתגלח מותר לכתחי' על ידי מספריים. אלא דראיתי לרבינו הטור ומרן דלא הזכירו המסייע כי אם בהקפת הראש ולא בזקן ואי לא מסתפינא הייתי אומר דאית להו דהמסייע פטור בזקן ואינו חייב כי אם בהקפת הראש משום רבויא דקרא דלא תקיפא אחד המקיף ואחד הניקף לאפוקי בזקן כתי' לא תשחית ולא כתיב לא תשחיתו או יכול לומר דסמכו על רישא דהקפת הראש וקצרו במענה לשונם ושנים המה מכח הקישא לא תקיפו ולא תשחית ולדבר זה צריך חיפוש בש"ס ובספרים וגם צריך לראות אם הריבוי דלא תקיפו אם קאי אמקיף או אניקף ולא עת האסף מ"מ נקיטנן דאינם חייבים מלקות אלא בתער וכן המתגלח אם סייע אינו חייב מלקות אלא בתער אבל במספריים אפילו סייע מותר לגמרי וכן ע"י תער ולא סייע אינו חייב מלקות דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ואף על פי דאיכא איסורא בצד מה שנתגלח בתער ולא סייע מ"מ מלקא לא לקי. ואיכא למימר דהעדים הנז' ספק אם מתגלחים בתער או במספריים ואת"ל בתער דילמא לא סייעו ופטורים ממלקות ואין אתה יכול לומר דמסתמא סייעו דמאחר דמתגלחים ברצונם וגם נותנים שכר דא"כ מאי האי דקאמר ואם סייע חייבים אלא ודאי משכחת לה דאפי' הם מתגלחים ברצונם הטוב לא מקרי סיוע אלא בעי' סיוע גמור ואמרינן בהו דילמא לא סייעו ופטורים והו"ל ספק ספיקא ופטורים ממלקות ואינם נפסלים אלא מדרבנן כמ"ש מור"ם בח' חה"מ וז"ל עבר עבירה שאין בה מלקות אינו פסול אלא מדרבנן וקי"ל המקדש בפסולי דרבנן קדושיו קדושין מאחר דכשרים מדאורייתא וכ"כ הרמב"ם בפ"י מה' עדות וז"ל הרשעים פסולים להעיד מן התורה שנאמ' אל תשת ידך עם רשע להיות עד וכו' איזהו רשע כל שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות מן התורה שנא' אל תשת ידך עם רשע התורה קראה למחוייב מלקות רשע שנא' והיה אם בן הכות הרשע עבר עבירה שחייב עליה מלקות מן התורה פסול מן התורה יע"ש ופסקה מרן בקצר בה"ע יע"ש משמע אפילו עבר עבירה שאסורה מדאורי' ואין בה מלקות אינו פסול מן התורה דהתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע עד וכתיב והיה אם בן הכות הרשע גילה לנו אמאי דקאמ' אל תשת ידך עם רשע עד היינו שמחוייב מלקות מן התורה וכ"כ במישרים והביא דבריו ב' וז"ל ואם היה מן התורה ואין בה מלקו' אינו פסול אלא מדרבנן ואפילו אם ימצאו עדים ברורים שמגלחים בתער שמא לא סייעו וליכא מלקות אלא איסורא בעלמא ומהאי טעמא נמי לא מיפסלו אם נחשדו על הגויה דגם היא לית בה מלקות ואיסורא מדברי קבלה וכן אם שתו סתם יינם אין נפסלים אלא מדרבנן ואפי' איסורא דאוריי' ליכא וקי"ל המקדש לפני עדי פסולי דרבנן קדושיו הוו קדושין והיא דעת הרמב"ם והרמב"ן והרא"ש והרשב"א והריב"ש והר"ן ורבינו הטור ומר"ן בסי' מ"ב וכן דעת כל אחרוני' ז"ל ודעדיפא מינה אני אומר דאפי' אם באמת איכא עדים שמגלחים בתער ומסייעים כשרים אפילו מדרבנן משום דנחשב דלא עבדי איסורא מסיבת האיספניול שהם נ"ון עמהם והמה מבזים אותם בדבר זה ובזוי' בעיניה' עד שכמעט אינם רוצים לשאת ולתת עמהם ומלעיגים עליהם וגם הורגלו בכך ואוחזים מעשה אבותיהם בידיהם ומטעם זה אינה נחשבת עבירה בעיניהם ואף על פי דבאמת עבירה היא בידם ואל ישעו בדברי שקר מ"מ אינם נפסלי' לעדות בשביל זה ולא אמרינן עלייהו מאן דעבד הא עבד הא ומקרו חשודים ופסלינן לנו מאחר שהיא היתר בעיניהם כמ"ש מור"ם סי' קי"ט בטור י"ד ס"ז וז"ל מי שהיה חשוד בדבר דלא משמע להו לאינשי שהיא עבירה לא מקרי חשוד יע"ש וכן מצינו קוברי מת ביום טוב דעבדי מלאכה ועוברים על לאו דאורייתא וכשרים להעיד כיון שיכולים למצוא טענה של זכות אפי' ברחוק עשר אמות כמ"ש הרא"ש דהנהו קבוראי אין נראה שרוב העולם יטעו בזה אלא כיון שאפשר לתלות תולין כמ"ש הרמב"ם שאם עשה מעשה בשבת צריך להודיעו שהיום שבת שמא שוכח הוא ואע"פי שאין רוב העולם טועים בזה יע"ש בהריב"ש והביא דבריו הרב"י סי' ל"ד וכן מצינו בלאו דלא תחמוד דלא עברי על הלאו מטעם דמשמע להו לאינשי לא תחמוד בלא דמי משמע אפילו בדבר דאיכא ביה מלקות ואיסורא דאורייתא מאחר דנראה להם כהיתר פטורים עליו וכשרים לעדות וכ"כ בתשובת מהר"יל ז"ל וז"ל עכשיו נתפשט המנהג להלוות מעות היתומים ברבית קצוצה אף על פי דשלא כדין עבדי מ"מ אין לפסול אפוטרופוס גבי משום דעבדי כמנהג יע"ש. ואין לחלק בין מצוה לרשות דומיא דלא תחמוד דלית בה מצוה אלא בדבר שנראה לאינשי דאינה עבירה מאיזה טעם או מטעם מנהג אף ע"פ שהיא עבירה בידם לא מפסלו

נמצא דעדים אלו אינם נפסלים משום תגלחת זקנם כנזכר וכן אינם נפסלים מחמת שחשודים על הגויה מטעם דאיסורה אינו אלא מדברי