גושפנקא דמלכא (רמב"ם) רד

וא"ת לר"י דאית ליה אם הם כאביגיל ירבה אמאי לא הוסיף על י"ח דוד המע"ה וגם לא נשא אבישג דהא נשיו לא הטו לבבו ומן הסתם היו כשרות. ואפשר דחשש דוד שמא יש בהם דאינן כשרות. ואין ראיה ממה שלא הסירו את לבו

עוד אמרינן שם בגמרא תניא נמי הכי וכו' יותר ממ"ח וקש"ל מנין לו לתנא דברייתא לומר כן דאם רבי לא שנאה ר"ח מנין לו דבמשנה קאמר לת"ק ולר"ש ל"י יותר מי"ח ולר"י אית ליה דאם הם כשרות ירבה וירבה ומנין לו לתנא דברייתא לומר כן. ואפשר לומר דהיא סברת ר"י גופיה דקאמר מרבה הוא לו וכו' ובברייתא נתן לה קצבה כמה הוא דקאמר ר"י מרבה הוא דהיינו מ"ח ומבי' ראיה מקרא דקאמר כהנה וכהנה שהם כ"ד ואם דריש וא"ו מ"ח ליהוו והביא ראיה על הכשרות דומיא דנשי דוד אבל שאינם כשרות לא ירבה ואפילו פחות מי"ח ומ"מ ל"ל כר"ש דאפילו אחת דלא חיישינן אלא לרבויי. א"נ איכא למימר דהיא סברא אחרת שלא הוזכרה במתני' וכן דרך הברייתא לפרש דברי' שלא נאמרו במתניתין ור"ח שמע אותו דבר מרבי וכתבו בברייתא ומאחר דלא כהלכתא לא כתבו רבי במתניתין והיינו דבר שאינו מוסכם לרבי ופי' אם רבי לא שנאה ר"ח מנין לו עי"ש בה"ע דצ"ב וכדברי יב"ש

ופרכינן עוד שם וכתיב ויקח דוד עוד פילגשים וכו' וי"לד דקרי לה מאי קרי לה ל"י וכי לא ידע שנויי' דגמ' למלויי י"ח. ואפשר דל' קרא אטעייא דקאמר ויקח דוד עוד פילגשים משמע דהיו לו פלגשים מקודם לכן ועכשיו הוסיף עוד דומיא דנשים והו"ל יותר מי"ח דקרא דלעיל לא הוזכרו בו פילגשים. ותי' למלויי י"ח ויקח עוד דקאמר קאי אנשי' הוסיף עוד וכן פילגשים הוסיף ע"הן ופשוט

והתוס' ד"ה ראו וכו' וז"ל דתמר לא היתה בת דוד שאמה כבר וכו' אבל קושיי' קמייתא לא מצי לתרץ הכי דהא רש"י פי' יפ"ת היתה קודם שנתגיירה אמו ילדה לדוד וכו' הרי רש"י אומר בפי' שהיא בת דוד שהיתה קודם שנתגיירה ולכך תירץ דמיירי בביאה שניה וכוונתם להקשות דברי רש"י אהדדי ואינו מתרץ אלא אליבא דשמואל

ה"ג ולא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו אפילו סוס אחד וכו' שם ע"ב ת"ר ולא ירבה לו וכו' ת"ל למען הרבות סוס ע"כ ואע"ג דלאו ל"ת הוא כמ"ש התוספו' דקאי על ולא ישיב וכו' מ"מ יש ללמוד ממנו דסוסים דרישא אפי' סוס אחד משום דסיפיה דקרא לא ישיב למען הרבות סוס קאי ארישא דלא ירבה לו סוסים ונתן טעם לדבר כדי שלא ירבה סוס מניה מוכח דסוסי' דקאמר קרא אפילו סוס אחד ולכך הוקשה לו השתא דסוסים דקאמר קרא אפי' סוס אחד אמאי אפקיה בלשון רבים וכו' ומשני לעבור בל"ת על כל סוס וסוס דהיינו אם קנאם זא"ז והתרו בו על כל אחד ואחד אבל אם קנאם בב"א ובהתראה אחת אינו עובר כ"א בלאו אחד וכ"ת דבלא סוסים נמי אמרינן הכי דכך היא המדה בכל התורה כולה בכל האיסורי' ואמאי אצטריך סוסים דשאני הכא משום דכתב קרא לא ירבה סוס דמשמעותיה אפילו ירבה אינו אלא כסוס אחד דאל"כ מנ"ל לש"ס לומר דלכמה סוסים אינו חייב אלא לאו אחד אימא דבא הכ' לומר דאפילו על סוס אחד חייב ולא בא לומר לכמה סוסים וכו' ואפילו הרבה אינו חייב כי אם לאו א' לכך כתב קרא סוסים ולא סוס לומר לך דחייב על כל סוס וסוס כשאר איסורים וגם חייב על סוס אחד כדגלי קרא למען הרבות סוס. וכתבתי כל זה לפי מה שראיתי מי שכתב ופי' הש"ס דקאמר כתב בסוסים לחייב ע"כ סוס אפי' קנאם בב"א ובהתראה א' וזה לא יעלה על השכל דלא בא אלא שלא נאמר אפילו לכמה סוסים אינו חייב אלא חד לאו ואפילו בזא"ז ולכך אצטריך לכתוב סוסים לומר לך דחייב כדינו ככל שאר איסורים ולא להעדיפו על שאר איסורים. ואח"ך ראיתי בש"ס דמכות דכ' בקרא דלא יקרחו קרחה דאפילו בב"א והתראה א' חייב ע"כ א' וא' משום רבוי דקרחה. וכ"נ מהתוספ' הפך ממ"ש ולפי הטעם שפי' לעיל יש לחלק דשא"ה דכתב קרא רבוי דלא ירבה ואי כתב סוס א' הו"א אפי' הרבה אינו אלא כסוס דגזירת הכתוב הוא ואינו כשאר איסורים ואפילו בזה אחר זה לכך כתב סוסים להשוותו לשאר איסורי' אבל התם כשהוא אומר לא יקרחו לחוד היינו כשאר איסורים לכך כתב קרחה להעדיפו על שאר איסורים יעו"ש בתוס' ועוד דיש טעם מן הסברא דמאחר דהסוס הראשון עדיין קים בפנינו ונתחייב עליו לא הו"ל כשאר איסורים דעלמא דהתם האיסור הראשון כבר הלך לו וזה כמו דבר חדש

פרק ד' ה"א רשות יש למלך וכו' שכל האמור בפ' מלך מלך זוכה בו ע"כ שם ד"כ אר"י אמר שמואל כל האמור וכו' נראה דפלוגתייהו דר"י ורבי יהודה בזה אם נצטוו ישראל להעמיד להם מלך וכו' דר"י ס"ל לא נצטוו וכו' ולכך ענשם הכתוב וגזר עליהם בניכם ובנותיכם וכו' מפני ששאלו שלא כהוגן ולכך קאמר כל האמור בפ' מלך ואע"פ שאמר קרא שום תשים עליך מלך אינו צווי אלא כנגד התרעומת כמ"ש ואמרת אשימה עלי וכו' וס"ל בהא כרבי נהוראי האמור לקמן בתוס' אחריתי לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד התרעומת שצפה הש"ית וכו' ולכך נענשו בימי שאול וגזר עליהם ונמצא דרבי יוסי ור"ן בשיטה אחת קיימי ור"י נקט מלתיה בחדא כל האמור וכו' ור"ן בחדא וטעם אחד להם ורבי יהודה אית ליה דנצטוו ישראל להעמיד להם מלך ואין להם עונש בשביל ששאלו ולא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם שתהא אימתו עליהם שהרי נצטוו שום תשים וכו' ואף על פי דקרא קרי בחיל ואמרת אשימה עלי וכו' לא מקרי תרעומת ושאלו כדין ושום תשים עליך מצוה היא וכו' ולמה נענשו בימי שאול הטעם הוא לר"י כמ"ש שם בתוספו' למה נענשו לפי שהקדימו ע"י וכו' ע"ש ונ"ל שצ"ל שהקדימו על ידו כמ"ש הרמב"ם בפ"א ה"א דהיינו שהקדימו לשאול מלך בשביל שמאסו בשמואל הנביא והיינו ע"י דהיינו בשבילו וכן ראיתי להרב ח"א שפי' כן בפי' א' מפירושיו יע"ש ור"ן בא לפלוג עליו ולומר לא נענשו אלא מפני התרעומת ששאלו מלך והם לא נצטוו ולכך נענשו ור"א בא לפלוג עליו לומר שהעונש לא מפני ששאלו מלך לשפטנו דבשביל דבר זה אינם נענשים ואין בו מרד בדבר זה דכך יאות להם והעונש בא להם מכח ע"ה שאמרו ככל הגוים שבעטו בדברי תורה אלא ככל הגוים אשר כל אשר יחפוץ יעשה ולכך אמר להם בניכם ובנותיכם וכו' כמו ששאלו וכן מוכח קרא שאמר ככל הגוים אשר סביבותי ודוק: