גושפנקא דמלכא (רמב"ם) כג

אדרעי בשחוק וקלות ראש על ידי אביה הנזכר שחטף אביה הנז' להרב יצחק הנז' והיה כמצחק בעיניו לאמר לו תן לי פורים שלי שכבר אמרת לי בב"הכ שתתן לי פורים ולזה חטף מידו סך מה והם עסוקים בשחוק ודברי הוללות זה עם זה ונמצא עמהם עד אחד ואמר העד הנז' להר"י הנזכר הנח לו המעות בידו ותאמר לו הרי הם קדושין על בתו אז ענה הר"י הנזכ' ואמר לה"ר ישועה הנז' ראהום קדושין עלא בנתך והעיד העד הנז' דבשעה שאמר לו הר"י הנזכר ראהום קדושין עלה בנתך גאוובו ה"ר ישועה הנזכר וקאלו ואנא נציב אביר מנך אבל ה"ר ישועה הנז' הכחישו בפניו ואמר לו שהוא לא דבר מאומה אלא שהעד עצמו הוא שאמר דבור זה והווא יציב אביר מינך והמה עדיין עסוקים בשחוק וקלות ראש בדברים אלו ועמד העד הנזכר ואמר להם אתם מדברים דבר זה בשחוק ועכשיו בדינא ודייני ויאמרו לכם שהם קדושין גמורים ענה הר"י הנז' ואמר לה"ר יצחק הנז' נחנא ראנא נטחכו ונלעבו חתא לדאבא די ראנא נצירו פלקדושין דצאח לאיא כוייא ראהוא לראמך ורמאלו לרהמו עד כאן חתם העד הנזכר עדותו ועכשיו שגדלה הבת הנזכר והגיעה לפרק בתולה נשאת נפשם לשאול הגיעה אי מקרו קדושין או ספק קדושין וצריכה גט או לא דלא מקרו קדושין יורנו המור' לצדק' ושכמ"ה

תשובה לענד"ן דבר פשוט הוא דהקדושין אלו אין בהם ממש והבת הנז' אינה צריכה גט מארבע טעמי חדא רעותא היא משום דחסר תיבת לי דאפילו אם אמר לה הרי היא מקודשת כתי' חז"ל ולא אמר לי לא הוו קדושין ואינה צריכה גט והיא גמרא ערוכה בש"ס קדושין בפ' קמא ופסקוה עמודי ההוראה כולהו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרמב"ן והרשב"א והטור והר"ן עיין ב"י בסימן כ"ז ופסקה מר"ן בקצר בסימן כ"ז סעיף ד' וז"ל אמר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי אינה מקודשת וכו' ע"ש. רעותא שנית היא שלא אמר לו לשון המוכיח מניה שהוא מקדש האשה הנז' דלשון ראהום קדושין עלא בנתך לא משמע מניה שהוא מקדשה דיכולני לומר לצורך בתו כדי שתתקדש אחר כן לאחר כמ"ש הרב' בסימן הנז' בשם רבו מהר' בירב בשם הרב דוראן וז"ל קח טבעת זו קדושין על בתך שאינו כלום שאינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש וכתב עוד בתשובה דבעינן שיאמר לשון המוכיח להבא וכו' יע"ש ופסקה מור"ם בסימן הנז' סע"ה וז"ל וצריך שיאמר לה לשון המוכיח להבא כגון הרי הן קדושין או קדושין יהיו אבל אמר הן קדושין לחוד אינו כלום וכו' יע"ש והנדו"ד מגרע גרע דאית בה תרתי דאינו מוכיח במה שאמר לו קדושין עלא בנתך שהוא מקדשה ועוד שהלשון קדושין עלא בנתך אינו מוכיח שהוא להבא ומשמע לשון עבר ראהום כבר והוא מגרע גרע מן הלשון דקאמר קח טבעת זו וכו' וקאמר הרב דוראן ז"ל דלא מקרי להבא ואע"פ דכתב מור"ם ויש מחמירין ואומרים דהוו קדושין אפילו חסר תי' לי דמשום חומרא דעריות יש לחוש לדבריהם היינו דוקא אם אמר לשון מתוקן כתי' חז"ל הרי את מקודש' וחסר תי' לי בהא אמרו יש להחמיר וצריכה גט אבל בנדון דידן דאיכא טענתא אחריתי דקאמר ליה לשון זה ראהום קדושין עלא בנתך דאין הלשון מוכח שהאשה הוא מקדש וגם אינו להבא דלשון ראהום קדושין עלא בנתך משמעותיה לשעבר יודו בפה מלא דלא הוו קדושין

וכן ראיתי להרב ב"ש ס"ק י"ד שכתב וז"ל אבל יש מחמיר וכו' ואפילו לדעת המחמירין מ"מ אם יש רעותא עוד או היכא דאינו אלא ספק קדושין אפילו אם היה אומר לי מקילין ע"ש

איברא דראיתי להרב ח"מ ס"ק ט"ו וז"ל לשון המוכיח להבא וכו' שאינו מוכיח בדברי' אלו שהאשה הוא מקדש כלומר שמא מקדשה לאחר והוי כמו שאינו אומר לי וכו' יע"ש. ולא ידעתי אכנה. מאי האי דקאמר ומפרש דברי הרב דוראן ז"ל שמא מקדשה לאחר והוא פירש דבריו בפירוש שאינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש דמשמע מלשונו דאינו לשון קדושין כלל והוא מפרש שמא מקדשה לאחר והוי כאינו אומר לי דמשמע דלשון קדושין הוא והוא מקדש' אלא שאינו ניכר אם מקדשה לעצמו או לאחר ואם יפרש בדברי הרב דוראן ז"ל שאמר שאינו מוכיח וכו' שהאשה הוא מקדש פירוש לעצמו מאי קמ"לן הר"ד והוא ש"ס ערוך וכבר קדמוהו הפוסקים דאם חסר לי אינו כלום ואפילו אמר לשון מתוקן הרי את מקודשת והל"ל דלא הוו קדושין משום חסרון לי כלשון הש"ע והפוסקי' ומאי קאמר שאינו מוכיח וכו' שאשה מקדש אלא ודאי כוונת הרב דוראן ז"ל לומר דבלא חסרון לי אין הלשון מוכיח שהאשה מקדש ואפי' אם הוסיף תי' ממני והיא כמו לי אעפ"ך לא מוכח ואף ע"פ שלא הזכיר בלשונו אלא קח טבעת זו על בתך מוכרח אתה לומר דכוונתו כך כדכתיבנא דאינו לשון קדושין דמוכח מניה שהאשה הוא מקדש אפילו בלא חסרון לי ועוד מאי האי דקאמר והוי כאינו אומר לי משמע דאפילו אמר לי הוי כאינו אומר וא"כ לאו רישיה סי' ולאו סי' רישיה ואי לא מסתפינא אני אומר דטעות סופר נפל בדבריו דפי' ואמר כלומר שמא מקדשה לאחר וצ"ע

רעותא ג' היא מטעם דהוי שתיקה דלאחר מתן מעו' ולאו כלום הוא דאחר שחטף המעו' ובאו לידו בתורת גזל אמר לו ראהום קדושין עלא בנתך ושתק האב לא הוו קדושין כמ"ש מר"ן סימן כ"א ס"ד וז"ל נתן לה פקדון ואמר לה כנס פקדון זה וכו' ואם אחר שנטלתו בתורת פקדון אמ"ל הרי את מקודשת לי בו ושתקה אינו כלום יע"ש. הרי מפורש יוצא בדבריו דשתיקה דאחר מתן מעות לאו כלום הוא ואין לחלק בין אם באו לידה בתורת פקדון או בתורת גזל וכ"כ מור"ם שם וז"ל אשה שחטפה מעות מאיש אחד ובקש ממנה שתחזירם לו ולא רצתה ואמ"ל הרי את מקודשת לי בהם ושתקה והחזיקה המעות לא הוו קדושין דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות ולאו כלום הוא ואף על פי שהעד מכחישו ואמר שענה אבי הבת ואמ"ל אנא נציב אביר מנך מ"מ ליכא אלא עד אחד וע"א בהכחשה כמאן דליתיה דמי ולא הוו קדושין

רעותא ד' היא מאחר דקדושין הוו בע"א והיא גמרא ערוכה בקדושין בפרק האומר אמ"ר נחמן אמר שמואל המקדש בע"א אין חוששין לקדושיו ופסקוה גדולי ועמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרמב"ן והרשב"א והטור ופסקה מר"ן בשלחנו הטהור סי' מ"ב סע"ב וז"ל המקדש שלא בעדים ואפילו בע"א אינם קדושין ואפילו אם שניהם מודים בדבר וכו' יע"ש משום דאין דבר שבערוה פחות משנים ואפילו