גושפנקא דמלכא (רמב"ם) רג

ליישב דהמה כך אמרו ואנן חיישינן לדבריהם שאמרו איחרנוהו וכו' ולא אמרינן שוא ידברו ופסלינן להו אי נמי היאך אתם וכו' לאו דוקא ולשון מושאל הוא ושלא בפניהם ואנחנו חוששין שמא וכו' ואם היו שם היו משיבין כך

אמנם ראיתי אחרי רואי בדברי רבינו שכתב וזה לשונו ואין עידי השטר נעשים זוממים עד שיאמרו בב"ד שט"ז בזמנו כתבנוהו וכו' אבל אם לא כן וכו' העדים והשטר כשרים ע"ש וכ"כ רבי' הטור ס"י מ"ג ע"ש נראה מדבריהם כל עוד דלא אמרו בזמנו כתבנוהו ולא איחרנוהו אפילו המה לא אמרו איחרנוהו וכו' אנחנו חוששין שמא איחרוהו וכו' ואפשר לומר דהזמה חידוש הוא ולכך לא פסלינן להו עד שיאמרו בפירוש בזמנו כתבנוהו וכו' אבל בשתיקה לא פסלינן להו אם לא אמרו איחרנוהו

רש"י ד"ה חיישי' שמא איחרוהו מלכותבו וכו' נר"ל הא דהוכרח לפרש דהאיחור קאי גם אכתיבה משום דלשון הברייתא מוכח כן דקתני שמא איחרוהו וכתבוהו וכו' דמשמע האיחור קאי אכתיבה ולא קתני שמא שטר מאוחר הוא ולכך הוצרך לפרש בדבור דל"מ שזמנו כתוב וכו' זמנו הוכיח שנכתב בא' בניסן דהיינו הכתיב' עצמ' בא' בניסן כגון שכתו' בו כת"וח בא' בניסן וכתב כן משום דלשון הברייתא מוכח כן כדפירש' ועוד מוכח מדבריו דהברייתא קתני בשטר שאין בו קנין מדקאמר והוטל עליה' לכתוב שטר ואיחרוהו דאי בשטר שיש בו קנין מאי האי דקאמר והוטל עליהם בל"הכ עדי קנין מפקי קלא וגבי ממשעבדי אפילו בלא שטר אלא ודאי דעתו היא דהברייתא בשטר בלא קנין דלא גבי ממשעבדי אלא מכתיבת השטר ואילך וזה הוא טעות שלא פי' כפי' התוס' שאחרו הזמן ולא הכתיבה ולא בסתם דחק לפרש כן

תוס' ד"ה חיישינן וכו' וא"ת מאי איריא וכו' אלא אחרי כן וכו' נ"ל דקושייתם לא תחול אלא לפי' דקאמרי שהכתיב' היתה מקודם לכן בשע' ההלואה ואיחרו הזמן עד אחד בניסן לכך קשיא להו מאי איריא וכו' דלעולם לא איחרו זמנו ובאחד בניסן היה הקנין במקום פלוני דהיינו במקום המזימים ואחרי כן נכתב במקו' הכתוב בו אבל לפירש"י שפי' שזמנו מוכח שנכתב באחד בניסן לא מצית למימר כך דמ"מ איך כתוב בו דכתבוהו במקום פלוני ביום פלוני ואותו היום לא היה שם ונ"ל דמיירי שהמקומות רחוקים דאל"כ יכולים לומר דהלכו וחזרו וק"ל: הלכות מלכים

פרק ב' ה"ג ואסור לראותו וכו' והואיל ואינו חולץ אינו מיבם ע"כ איתא בריש פרק כ"ג די"ח לא חולץ ולא חולצין לאשתו לא' מיבם ולא מיבמין לאשתו רי"א אם רצה לחלוץ או ליבם זכור לטוב ופרכי' עלה בגמ' איני והא א"ר אשי וכו' ומשני מצוה שאני. וכתבו התוספו' ד"ה מצוה וז"ל אבל הכא גבי יבום מצוה איכא וכו' יעו"ש ונראה לי דהיינו אליבא דר"י קאמר אם רצה ליבם וכו' אבל לרבנן ליכא מצוה ואינו מיבם

וראיתי למהרש"א ז"ל שהק' וז"ל ומאי קושיי' דניחא ליה לשנויי התם אליבא דכ"ע אפי' לרבנן דלית להו מצוה וכו' והא דלא תקשי להו אהך דהכא וכו' די"ל מצוה דכבוד התור' וכו'. ואחרי המחילה מכ"תר דדבריו תמוהי' בעיני דבפרק אלו נאמרי' כתבו התוס' בהדיא וז"ל מצוה שאני והכי פרכי' בפרק כ"ג וכו' ומשני מצוה שאני והקשו אמאי לא משני הכי גבי מלך ותי' דשאני הכא וההיא דפ' כ"ג דמוחל על כבודו כדי לקיים מצות מלכו של עולם וכו' יעו"ש וא"כ איך הוא מחלק בין הכא להתם דאמאי לא קאמרי רבנן הכי לענין יבום מצו' שאני כי התם דגדול כבוד התור' והא התוספו' קאמרי דתרוייהו כי הדדי נינהו ותי' דשניהם מיקרו מצוה משום דמוחל ע"כ כדי לקיים מצות מלך וכו' והוא מחלק ביניהם ומעדיף כבוד התורה ממצות יבום. ואם האמת כדבריו דמאי דקאמ' התם מצוה שאני אפי' לרבנן עדיין תקשי קושייתו מ"ש התם מהכא לפי סברת התוספו' דהושוו שניהם הכא כי התם. ונראה לי באמת דטעמא דקאמר דמאי דמשני התם מצוה שאני לכ"ע הוא משום דקאמר ושבחוהו חכמים משמע אפי' רבנן דפליגי אר"י ולולי דבריו הייתי מפרש רבנן אחריני דס"ל כר"י אבל רבנן דפליגי אר"י אית להו התם כי הכא ולא אמרי' מצוה שאני ואפשר דזהו כוונתו בתי' ב' שכתב ועוד י"ל וכו' דהתם כר"י אזלא וכו' דהיינו סתם לן כחכמים דאית להו כר"י ולא כחכמים דפליגי עליה ולתי' א' צ"ע

ומ"ש רבינו ואסור לראותו כשהו' ערום וכו' משנה שם דכ"ב א' ואין רוכבין על סוסו וכו' ולא כשהוא ערום וכו' ולא בבית המרחץ וכו' לא ידעתי טעמו אמאי אינו רואהו כשהוא בבית המרחץ אם משום שהוא ערום היינו ולא כשהוא ערום דקאמר א"ו אע"פ שאינו ערום כגון בבית החיצון ואמאי לא ואפשר דבבית החיצון אע"ג דאינו עומד ערום מ"מ עדיין לא תקן עצמו במלבושיו כדחזי. ואפשר שיתבזה בעיניו בכך ולא תהיה אימתו עליו והתורה אמרה שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך

פרק ג ה"ב לא ירבה לו נשים מפי השמועה למדו וכו' עד י"ח משנה שם דף כ"א ע"א ונראה לי דשלש מחלוקיות קתני במתניתין דלתנא קמא בין בין קאמר לא ירבה יותר מי"ח נשים בין אם יהיו כאביגיל או כאיזבל משום דטעם הקרא ולא יסור לבבו ועיקר ההסרה תלוי ברבוי ואפילו אם יהיו כולם כאביגיל

ור"י ס"ל לא אמר' תורה ל"י אלא במקום דחיישינן להסרה כגון אם יש בהם כאיזבל אבל אם יהיו כאביגיל ירבה ואינו אסור דעיקר ההסרה אינו תלוי ברבוי לבדו אלא בתרתי וזה בזה לא חיי' להסרה ור"ש אית ליה בחדא מינייהו חיי' אם יהיה הרבוי יותר מי"ח אפי' אם יהיו כאביגיל חיי' ואם כאיזבל אפי' אחת וקרא תרתי קאמר לא ירבה לו נשים יותר מי"ח אפי' אם יהיו כאביגיל ולא יסור לבבו אפי' אחת אם היא כאיזבל וכן מוכח מדברי הרמ"ה דפסק כת"ק ובש"ס דלא נקט אלא כר"י ור"ש ושקיל וטרי אליבייהו משו' דמצא במקום אחר דבריהם מפורשים לאפוקי ת"ק וק"ל: