גושפנקא דמלכא (רמב"ם) רב

ממשנה ראשונה ניחא

ויש לי לעורר קצת דמי הכריחו לרבינו והרע"ב לפרש וכל הראוי וכו' תשלום משנת ר"ע ולא כפירש"י דכולה משנת ר"א ואפשר לומר דק"ל דאמאי קאמר דוב"ד וכל הראוי ליורשו וכו' די לו לומר וכל הראוי ליורשו דאין דרך התנא להאריך אלא לקצר ולכך הוצרכו לומר ד"וד משנה ראשונה וכל הראוי וכו' היא תשלום משנת ר"ע. והנה ראיתי להתויו"ט שפי' ד"וד לאפוקי אחי האם וקרובי האישות ע"כ יעו"ש. ולפי דברי הרב דקאמר וכל הראוי וכו' היא תשלום משנת ר"ע לא יוצדקו דבריו אלו דלמשנה א' דוד אפי' מן האם ותשלום משנת ר"ע וכל הראוי וכו' לאפוקי קרובי האם וכו' כמ"ש הרע"ב וכל הראוי וכו' קרובי האב אבל ד"וד אפי' קרובי האם ואם כוונתו כפי פירש"י עליו לפרש. וי"ל דהוא יפרש דו"ד דקרובי האב אבל קרובי האם אפי' ראוי ליורשו לא

ועל מאי דתנן במתניתין וחורגו לבדו פירש"י ד"ה לבדו וכו' בן אחות אמו וכו' שאני בן אחות וכו' נראה לי דלשון רש"י זה הוא ט"ס וצ"ל בן אחי אמו וכו' שאני בן אחות אביו ותנן בעל אחות אביו ובנו דהיינו בן אחו' אביו דאל"ך מאי קאמ' ותנן בעל אחות אביו ובנו וכו' מי הכניס בן אחו' אמו וכו' עם בעל אחו' אביו ובנו למילף מיניה אלא ודאי צריך להגיה כדפי' ואע"ג דאיכא אחריני דאתי מכללא ותני להו רש"י קצר בלשונו ומכאן תלמוד לאחריני תן לחכם ויחכם עוד כמ"ש התוס' שם הנה דאתו מכללא ותני להו עיין במהרש"א שמה מפו'

ס"ד בר מבן אחי אשתו וחתנו וכו' ר"ל חתן אחי אשתו וכו' דלא קאמר במתניתין הם ובניהם וחתניהם אלא הנהו דקתני במתני' כגון אחי אביו וכלהו אבל אחי אשתו דלא הוזכר במתניתין אלא דאתי מכללא דבעל אחות אביו לא קאי עליהם וחתניה' כדפי' התוס' דכל דאתי מכללא לא קאי עליה בניו"ח ולכך צריך ללמוד דפסול הוא מחמיו כשם שחמיו פסול לו גם הוא פסול לו שהוא חתנו ודוק

עוד שם בגמ' ע"ב בעל כאשתו וכו' אשה כבעלה וכו' נראה דהני תרי לישני לא פליגי בסורא נקטי אם האשה קרובה ופסולה לה פסול גם לבעלה ובפומבדית' נקטי אם הבעל קרוב ופסול לך גם אשתו פסולה לך דאשה כבעלה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וק"ל

רש"י ד"ה ואינו מטמא וכו' ואית דלא גרסי אינה מטמאה וכו' ר"ל דהאי דקאמר דלא גרסינן אינה וכו' הוא טעו' ואין שם מקומ' דהא קאמר סמוך לה ומפרש אינה מטמאה דקתני פי' אינה מצווה וכו' מטעם דבני אהרן מוזהרין על הטומא' דקתני ולא בנות אהרן ולכך פי' אינה מטמאה אינה מצווה וכו' ואי גרסי' לה מקומ' בס"הד או להוסיף בדברי רש"י ולמאן דגריס לה וכו' וכן ראיתי ביבמות ומציעא דגריס לה ולא כתוב בו דל"ג כי הכא וק"ל

ש"ס ממאי דר"י דמתניתין דמכשר וכו' קשה לפי' רבינו והרע"ב דאית להו וכל הראוי ליורשו הוא תשלו' משנת ר"ע אבל משנה ראשונ' דו"ד ומשמע אפי' דו"ד מן האם דאינו ראוי ליורשו מאי מקשה הש"ס ממאי דר"י דמתני' וכו' דמכשיר בגיסו מאחר שאינו ראוי ליורשו והכי קאמר דו"ד משמע אפי' דו"ד הבא מכח האם דאין ראוי ליורשו פסול לו. ואפשר דאית להו דו"ד דוק' מן האב ולא מן האם ולאפוקי הנך דתני במתני' אחי אמו וכו' ואינו פסול כ"א דו"ד אבל ר"ע אית ליה וכל הראוי ליורשו לרבות כולהו דמתניתין כמו בעל אחותו הראוי לירש אחותו והיא ראויה ליורשו וכן בעל אחות אביו וגיסו דשתי אחיות ראויות לירש זו לזו וכן כולהו ועיין ת"יוט דאינו ממעט כ"א אחי אמו שכשר להעיד לו שאינו ראוי ליורשו כמ"ש רש"י וכך הוא פשטן של דברי' דוד הוא מן האב ולא קרי לקרובי האם דוד דלא כמ"ש לעיל ודוק

וכתב רש"י ד"ה גיסו לבדו וכו' ור"י פליג בתרתי וזה הל' מגומגם ומה שנלע"ד הוא דכוונתו לומר דר"י פליג אמתני' דקתני גיסו ובנו וחתנו וכו' דמשמע דהפיסול הוא משום דבן גיסו ולא מטעם דבעל אחות אמו והוא קאמר גיסו לבדו ולא פסיל מטע' שהוא בן גיסו אלא מטע' דבעל אחות וכו' ומאי נ"מ בין למר ובין למר פסול וקאמר נ"מ לחתן גיסו לתנא דמתני' דאית ליה גיסו ובנו וכו' חתנו פסול ולר"י דאית ליה גיסו לבדו נהי דבנו פסול לו משום בעל אחות וכו' חתנו כשר לגיסו אלא דקש"ל מאי תרתי דקאמר דפליג בתרתי דלא פליג אלא בחדא בגיסו ובנו וכו' ואפשר דלהכי כתב נוסח אחר ונראה וכו' פי' נוסח זה נרא' יותר מן הנוסח הראשון דקתני פליג בתרתי וכו' דהאמת לא פליג אלא בחדא כנוסח ב' ונ"מ לחתן גיסו

עוד כתב רש"י ד"ה ברייתא ר"י וכו' כי היכי דלא ליפלוג ר"י אבעל אחות אמו וכו' נראה דזה הוא כפי נוסח הראשון דקאמר ר"י בתרתי וכו' אבל לפי נוסח ב' אפילו מאותה אשה לא פליג. ודוק

עוד שם בגמ' ההיא מתנת' דהוו חתמי עלה תרי גיסי וכו' וקש"ל היכי דמי האי שטר מתנתא אי בשכתב לו בשטר שדה שלי נתונ' לך לא בעי עדים כלל דכיון שהגיע השטר לידו קנה. ומאי האי דקא"ל זיל קני בעידי מסיר' ואם זכה בה ע"י קנין בעדי' ונמצאו עדים פסולים מאי איכפת לן אם הם פסולים כמ"ש הרא"ש ופסקו מור"ם בסי' קפ"ה דזכה מכח קנין אפי' בלא עדים דלא איברו סהדי אלא לשקרי ומאי האי דקא"ל זיל לא שבקי ליה. ואפשר לומר דזיכה לו ע"י קנין והנותן כפר בו בקנין ונמצאו עדים פסולים א"נ שטר מתנה והזכייה ע"י השטר ואע"ג דקנה בלא עדים היינו אם כתב לו בשטר שדה שלי נתונה לך אבל אם כתב בלשון העדי' בפנינו וכו' ואמ"ל שדה שלי נתונ' לך גילה דעתו שהקנין הוא ע"י עדים ונמצאו עדים פסולים לא קנה ולכך אמ"ל זיל לא שבקי לי מרוב חכמת' וחורפתם דכל צד זכות שאני מבקש לך סותרים אותו

פרק י"ט ה"ג אין עדי השטר נעשים זוממים וכו' ולא אחרנוהו וכו' שאפשר. שכתבוהו ואחרוהו וכו'. הכי איתא בפ"ד ממס' סנהדרין דל"ב א' ורמינהי שטר שזמנו וכו' ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידים וכו' חיישי' שמא אחרוהו וכו' י"ל דלשון היאך אתם מעידים משמע שהם מדברים עם העדי' ואומרי' להם היאך אתם וכו' היית' וכו' ומדקאמ' חיישי' שמא וכו' משמע דאנחנו חוששין והמה לא אמרו ולא ענו דבר שהם אחרוהו וכו' ואיך אנחנו טוענים בשבילם חיישינן וכו' ואם באמת כך המה משיבין כך וממילא אמרינן מזוייף ואיך קאמר ומכשרינן ליה ואפשר