גושפנקא דמלכא (רמב"ם) כז

אחרת וכו'

ואחרי כותבי ראיתי להר' ח"מ סי' ל"ז סק"ו שנרא' דדעתו כדעת הרא"ש וז"ל וה"ה אם קידשה אביה לבדו או אם קידשה היא עצמה לבדה לעולם היא בספק וכו' מאחר דהיא בתוך ו"ח יש להסתפק אם היו סי"ב בשעת הקידו' או נימא השתא הוא דבגרה ע"כ הוי ספק ואם נתקדשה לאחר ע"י אביה ונמצה לה לאחר הקידושין סי"ב לאחר זמן רב בודאי גם בשעת הקידושין היתה בוגרת ואין חוששי' לקדושי אביה אפי' אם הבדיק' היתה זמן רב אחר קדושי אביה מאחר שהקידושין היו לאחר ו"ח ואפשר לאחר ו"ח אף שאין לה סי"ב סמיכנא אדשמואל דאמר אין בי"נ לבגרות אלא ו"ח בלבד ובודאי בוגרת היא ולא נאמרו סי"ב אלא לעשותה בוגרת בתוך ו"ח וכו' וכ"ז לדעת המפרשים דס"ין לחוד וסי"ב לחוד ואם הביאה סי"ב בתוך ו"ח היא בוגרת אבל לדעת הרמ"בם לא הזכיר סי"ב ומשמע דאינה בוגרת אלא לאחר ו"ח וכו' יע"ש

נראה מדבריו דאית ליה דסמכינן אחזקה כדעת הרא"ש ולכך אפי' בדקי' לה לאחר זמן רב משנתקדשה אמרינן דגם בשעת הקדושין הויא בוגרת אלא דהפריז על המדה במאי דקאמר ואפי' לא הביאה סי"ב סמכינן אדשמואל ואם באמת לא נראו בה סי"ן מקודם נמצא הוא דלא כמאן דלדעת הרשב"א והרשב"ץ אית להו דלא סמכינן אחזקה אלא אם נראו בה סי"ן קודם ו"ח ולדעת הרא"ש אם נמצא שהביאה סי"ב סמכינן אחזקה סוף דבר דדעתו הוא דסמכינן אחזקה וכן נראה מדכתב ע"ד הרב ב"ש היינו אם ידוע שהיה לה סי"ן כשהיתה בת יב"ש וכו' ואפשר דבא לפרש דבריו ולא להשיג עליו וכ"נ ממ"ש בסוף דבריו כלל מדברי הרשב"ץ נראה דלא איירי אלא אם נראו בה סי"ן מקודם

ובסוף דבריו כתב ופסקו שם בגמר' כדברי כולם להחמיר וכן כתב הרי"ף שאם הביאה א' מכל הסי' האלו וקדשה עצמה בחיי אביה קדושי' קדושי' וצריכה גט ואם קדשה אביה שלא לדעתה צריכה גט וכו' וכ"כ הרא"ש וז"ל ואם הביאה אחד מן הסי' הללו מחזי' לה בוגר' להחמיר שאם קידש' עצמה בחיי אביה קדושי' קדושין ואם קידשה אביה לאחר צריכה גט הימנו עד שתביא כולם יע"ש

וצריכין אנחנו לומר דהשתא דבא' מהם הוי ספק להחמיר וכו' לדעת הרא"ש דקאמר אם בדקנוה לאחר זמן שנתקדשה ונמצאת בוגרת דאמרינן בודאי גם בשעת קדוש' היתה בוגר' ואין חוששין לקדושי אביה היינו אם נמצאו בה כל סי"ב הללו אבל אם נמצאו בה מקצת מסי' הללו עדיין בספק וצריכה גט משניהם. או אם נראה לה צמל כמ"ש רש"י דהיינו סימן מובהק בדדיה דודאי בגרה ובהא מחזקינן שבגרה כבר וקדושי אביה אינם קדושי' בה סלקינן ובה נחתינן לדעת התוס' ובראשם ר"י. ולדעת הרא"ש ורבינו הטור ולדעת מרן אית להו דהנערה הזאת דנדו"ד היא מקודשת גמורה לראשון אחר הבדיקה אם הביאה סי"ב וקדושי שני לא הוו קדושין כלל ואינה צריכה גט ממנו ואפי' אם בדק' לאחר זמן רב משנתקדשה אמרינן מדהשתא היא בוגרת גם כשהיתה בת י"ב ו"ח היו בה סי"ב הללו ולדעת הרשב"א כפי דעת מהר"י בירב ולדעת הרשב"ץ צריכה גט משניהם

איברא דמר"ן ז"ל לא הזכיר סי"ב בשלחנו הטהור ומטעם זה לא ידעינן אם הבדיקה היא בעינן ע"י אנשים כשרים או אפילו ע"י נשים ונאמנים בדבר זה אמנם אחר החי' ראיתי בדרכי משה שהביא בשם המרדכי ובשם בע"הת וכן הביא דבריו בי"ש בסי' קצ"ט סק"ו וכ"כ ב"ח בשם הסמ"ק דבדיקת דדים צריך להיות ע"י אנשים כשרים אלא א"כ הוחזקה גדולה בשנים אז בודקים ע"י נשים שהחזקה מסייעת ואף על פי דקי"לן דנשים נאמנות בשערות כמ"ש מר"ן בסי' קנ"ה לענין מיאון היינו לחומרא שלא תמאן עוד דהיא אם אמרה שהביאה ב"ש דחזקה דרבא מסייעת לה ואחזקה סמכינן ואינו אלא גלוי מלתא בעלמא כמ"ש הרב ב"ש בסימן הנזכר בס"ק כ"ג וז"ל וכללא הוא לפי דעת הפוסקים דנשים אינם נאמנות אלא לחומרא ולא לקולא וכו' ואם בדקוה אחר יב"ש ומצאו לה שערות חולצין לה משום חזקה דרבא מסייעת להן יע"ש

נמצא לדעת המרדכי ובע"הת וסמ"ק וב"ח ולדעת הרב ב"ש אית להו דבדיקת דדים שהם סי"ב אינם אלא ע' אנשים כשרים ולא ע"י נשים ואף על פי דקאמר הב"ח בשם הסמ"ק בהוחזקה לגדולה בשנים נבדקת ע' נשים שאני התם לענין חליצה שחולצת ע"י סי"ן ודאי אם הביאה ב"ש וקי"לן לא בא עליון עד שבא תחתון ולכך אם בדקוה על ידי נשים סי' הדדין סמכינן אחזקה דאחר שהגיעה ליב"ש ויום א' אמרינן ודאי הביאה סי"ן כמ"ש בדבריו כי החזקה מסייע מסתמא אחר יב"ש שהביאה סימנים יע"ש. ולכך קאמר אם הוחזקה גדולה בשנים סמ"כ אחזקה ובודקין סי"ן אבל בנדו"ד דלא מהני לן סי"ן דאינה יוצאת על ידם מרשות אביה כי אם על ידי סי"ב אינה נבדקת כי אם על ידי אנשים להקל אם יאמרו דלא הביאה סי"ב ופוטרה בלא גט אבל להחמיר אם יאמרו שנראו בה סי"ב נאמנים אם הגיעה לכל שנותיה דאמרי' דחזקה מסייע להו דומיא דסי"ן דאמרינן נאמנת להח"מ משום חזקה דרבא דסמכינן אחזקה ואינו אלא גלוי מלתא בעלמא וראיתי לרבי' הרמב"ם בפ"ב מה"א כתב וז"ל כשבודקים הבת בין בתוך הזמן בין קודם הזמן בין לאחר הזמן בודקים על פי נשים כשרות ונאמנות וכו' בין הביאה בין לא הביאה ע"כ יע"ש וכתב ע"ד ה"המ וז"ל ת"ר כל הנבדקות נבדקות על פי נשים וכן היה ר"א מוסר לאשתו ורבי יהודה מוסר לאמו ופסק רבינו הלכה כמותו וכפסק זה נראה מן ההלכה וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל יע"ש. וכן מצינו למר"ן סימן קנ"א פסק כן כלשונו בודקים על פי הנשים בין הביאה בין לא הביאה יע"ש ודבריהם הוא הפך כללא שכתב הריב"ש דאין נאמנים אלא להחמיר ולא להקל דהרי מפורש בדבריהם בין להקל בין להחמיר כמ"ש בין הביאה בין לא הביאה

וראיתי לרבינו הטור בדיני מיאון סי' קנ"ה כתב וז"ל ואפילו נשים נאמנות לומר שהביאה ב"ש אחר יב"ש ע"כ. נראה מדבריו שכתב לומר הביאה ולא קתני שלא הביאה וגם נקט לאחר יב"ש ולא נקט קודם ובתוך י"ב משמע דאית ליה דאינם נאמנות אלא להחמיר ולאחר יב"ש נאמנות משום חזקה דרבא אבל להקל אם אמרו שלא הביאה הפך החזקה אינם נאמנות ואינה ממאנת וכן ראיתי להריב"ש שכתב דאינם נאמנות אלא להחמיר ונסתייע מדברי רבינו הטור וכתב וכן כתב