גושפנקא דמלכא (רמב"ם) כב

הזמן ובא האביב ופירות האילן בזמנן מודיעין לבני. הגולה וקמ"לן דאין מעברין וכו' משום דחיישינן שמא מתאחר האביב ופי' האילן וצריך לעברו וחיישינן שמא יש שכחה בדבר ואתו לזלזולי בחמץ ולפני ר"ה דקאמר לאו דווקא אלא דאפי' אחר ר"ה אין מעברין אלא באדר ואיידי דבעי למימר בסיפא אחר ר"ה נקט ברישא לפני ר"ה ודווקא העיבור אבל החישוב מחשבינן כדמשמע בש"ס בסמוך והיינו דקאמר רש"י אין יושבין לעיין ולומר אלא דקשייא לי לפי' זה אמאי מפני הדוחק אין מעברין קודם ר"ה דהא לית ליה אין מעברין משנה לחברתה. וי"ל קצת דמ"מ ליכא שכחה כ"כ

ומסיים שם בגמרא אימתי רגילים לעבר וכו' ויש לדקדק מאי קאמר אימתי רגילים מאי רגילות איכא והא אין מעברין אלא מפני הדברים הנז' לעיל ואם בערב שבת מעברין בלא הנך דברים הוו"ל למנותם שם הנך דלעיל ואם כוונתו לומר דכשרואין שצריכה שביעית לעבר או מוצאי שביעית רגילין לעבר ע"ש מהיכן ידע דצריכה שביעית לעבר עד דמעברין ע"ש במקומה דאע"ג דידעי התקופה לא ידעי האביב ועוד דאמרינן לעיל אין מעברין משנה לחברתה ופירש"י שם אם השנה הבאה צריכה לעבר אין מעברין וכו' ואם כוונתו לומר היינו בשאר שנים הו"ל לפרש וי"ל בדוחק דהך ברייתא פליגא וס"ל דמעברין אפילו התקופה בלא אביב ולפ"ז מתיישב מ"ש לעיל ומדברי רש"י לקמן משמע דע"י התקופה יודעין זמן האביב והשתא מתורץ מה שהקשינו לעיל ואחר זמן ראיתי בתוספות ר"ה דמעברי' אתקופת טבת לחוד אם משכה עד ט"ז בניסן מעברין ומתניתא דידן בתקופת תשרי והשתא תתיישב הסוגייא כולה

הלכה י"ד הגיע יום ל' באדר וכו'. לא יעברו אותה כלל וכו' ואם עברוה ביום ל' של אדר ה"ז מעוברת באו עדים וכו' הרי אלו מקדשין וכו' הכי איתא בפ"ק דסנהדרין (די"ב) עברוה מאי עולא אמר אין מקדשין וכו' יעו"ש בסוגייא. וכוונת עולא אבל אם עברוה מעוברת. אבל קשה לי דמי הגיד לו לש"ס דמאי דקאמר עולא אין מקדשין היינו ביום שלשים דילמא עולא קאמר אם עברוה ביום כ"ט ואם תשיבני דעולא קאי אדשמואל ולא להתיר הספק שיש בדברי שמואל הו"ל למימר בפשיטות מעוברת ואם תשיבני דמלתא אגב אורחיה קמ"לן הול"ל אם קידשוה אינה מקודשת אבל השתא הניח לנו מקום לטעות כדאמר בש"ס. ואי לא מסתפינא מחברייא הייתי אומר כוונת הש"ס כמו שפי' בה"י דתרי לישני נינהו ונסתפק הש"ס בדברי שמואל ובאגב נסתפק בדברי עולא ודברי עולא לא קאי אדברי שמואל ומשני רבא אמר בטל העיבור. ר"נ אמר מעובר ומקודש ולהאי פירוש' אתי שפיר לרבה דהוצרך חזקיה לבקש רחמים משום דאפי' בדיעבד אינה מעוברת ולר"ן משום דאין מעברין לכתחילה אבל לפי' קמא קשה לרבא למה חזקיה בקש רחמים משום דעבר וקידש ולר"ן משום דאין מעברין לכתחילה אלא דדוחק הוא לומר דבקש רחמים משום דלכתחילה אין מעברין כדפירשנו

אבל קשייא לי מאי האי דקאמר ר' נחמן מעובר ומקודש דמלת מקודש תפלה היא דהוו"ל למימר מעובר לחוד דכשתאמר מעובר ודאי מקודש וכשתאמר אינו מעובר אינו מקודש לפי' דפיר' מקדשין לשם אדר שני ואפשר לומר דר"ן בא לומר דמקדשין לכתחי' ולכך קאמר מקודש לרמוז לנו דמקדשין לכתחי' ואפשר לומר דהיינו טעמא דרבינו דפסק דאם באו עדים ביום ל' דמקדשין משמע מקדשין לכתחילה והוא הפך הש"ס דהא בהדיא קאמר עולא אמר אין מקדשין ור"ן קאמר מעובר ומקודש בדיעבד

וחזה הוית להרב זבחי השלמים למוהר"ם גלאנטי ז"ל שהקשה על רבי' דפסק דמקדשין לכתחי' והוא הפך הש"ס ותי' הוא ז"ל דמאי דקאמר הש"ס אין מקדשין היינו אם לא באו עדים ביום ל' אלא אחר ד' או ה' ימים והם כבר עברו את השנה ביום ל' והשכימו בנשף ביום ל"א ועברו את החדש ואחר מכן באו עדים ואמרו שראו החדש בליל ל' כגון שהיו בארץ רחוקה בההיא קאמר בש"ס אין מקדשין ר"ל דאין חוזרין ומקדשין החדש יום ל' אלא מניחין הענין כדמעיקרא דהחדש מעובר ומונין מיום ל"א דאי מקדשין יום ל' מן הלילה כבר נראה הלבנה לשם ניסן ואינו יכול לעשותו אדר. והרמב"ם דקאמר מקדשין לכתחילה היינו אם באו עדים ביום ל' אחר שעיברו השנה והיינו דקאמר מקדשין את החדש ביום ל' ובזה קאמר אין מעברין את החדש לשום צורך והיכא דבאו עדים אחר ל' יום אין מקדשין והניחו החדש מיום ל"א כמו שהיה והיינו דקאמר בש"ס מעברין החדש לצורך כי אין לך צורך גדול מזה יעו"ש:

ולפי דבריו מלת מקודש מדוייקת דהיינו מקודש מיום שלשים אם עברו וקידשו כדברי העדים שאמרו שראו הלבנה בליל ל' אלא דקשייא לי אמאי דקאמ' אם באו עדים אחר ד' או ה' ימים אין מקדשין דמן הלילה כבר נראית הלבנה לשם ניסן ואינו יכול לעשותו אדר דא"כ גם כשבאו ביום ל' אין מקדשין דמן הלילה נראית הלבנה לשם ניסן. ואם תשיבני אין מעברין לשום צורך וגם אם באו אחר ל' מקדשין יום ל' דאין מעברין אלא לצורך ועוד דלפי דבריו מאי פשיט ממלתיה דעולא דאנן קיימי ביום ל' ומלתיה דעולא היינו אחר ל' אבל ביום ל' מקדשין לכתחילה ומיהו הא לא תקשי לך דמכל מקום ילפינן מדיוקא דקאמר דביום ל' מקדשין מכלל דאם עברוה מעוברת ועוד לפי דבריו רבינו השמיט המצאת הש"ס ולא כתב לן אלא דברים היוצאים מדיוקא ודוק: בס"ד חידושים על הרמב"ם חלק שני הלכות אישות

פרק ג' הי"א האב מקדש את בתו שלא לדעתה כל זמן שהיא קטנה וכן כשהיא נערה רשותה בידו וכו' משנה ריש פ' האיש מקדש ד' מ"ג דתנן התם האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו וכו' עי"ש נדרשתי לאשר שאלוני בעניין קדושי קטנה אחת בת ה"ר ישועה שקרון שקידשה ה"ר יצחק