גושפנקא דמלכא (רמב"ם) כא

הלכות קדוש החדש

פרק ד' ה"ב על ג' סימנים מעברין את השנה על התקופה ועל האביב וכו' אם תהיה תקופת ניסן בי"ו בניסן או אחר זמן זה וכו' ועל סימן זה סומכין ואין חוששין לסימן אחר וכו' והראב"ד ז"ל השיבו וז"ל הא ליתא וכו' ואי משום ההיא דשלח ליה רב הונא כי משכת תקופת טבת עד ט"ז בניסן עברוה לההיא שתא התם בתקופת טבת וכיון דמשכה עד ט"ז בניסן משכה תקופת תמוז עד אחר החג ואמטו להכי מעברינן משום דבעינן אביב בתקופת ניסן תו בעינן החג בתקופה חדשה וכי קתני בברייתא על אחד מהן אין מעברין בתקופת תשרי וכיון דאיכא אביב כתקנו אין מעברין על התקופה לבדה דלא דחינן תרתי מקמי חדא עכ"ל. משמע מדבריו דמאי דקאמר רב הונא דכי משכה עד ט"ז בניסן היינו עד ועד בכלל ונפלה תקופת ניסן יום ט' דהשתא תקופת תמוז משכה עד כ"א עד ועד בכלל ותקופת תשרי יום כ"ב וליכא מקצת החג ולכך מעברין משום דאיכא תרתי משום האביב ומשום תקופת תשרי ולכך השיג על רבינו דכתב אם תהיה תקופת ניסן ביום ט"ז מעברין דהשתא תקופת תשרי נופלת ביום כ"א בתשרי ואיכא מקצת החג ואף על פי דלפעמים אפי' כשנופלת תקופת ניסן ביום ט"ז נופלת תקופת תשרי ביום כ"ב כגון אם נפלה ביום י"ו בתחילת היום או בחצי היום כמ"ש התוספו' מכל מקום כשנופלת בלילה תקופת תשרי אינה נופלת אלא ביום כ"א וליכא אלא חדא והתניא בברייתא על שנים מעברין ועל אחת אין מעברין זה כוונת הרא"בד

אבל דעת רבינו אינו כן בפירו' דשמעתתא ומאי דקאמר דכי משכה עד ט"ז בניסן היינו עד ולא עד בכלל ותקופת תשרי נופלת בכ"א בתשרי וכדעת אחרים דאית להו מעברין על תקופת ניסן לבדה דמסייע להו קרא שמור את חדש האביב כדפי' רש"י בש"ס ר"ה וההיא ברייתא אפשר לומר דפליגא כדמשמע מפרש"י. אי נמי כדפירשו התוס' דההיא ברייתא בתקופת תשרי ולא פליגא וכן משמע מדברי התוס' בש"ס דר"ה כדפי' רש"י וכ"כ רש"י דמאי דקאמר דכי משכה עד ט"ז היינו עד ולא עד בכלל וכ"כ התוספות בש"ס הכא אבל בש"ס דר"ה כתבו להפך כמו שהבין הראב"ד. ונראה דמה שהכריחו להראב"ד להבין כן הוא משום דקשייא ליה מאי שנא דכולהו נפקי מקראי כמו שהקשו התוספות. ואפשר דרבינו סובר דשאני תקופת דניסן דכתיב בה לשון שמירה הקפיד בה רחמנא ביותר ולכך אפי' לחודה מ"ע. אלא דקשה דאמאי רבינו לא הזכיר בלשונו לשון הזהב תקופת תשרי והו"ל תקופת תשרי בהדי תקופ' ניסן והא כדאיתא והא כדאיתא וראיתי למוהר"י עייאש ז"ל בספרו שכתב דרבינו ס"ל דקי"ל כאחרים דלא חיישי לתקופת תשרי דלא דרשי חג האסיף כמו שפי' התוס' לדעת רש"י ז"ל ודוק

וחזה הוית להמפרש על הרמב"ם שפירש שם אם יתאחר התקופה עד י"ו בניסן יודע שנתאחר בישול התבואה ויתכן שלא ימצא שעורים להקריב מהם העומר לפיכך תלו התקופה בי"ו בניסן. ואפשר לומר דהמפרש הוקשה לו הקושייא שהקשה הראב"ד על רבי' ולכך הוצרך לומר אם יתאחר התקופה עד י"ו בניסן יודע שנתאחר בישול התבואה ונמצא שהם שתים ולכך מעברין אבל אחר האמת דמאי דקאמר לפיכך תלו התבואה בי"ו בניסן דבריו אינם מדוייקים אם כוונתו לומר לאפוקי אם נפלה קודם ארבעה עשר פשיטא דאין מעברין דליכא שום חדא ואם כוונתו לומר לאפוקי אם נפלה בט"ו הא קאמר בש"ס דמעברין לאדר

וראיתי לתוספות בסנהדרין (ד"ג ב') ד"ה שמור וכו' שכתבו והא דאמרינן כי חזית דמשכא תקופת טבת עד י"ו בניסן וכו' עי"ש נראה לי דקשייא להו על מאי דקאמר יום תקופה גומר והא אמרינן דכי משכה תקופת טבת עד י"ו משמע ונפלה תקופת ניסן עד י"ז ואי יום תקופה גומר אפי' נפלה ביום י"ו מעברינן משום דיום תקופה גומר ולכך כתבו אפילו נופלת ביום י"ו. ומאי דקאמר עד יום י"ו היינו עד ולא עד בכלל וכן לרש"י מפרשים כך וכמ"ש רש"י גופיה בשלהי ר"ה

עוד כתבו התוס' ומיהו התם קשה למה לי טעמא וכו' משמע דהכא לא תקשי למה לי טעמא ואמאי והא גם הכא נמי קאמר טעמא משום אביב של תקופה שיהיה בחידושה של לבנה ומלמעלה למטה קא חשיב ותיפוק ליה משום תקופת תשרי וי"ל דא"כ היינו ר"ש או ת"ק אלא דקשה דבכלל דבריהם דבריו

עוד כתבו התוספו' ולפי' ר"ת אתי שפיר וכו' ותפול תקופת תשרי בעשרים בו וכו' ע"כ ר"ל לר"ת דקאמר לעיל דלא חיישי אחרים לאד"ו דעבר יום אחד ותפול תקופת תשרי בך' בו אם לא מהאי טעמא של תקופה בחידושה של לבנה אבל לפי' רש"י דפירש לעיל דאחרים חיישי לאד"ו קשייא מאי דקאמר ונפלה בתחי' הלילה וכו' משום דכי נפלה בתחילת הלילה או בחצי הלילה נופלת תקופת תשרי בכ"ה ואין צריך לעבר משום תקופת תשרי אבל אם נפלה בתחי' היום נופלת תקופת תשרי בכ"ב בו וצריך לעבר משום תקופת תשרי

עוד כתבו בסוף דבריהם אף ע"ג דתקופת תשרי וכו' עי"ש ר"ל דלא חיישינן לתקופ' תשרי דקימ"לן כאחרים דלא דרשי חג האסיף כדפירשתי דבריהם בסוף ולא מעברין אלא משום שמור את חדש שיהיה בחידושה וכו' ולכך אם משכה עד י"ו מעברין אבל אם נפלה בחמיסר אין מעברין אפילו נופלת בתחי' היום או בחצי היום דהשתא נופלת תקופת תשרי בכ"א בו ויום תקופה גומר דאזלי לשטתייהו כדלעיל והתחלה היא ביום כ"ב וליכא מקצת החג דלא חיישינן לתקופת תשרי אלא מעברין לאדר כדי שיהיה האביב בחידושה של לבנה אף על גב דתקופת תשרי נופלת בכ"א בו דהא מעברינן בקייטא חד ירחא חסר טפי מכסדרן כמ"ש לעיל דחיישינן לא"דו ולא חיישינן לתקופת תשרי

הלכה י"ג יש לב"ד לחשב ולקבוע ולידע וכו' אבל אין אומרים שנה פ' מעוברת אלא אחר ר"ה הוא שאומר שנה זו מעוברת וכו' ע"כ הכי איתא במסכת סנהדרין (די"ב) ת"ר אין מעברין את השנה לפני ר"ה וכו' וקשייא לן בגווה והיכי מצי מעברי אלא דאף ע"ג דידעינן חשבון התקופה מ"מ לא ידעינן באביב ובפי' האילן אם מתאחר בישולם או לא ואמרינן לעיל בגמ' על ב' מהם מעברין ועל א' וכו' וז"ל דהכי קאמר אין מעברין את השנה לפני ר"ה ואחר שיגיע