גושפנקא דמלכא (רמב"ם) כד

לדעת הסמ"ג דמחמיר ואית ליה המקדש בע"א הוו קדושין והביא דבריו מור"ם שם היינו היכא דליכא הכחשה ושניהם מודי' כמ"ש מור"ם שם אבל אם אחד מכחיש העד אין לחוש יע"ש. שפירש כך הרשב"ץ לדעת הסמ"ג דמחמיר והכא בנדון דידן הוכחש מפי אבי הבת שאמר שלא דיבר מאומה אלא שתק ולדבריו לא הוו קדושין דהוי שתיקה דאחר מתן מעות לאו כלום הוא ואע"פ שהמקדש הוא מודה לדבריו מקרי הכחשה כמ"ש מור"ם אבל אם אחד מכחיש העד אין לחוש דהוי עד אחד בהכחשה ועוד דבלאו האי טעמא דהכחשה מאחר דאיכא ריעותי אחריני בהצטרף כולהו לא הוו קדושין אפילו ליש מחמירין

נקטינן מכל הני מילי מעליית' דכתיבנא דקדושין אלו לא הוו קדושין ולא צריכה גט לכל הדעות כולם ומי שחותמו אמת יצי' משגיאות וינחנו במעגלי צדק ואמת

הלכה י"ד היתה הבת ספק בוגרת בין שקדשה אביה שלא לדעתה בין שקדשה היא עצמה שלא לדעת אביה הרי זו מקודשת מספק וכו'

אירע מעשה בנערה אחת שקבלה קידושין מבחור אחד בעד החלון נשקפה לעת ערב וקיבלה קידושין שלא ברשות אביה והנערה הנז' לפי קול בני אדם קלא דלא פסיק ששנותיה מספר הסמוך לט"ו שנים. וגם אביה מסיח לפי תומו שהיא בת י"ג שנים ויש מי שאומרים והם מלמדים עליה זכות שעדיין עומדת בתוך ששה חדשים שבין נערות לבגרות באופן שזה אומר בכה וזה אומר בכה ובשעת קבלת הקידושין מהבחור הנזכר העמיד עמו ב' עדים ודיבר עמה בלשון ספניול ואמר לה אם תרצה לקבל הקידושין ממני הרי העדים עומדים עכשיו והשיבה ואמרה הנערה הנז' אני רוצה בכך ואמר לה תן לי הטבעת שלי שנתתי לך מקודם ותכף הוציאה לו הטבעת של זהב וראוהו העדים ואמר לה מה שמך ואמרה לו אני פלונית ומה שם אביך אמרה לו פלוני ומה שם אמך אמרה לו פלונית ונתן לה הקידושין בידה ואמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כד"מו והעדים ראו פניה בשעה שהיה מדבר עמה ונתן לה קידושין וגם היא ראתה פניהם וכל אחד הלך לדרכו למחר בא אביה ושידכה עם בחור אחר ויהי כשמוע הבחור הראשון שנשתדכה עם בחור אחר עמד וערער ולקח עדי הקידושין עמו והלך אצל שני תלמידי חכמים וכתבו לו קבלת עדות לאחר האיום והגזום ובעדות גמורה בפני היכל הקדש וזה עדותם שהבחור הנז' אמר להם תבואו עמי למקום אחד לצרכי והלכו עמו עד אצל החלון והקיש על הדלת וצעק פלונית והיא תכף נשקפה מן החלון ואמר לה בלשון ספניול אם תרצה להתקדש לי הרי שני עדים מזומנים עכשיו ואמרה לו הן ואמר לה תתן לי הטבעת שלי שהיא אצלך ותכף מסרה לו הטבעת של זהב והם ראו הטבעת וראו פני הנערה והיא גם היא ראתה פניהם ושאל אותה מי את ומי אביה ואמה ואמרה אני פ' ובת פ' ופ' מסיבת שהם אינם מכירים אותה. ונתן הקידושין בידה. ובשעת הנתינה אמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כד"מו והלכו להם. ויהי כשמוע אבי הנערה ואמר שהבחור הנזכר הוציא קול של קידושי בתם וכתב ק"ע בענין זה. למחר שלחו אחר המשדך ואמרו לו תלך ותקדש המשודכה לך והלך וקידשה לפני ב' עדים כשרים. וכששמע המקדש הא' צווח ככרוכייא ואמר שהבת הנזכרת כבר היא מקודשת לו ואיך תקבל הקידושין מאחר והלך אצל דייני העיר והראה להם קבלת עדות שהוא המקדש הא' ושלחו הב"ד אחר א' מהעדים הנז' והגיד להם בתורת ע"ג דברים כהווייתן כנז"ל בלי תוספת ומגרעת ואחר מכן שלחו אחר העד הב' וגם הוא העיד בפניהם כנ"ל ברם בדבר א' שינה בו מדברי העד הא' דמה שאמר העד הא' שהמקדש הוא השואל והיא אמרה לו אני פ' בת פלוני ופלונית והעד הב' אמר שהם שאלו לה אתה פלוני' ואמרה הן אתה בת פ' ופ' ואמרה הן ושלחו וקבצו נערות רבות והושיבו הנערה המקודשת ביניהם ואמרו לעדים תראו אם תכירו הנערה שנתקדשה ובא עד א' ולא הכירה שנתחלפה לו באחרת וכן שלחו עד שני וגם הוא לא הכירה שנתחלפה לו באחרת ואחר מכן בחרו לה ב' נשים זקנות ואמרו להן תלכו ותבדקו נערה פ' אם יש לה סימני נערות או גם סימני בגרות והלכו הנשים הנזכ' ובאו ואמרו דלא מצאו לה לא סי"ן ולא סי"ב כי אם הבשר נתמעך למטה באותו מקום ועכשיו נפשם לשאול הגיעה מה הוא משפט הנערה הזאת אם קדושי הא' הוו קידושין וקדושי השני לא הוו קידושין או להפך או צריכה גט משניהם ואם ירצו אחד מגרש וא' כונס מי זה מהם מגרש ומי זה מהם כונס

וזאת תשובתי בס"ד הנערה הזאת ששאלתם ממני לחוות דעי עם שאין דעתי מכרעת נ"ל דבר פשוט שצריך גט משניהם. ומנא אמינא לה מדאיתא בש"ס בפ' עשרה יוחסין וז"ל קידשה אביה בדרך וקדשת עצמה בעיר. ופיר"שי בו ביום והרי בוגרת לפניו ר"ל בדקנוה אחר שקבלה הקדושין ונמצאת בוגרת רב אמר הרי בוגרת לפנינו ור"ל מדהשתא בוגרת היא אמרינן גם בצפרא בשעה שקבל אביה קדושין היתה בוגרת וקדושי אביה לא הוו קדושין שכבר יצתה מרשותו ושמואל אמר חיישינן לקדושי שניהם שמא בגרה בצפרא שמא השתא הוא דבגרה ולכך צריכה גט משניהם מספק ופריך בש"ס אימת אילימא בתוך ששה חדשים שבין נערות לבגרות בהא לימא רב הרי היא בוגרת לפנינו ומדהשתא בגרה גם בצפרא אמרינן בגרה קודם קדושי אביה ולא הוו קדו' ומיקל בערוה החמורה דילמא השתא הוא דבגרה וצריכה גט מספק משניהם אלא לאחר שש בהא נימא שמו' חיישינן לקדושי שניהם והא אמר אין בין נערות לבגרות אלא ו"ח בלבד ר"ל ודאי אחר תשלום ו"ח אמרי' ודאי בגרה וקדושי אביה לא הוו קדושין ואיך קאמר צריכה גט משניהם. ומשני לא צריכא בההוא יומא דמשלם ו"ח ר"ל דבאותו היום קידשה אביה בצפרא והיא קדשה עצמה ברמשא ובהא קמפלגי רב ושמואל רב אמר מדהשתא בוגרת גם בתחילת היום היתה בוגרת וקדושי אביה לא הוו קדושי דיום דמשלם הוי כאחר שש ומוקמינן לה בחזקת בוגרת מצפרא ושמואל ס"ל דילמא השתא בגרה היא או בצפרא ולכך צריכה גט משניהם דיום דמשלם ו"ח לא הוי כאחר שש ומעמידינן לה בחזקת בוגרת מצפרא ומסיק בש"ס הלכה כרב דאם נתקדשה ביום דמשלם ו"ח אמרינן מדהש' בוגרת לפנינו גם בצפרא אמרינן בגרה ונ"מ אם קידשה אביה לא הוו קדושין ואם היה קידשה עצמה הוו קדושין גמורין

נמצינו למדין מדברי הש"ס דקאמר אימת בתוך ו"ח וכו' השתא הוא דבגרא וכו' ילפינן