גושפנקא דמלכא (רמב"ם) רה

פרק ט' ה"ה שש עריות וכו' כתב מרן הכ"מ שם תניא על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו וכו' וצ"ע עכ"ל יעוש"ב

ולי ההדיוט אחרי התאבקי בעפר שתחת רגליו נלע"ד דל"ק מידי דרבינו פסק כרב הונא דאית ליה גוי מותר בבתו ופירש"י בין לר"א בין לר"ע דלא. אסיר לב"נ כ"א מאי דכתיב בקרא על כן יעזוב וכו' והקושייא דלעיל דר"מ אדר"מ מתרץ לה באופן אחר דלא כר"י ותו לא מידי וק"ל ושו"ר למהרש"א שתירץ כן ושככ"ה שנתכוונתי לדעת קדש ז"ל

פרק י' ה"ז דמילה נצטוו בה אברהם וזרעו לבד וכו' וכ' המש"ל וראיתי לעורר מה שהקשו לי בדברי הרא"ם פ' ויגש ד"ה והנה עיניכם וכו' ויש לחוש שמא הוא מבני קטורה שחייבים במילה וכ"כ בפ' בא אל פרעה ד"ה תושב דמאי דנקט ערבי מהול משום דדרכן למול בגיותן לפי שהן מבני קטורה שהם מחוייבי' במילה עכ"ד ותמהני וכו' דבשני מקומו' הללו מיישב דברי רש"י במה שהוא נגד סברתו דרש"י ס"ל דבני קטורה זרעם פטורים מהמילה וצ"ע עוד אני תמיה דלסברת הרא"ם דס"ל דאית ליה מבני קטורה היום אינם פטורים מהמילה הטעם הוא דלא ממעטינן מקרא דכי ביצחק אלא ישמעאל ועשו שכבר בא לעולם אבל לא בני קטורה שלא באו לעולם ואם כן יש לתמוה ממ"ש הרא"ם בפ' חיי שרה ד"ה שטר מתנה כתב ליצחק כתב הרא"ם ואיך העביר הנחלה מישמעאל ובני קטורה ונתנה ליצחק ותירץ ושמא יש לומר שאני הכא דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ע"כ ולפי דברי הרב התינח ישמעאל דנתמעט מקרא כי ביצחק אבל מבני קטורה לא הותר מקרא דכי ביצחק כיון דבאותה שעה עדיין לא באו לעולם וצ"ע ע"ש

ולעד"ן לישב על הרא"ם הוא בהקדים מה שפירש הרב חדושי הלכות על קושיית הש"ס לדעת הרמב"ם דאית ליה דזרע בני קטורה מחוייבים במילה שהקשה אלא מעתה בני קטורה לא לחייבו דפי' והא מה שאנו רואים דהרבה אומות מבני קטורה שקבלו עליהם מצות מילה דמוכח שנתחייבו ע"ש וכן כתב הרא"ם משום דדרכן למול בגיותן א"כ מוכרח אתה לומר דגם רש"י יודה לדבר זה דאנו רואים בעינינו דהרבה אומות מבני קטורה שהם נמולים וקבלו עליהם מצות מילה דדוחק לומר דדוק' להרמב"ם קאמר דהרבה אומות וכו' אבל רש"י מדסיים בענין זה דהוי כפליג במציאות ומוכרח אתה לומר דגם רש"י מודה לדבר זה אלא בהא פליגי לדעת רש"י אומר לך דהרבוי דאת לא בה אלא לששה דנולדו בחיי אברהם דהוה ס"ד למעטינהו מכח דלא מקרי זרע כמו שהקשה הש"ס אלא מעתה ובניהם אחריהם פטורים דלא נתחייבו כלל והא דקא חזינן דהרבה מהאומות וכו' מכח דאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם משום ואל תטוש תורת אמך אבל להרמב"ם הרבה אומות מבני קטורה שקבלו עליהם המילה מכח החייוב דאת בריתי וכו' לרבות בני קטורה וזרעם והשתא ניחא במה שכתב הרא"ם ויש לחוש שמא הוא מבני קטורה שחייבין במילה אין כוונתו על זרעם אלא עליהם ובניהם נטו אחריהם ור"ל מחמת שהם חייבים וגם בניהם קבלו עליהם משום ואל תטוש חיישינן שמא יאמרו מזרע בני קטורה א"נ חייבים דקאמר אזרע קאי ור"ל מחמת שהם מלים בכל עת וקבלו עליהם מצות מילה נעשית עליהם חייוב ולכך קאמר חייבים וכן מה שכתב מפני שלא נתמעטו מקרא דכי ביצחק היינו על הששה ודוק

ולקושייא השנית לענד"ן דלא קשה ולא מידי דהא דאמרינן דבני קטורה לא נתמעטו מקרא דכי ביצחק לפי שעדיין לא באו לעולם הוא משום דרבי להו קרא דאת בריתי הפר אבל אי לאו רבוייא הוה ממעטינן גם בני קטורה כמו שהקשה הש"ס אלא מעתה בני קטורה לא לחייבו אלא מטעם דאית לן מיעוטא דכי ביצחק ואית לן רבוייא דאת וכו' אוקמינן שפיר מיעוטא לישמעאל ועשו שהיו בעולם ורבויא אכתי לבני קטורה לפי שלא באו לעולם. והשתא אתי שפיר במילה דאית לן רבויי' דאת בריתי אמרי' בני קטורה לא אמעי' ממילה מכי ביצחק אבל בירושה דליכא רבוייא אמעיטו בני קטורה מקרא דכי ביצחק דלא מקרי זרע לענין ירושה אע"פ דעיקר זרע לענין מילה ואחרי כותבי ראיתי להבי"ע שתירץ כן ועוד דעיקר הקרא דכי ביצחק כתיב ביה ירושה דכתיב כי לא יירש בן האמה וכו' וכתיב בתריה כי ביצחק יקרא לך זרע ומוכרח אתה לומר דהמיעוט בכאן לא בא אלא למעט בני קטורה דישמעאל בלאו הכי מן הדין אין לו חלק בנחלה דהו"ל כגר שנתגיירו בניו עמו שאין הורתו ולידתו בקדושה דקיימא לן כחכמים דלא מקרי גר עד שמל וטבל וכל עוד שלא מל אברהם לא מקרי גר ולא יצא מכלל ב"נ ועוד שדרש יצחק ולא ישמעאל היינו לעניין אחר כגון מצות מילה וכדומה

איברא דק"ל על מ"ש מש"לם וז"ל דלסברת הרא"ם דאית ליה דבני קטורה היום אינם פטורים מהמיל' ע"כ הטעם הוא דלא ממעטינן מקרא דכי ביצחק אלא ישמעאל וכו' משמע מדבריו דאי אמרינן דהיום פטורים ממצות המילה כדעת רש"י ז"ל לא קשה ולא מידי והא מ"מ עדיין תקשה והא בני קטורה הששה לא נתמעטו מקרא דכי ביצחק והעביר מהם הנחלה ומכאן מתרץ הרא"ם דכי ביצחק ולא כל יצחק אלא מאי אית לך למימר דגם הם נתמעטו מקרא דכי ביצחק ולא חייבנום במילה אלא מכח רבוייא דואת בריתי גם לגבי זרעם אמרינן דנתרבו מכח רבוייא דואת בריתי ולעולם נתמעטו מכי ביצחק וכו'

וראיתי להרב תו"ר שהקשה משם רבני חברון תוב"ב על הרא"ם ז"ל שכתב דשאני הכא דכתיב כי ביצחק ולא כל יצחק מסוגיא דקדושין די"ח ע"א דאמרי' שם אר"י עכ"ום יורש אביו דבר תורה דכתיב כי ירושה לעשו נתתי וכו' ודחי לה דילמא ישראל מומר שאני משמע דאי לאו מטעם ישראל מומר הו"א דיורש האב דקאמר קרא כי ביצחק ודרשינן ולא כל יצחק להוציא את עשו עכ"ל

ואני בעניי לא ידעתי אכנה קושייתם מאי היא דכוונת הש"ס להביא ראיה מעשו ובניו כמ"ש בש"ס נזיר ס"א וז"ל כי ירושה לעשו להורישה לבניו אלמא דאית אבות לכותי לענין ירושה ע"כ ע"ש ואם כוונתם לומר איך ילמוד דגוי יורש אביו מעשו ובניו הרי כתיב כי ביצחק וכו' ולא עשו וישמעאל שהם גוים לדעת הרא"ם מאי קאמר משמע דאי לאו מטעם ישראל מומר וכו' ואפילו לאחר דמוקי הש"ס ישראל