גושפנקא דמלכא (רמב"ם) רא

לאחי אביו דהו"ל שלישי בראשון אבל אחים זע"ז שוים הם כשם שאחיו פסול להעיד לו הוא ובנו וחתנו כך הוא פסול להעיד לו הוא ובנו וחתנו דהו"ל ב' בב' ואפשר היינו דקאמרי אי לאו הוו בכלל הנך וכו' דהם בכלל אחי אביו ובנו וק"ל. ואח"כ ראיתי לרש"ל שפירש דברי התוס' שכתבו אי לאו הוי בכלל הנך וכו' וז"ל פי' כגון בעל אחותו דבנו נמי הו"ל בעל אחות אביו וכו' יעו"ש וכן פירש מהרש"א כגון בעל אחותו בפנים אחרים. ואפשר דלא ניחא להו לפרש כדפי' משום דלא שייך למימר בהו דאתי מכללא דשם אחיו קאי לשניהם דזה אח לזה וזה אח לזה כי מפקת מנייהו ואתרוייהו קאי מתני' דקתני אחיו וכו' א"נ שאני אחיו שהם מפורשים בקרא דלא יומתו אביו וכו'

ואמרינן שם בגמרא כך בן אחי אבא וכו' ואכתי הו"ל שלישי בשני וכו' ולא ידעתי מאי האי דקאמר הו"ל ג' בב' והא לא הוי אלא רישא ב' בב' וסיפא לא הוי אלא ג' בא' לפירש"י שפי' ולעולם חתן לאו כדור א' דמי וכו' יעו"ש. והאמת כך הוה דאל"כ מאי אהני לן דמוקמינן לה כר"א. ואי גרסינן בברייתא ברישא הוא ובנו ובן בנו ניחא דהו"ל ג' בב' וכן ראיתי בדברי רש"י בד"ה בן בנו דאחי אבא ולא ידעתי היכא קאי דבש"ס לא הוזכר בן בנו כר"א אלא אם תאמר דחתנו הוא במקום בן בנו ומילתא אגב אורחא קמ"לן ודלא כדתני ר"ח דאם נאמר כן תקשי סיפא דברייתא דקתני כך בן אחי אבא לא יעיד וכו' וחתנו והא הו"ל רביעי בא' ואמאי פסיל ליה ולא אתי כרב דרב לא פסיל אלא ג' בא' ובש"ס קאמר ס"ל כר"א בחדא שפוסל ג' בד' ואי אמרינן דחתנו במקום בן בנו הו"ל ד' בא' ודוחק לומר דרישא חתנו במקום בנו וסיפא לא

וכתב רש"י בד"ה וא"ו לרבות בני בנים וכו' יע"ש ואע"ג דבש"ס לא הוזכר וא"ו לרבות הוכרח רש"י לפרש כן משום דכולהו צריכי כדלעיל וכן ר"א דריש וא"ו לרבות בני בנים אלא דמוסיף גם בנים דומיא דאבות מדקאמר קרא אבות על בנים בנים דומיא דאבות שלישי בשני פסול

עוד כתב רש"י ד"ה א"ה דחתן כדור וכו' ותמיהא על דברי הש"ס דקאמר דחתן כדור אחר דא"כ הו"ל שלישי בשני וכו' הא מקודם לכן דאמרי' חתן בנו לא והא מקודם דאמרינן מאי חתנו חתן בנו תקשי נמי תרתי הא הו"ל ג' בב' ותקשי נמי הני תלתין ותרין כמ"ש רש"י גופיה ולקמן פריך א"כ הו"ל ג' בב' ולא הול"ל אלא אכתי תקשי הו"ל ג' בב' וכו' וביותר לרש"י דחתן נמי כדור אחר דמשמע דל"ק ליה הו"ל ג' בב' אלא השתא דאמרי' חתן כדור אחר וכו' ואפשר לומר דכוונת רש"י דנקט חתן כדור אחר לאפוקי הך תירוצא דחתן בנו דתקשי ליה עוד והא תלתין ותרין הוו ולכך נקט חתן כדור אחר וכו' וכאילו אמר הא דחתן כדור אחר מ"מ תקשי להאי תירוצא והו"ל ג' בב' ואפשר לפרש כך א"א בשלמא למעיקרא דקא ס"ד חתנו ממש ניחא דלא תקשי ליה והא רב הפך מתני' דפסיל ג' בב' ורב אפשר וכו' ואע"ג דמעיקרא ק' נמי ואנן תנן וכו' מ"מ ניחא קצת דלא תקשי אלא מנ"ל לרב אבל השתא תקשי ליה קושית ההפך

והתוספות ד"ה ל"ב הוו וכו' כתבו וז"ל משום . דלא קתני להו בהדיא וכו' עכ"ל. ר"ל בני בניהם לא קתני במתני' ולכך לא הוו אלא ל"ב הם ובניהם וחתניהם וחתני בניהם. וא"ת דגם חתנים לא הוזכרו במתניתין דחתנים דקתני קאי אבניהם י"ל דחתנים קאי אתרוויהו והוזכרו במתני' אבל בני בניהם לא הוזכרו כלל ולכך לא קשיתיה אלא ל"ב הוו

וראיתי למהרש"א שהקשה לפירש"י דקאמר שם חתנות חד וקושיית הש"ס היא מבני בניהם והא הו"ל ל"ב א"כ מאי משני כדור אחר וכו' אכתי תקשי ל"ב הוו יעי"ש. ולעד"ן אחרי המחי' מדק' דלאו קושיא מידי דשאני מעיקרא דקאמר חתן בנו ומילתא אגב אורחא קמשמע לן הוה ליה בני בניהם הוזכרו בפי' במתניתין וכן חתנים ולכך הוקשה להם מ' הוו ותי' שם חתנות חד הוא ולא ניחא ליה בתי' התוס' דלדידיה בני בניהם הוזכרו בפי' ולכך קמשני שם חתנות וכו' אבל למאי דמשני הש"ס חתנו כדור אחר לא למדנו אלא דג' בב' פסול בעלמא ולא הוזכרו לא בני בניהם ולא חתני בניהם אלא מ"ח כדר"ח

עוד כתבו התוס' ד"ה כיון דמעלמא וכו' דאמאי לא מקשי לרב דאכשר ג' בב' וכו' יעו"ש לפום ריהטא נראה דקושיית הר"י שהקשה להר"ף היא עצמה קושית הש"ס דקא' א"ה הו"ל ג' בב' ומה' בא להשמיענו ונראה דאינו קושיית הש"ס וכוונת הר"י להק' לרב דידיה אדידיה דבסיפא קאמר אף אני לא וכו' אני ובני לא אעיד לאחי אבא שהוא ג' בא' דוק מינה הא בני שהוא ג' יעיד לבנו שהוא ב' אלמא רב מכשיר ג' בב' וברישא קאמר אחי אבא לא יעיד וכו' וחתנו כדור אחר שהוא ג' בב' אלמא רב אית ליה דפסול ג' בב' דומיא דקושיית הקונטריס מאחר דחתנו כדור אחר והו"ל ג' בב' אמאי קאמר בסיפא אף אני לא וכו' ובני וחתני וכו' וחתני כדור אחר והו"ל ד' בא' אבל קושיית הש"ס היא דקאמר א"ה כוונתו להקשות לו ממתניתין איך הכשיר ג' בב' דאל"כ וכונת הש"ס להקשות דידיה לא הו"ל למימר א"ה הו"ל ג' בב' וכו' אלא הו"ל למימר בקיצור והא רב הוא דקאמר ג' בב' כשר. ואמרי' שם במתני' אמר ר"י זו משנת ר"ע אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו וכל הראוי ליורשו ופירש"י ד"ה וכל הראוי ליורשו וכו' כגון אחי אמו וכו' וגיסו נמי וכתב ר"ת נ"ל מדבריו דקאמר כגון אחי אמו וגיסו שהוא מפרש וכל הראוי ליורשו הוא תשלום משנה ראשונה ור"ל וכל הראוי דהיינו קרוב האב אבל קרוב האם כגון אחי אמו וגיסו וכו' כשרים לו ולפי דבריו תני והדר מפרש ור"ל דודו ובן דודו ושאמרתי לך היינו קרוב האב שראוי ליורשו ומשמע דדודו וב"ד משתמע גם על קרוב האם ולכך הוצרך לפרש כל הראוי ליורשו והנה הפך משנת ר"ע דאמרינן אחי אמו וגיסו פסולים לו ובשביל זה מוכרחים לומר דדעתו היה דמאי דקאמר במתני' וכל הראוי וכו' הנה תשלו' משנה ראשונ' ואחר החי' ראיתי לרבינו בפי' המשניות שפי' וכל הראוי וכו' היא ממשנ' ר"ע וכ"כ הרע"ב וז"ל וכל הראוי וכו' דהיינו קרוב האב וכו' אבל קרוב האם וכו' אחי אמו וכו' כשרי' לו שהרי אין אחי אמו ראוי ליורשו וכו' אבל הוא הראוי ליורשו לפיכך הוא פסול יע"ש והיאך ישרו דבריו אלו במתניתין דקתני אלו הן הקרובים אחי וכו' דהיינו הקרובים לו שפסולים להעיד עליו ואחד מהם אחי אמו ולדבריו כשר להעיד עליו. וצריך לדחוק ולפרש אלו הן הקרובים שאני פסול להעיד להם ולפי' רש"י דקאמר