גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קצט

ברבית קצוצה לא משמע להו איסור וכו' מ"מ מדרבנן פסלינהו גם בכאן אע"פ דשמיע להו לאינשי בל"ד מאחר שעוברין ע"לת והם טועים נפסלינהו מעיקרא מדרבנן ותי' דכך הוא האמת דלא עברי על לא תחמוד ואם תאמר דאי לא יהיב דמי גזלן הוי מדאורייתא ועובר על לאו דגזי' ואפשר דעובר בשני לאווין בלא תחמוד ולא תגזול א"נ דלא גזלי בכח שלא ברצון בעלים כמו ויגזול את החנית אלא משתדלים עם הבעלים עד דיהיבי להו בלא דמי ובהכי אינו עובר אלאו דגזיל' אלא אלאו דל"ת עיץ הסמ"ע סי' ל"ד ס"ק ל"ב

וק"ל על תירוצם זה דכתבו דכן הוא האמת וכו' אפי' לפי טעותם לא עברי אלאו דלא תחמוד דהתורה אמרה עד חמס דחשידי אממונא והכא לא חשידי דאינם עוברין אלא משום דשמיע להו ל"ת בלא דמי דוקא כדאיתא בפ' המניח בענין שטר שיש בו רבית דקאמר בש"ס דגובה בו את הקרן והקשו התוס' שם וז"ל וקשה לר"י אמאי השטר כשר כיון שהעדים עוברים על לאו דלא תשימון עליו וכו' ותי' דלאו דלא תשימון וכו' במלוה ולוה משמע להו לאינשי ע"ש ובפ' איזהו נשך הקשו כן ותי' דשמא לאו דלא תשימון וכו' לאינשי במלוה משמע להו ולא בעדים ע"ש ועיין בב"י שהביא דבריהם בסימן ל"ד. הרי דבריהם מפורשים דבדבר דמשמע להו לאינשי אפי' בטעות אינם נפסלים אפי' הם עוברים על הלאו וא"כ גם הכא אלאו דלא תחמוד אפילו עוברין על לאו אינם נפסלים ואמאי הוצרכו לדחוק עצמם ולתרץ דכן הוא האמת ואין פשט הלשון כך דקאמר דשמיע להו וכו' דמשמע ואין האמת כן

ואפשר לומר דלהאי תירוצא דקאמרי דכן הוא האמת גם בלאו דלא תשימון דקאמר דשמיע לאינשי לא תשימון למלוה וללוה ולא לעדים אמרינן וכן הוא האמת דלאו לא קאי אלא למלוה ולוה וכן מוכח מלשונם שכתבו שם כדאמרינן לא תחמוד בלא דמי לאינשי משמע וכו' ע"ש הרי דאית להו לאו דלא תשימון ולאו דל"ת שוים ובתרתי בהו אמרינן משמע לאינשי וכן הוא האמת

והנה ראיתי אחרי רואי לרבינו שכתב וז"ל כיצד החמסנין הם הלוקחים וכו' שלא ברצון בעלים אע"פ שנותנין הדמי' הרי אלו פסולים מדבריהם ע"כ ע"ש וכתב ע"ד הכ"מ וז"ל משמע מדרבנן הוא דפסילי ואע"ג דאמרינן לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו וכו' כבר כתבו התוספות דקושטא הוא דליכא העברת הלאו דל"ת אלא ע"ש. משמע דהוא משוה דעת רבינו לדעת התוס' דליכא העברת הלאו אלא בדלא יהיב דמי והוא הפך דברי רבינו בהל' גזילה וז"ל כל החומד וכו' כליו של חביריו וכו' והכביד עליו ברעים וכו' עד שלקחו ממנו אף על פי שנתן לו דמים רבים ה"ז עובר בלא תחמוד וכו' ע"ש הרי דעת רבינו דאפילו יהיב דמי עובר בלאו ופי' משמע להו לאינשי טעותא ואיך הוא מיישב קושיית התוס' רבינו כפי' דקושטא הוא והיא הפך סברתו וכתב דתקשה לרבינו קושייתם אפשר להשיב דלדעת רבינו יתרץ כתי' בתרא שכתבו שהיו מפייסים אותם וכו' מיהו מלשונו התם נראה דאפילו מפייסין אותם עוברין על ל"ת שכתב והכביד עליו והפציר בו עד שלקחו ממנו אע"פ שנתן לו דמים וכו' ה"ז עובר על"ת. משמע אע"פ שנתרצה מאחר שלא היה בדעת המוכר למכור וזה הפציר בו עד שמכר לו עבל"ת וכן משמע מדברי הכ"מ שם ואפשר ליישב לדעת רבינו דמעיקרא אמאי לא פסלינהו משום דמשמע להו לאינשי ל"ת בלא דמי הו"ל כשוגגין דכפי דעתם אינם עושין איסור דטעם הפיסול הוא משום אל תשת עד חמס ואמרינן מאחר דעובר על הלאו משום חימוד ממון כך חימוד ממון מעבירו על סהדותא דשקרא אבל הכא אינו עובר משום חימוד ממון אלא משום דטעי ואמרי דליכא איסורא והו"ל כשוגג דאינם נפסלים כמ"ש רבינו בפרק י"ב מה"ע ואפילו קי"לן כאביי דלא בעי עד חמס אלא אל תשת רשע עד הכא לפי דעתו לא מקרי רשע ולכך לא פסלינהו מעיקרא אע"פ דלפי האמת עובר על לאו דלא תחמוד ולא ס"ל כהתוספות דאית להו אע"פ דשמיע לאינשי מאחר שעובר פסלינן ליה מדרבנן אע"פ דאינו נפסל מדאורייתא מאחר דשמיע להו לאינשי וכו' מ"מ מדרבנן נפסל ולכך הוצרכו לומר דכן הוא האמת כל זה לישב דעת רבינו דלא תקשה ליה קושיית התוס' אבל דברי הכ"מ צ"ע איך השוה דעת רבינו לדעת התוס' דשמיע לאינשי וכו' דכן הוא האמת והוא הפך דבריו כדכתיבנא וכעת אין ספרי המחברים המיישבים דבריהם דבר דיבור על אופניו מצויים אתי וכשאפנה אשנה בע"ה

חוזרני על הראשונות במה שתירצ' לעיל לישב דברי התוספות ואמרתי דגם בלאו דלא תשימון וכו' אית להו להתוס' דשוה ללאו דלא תחמוד דשמיע לאינשי וכו' וגם ביה אמרינן דכן הוא האמת נראה לי טעות שטעיתי בדבר משנה דקתני בפי' אלו העוברין המלוה וכו' והעדים והערב וכו' בס"פ א"נ ע"ש וא"כ הדרא קושיא לדוכתה

ונ"ל דשאני לאו דל"ת משום דאית ליה הנאה וגם עושה מעשה ולכך לא מהני דשמיע לאינשי וכו' אלא באיסורא דרבנן אבל באיסורא דאורייתא לא מהני ופסול מדרבנן כמו מלוה ברבית קצוצה דלא משמ' להו איסור וכו' כמ"ש הם לעיל ומ"מ פסולים מדרבנן ואל תשיבני ממקברי ביו"ט דל"ק דשאני התם דמתכווני למצוה עדיף ולא מפסלי אפי' מדרבנן ולכך הוצרכו לומר דשמיע להו לאינשי וכו' דכך הוא האמת ולכך לא גזרו מעיקרא עליהם לפוסלם אבל לאו דלא תשימון דלית להו הנאה ואין בו מעשה לא פסלי כלל אפילו עובר על לאו דלא תשימון והשתא לא תקשה דאמאי לא השוו לאו דלא תחמוד דשמיע לאינשי וכו' כמו לאו דל"תשי דאיכא לחלק ודוק. וכן אתי שפיר דאמאי לא חזרו דעדים החתומים על השטר שיש בו רבית פסולים דליכא למימר בהו כיון דחזו וכו'

דף כ"ו ש"ס אחד זה ואחד זה וכו' משרבו האנסי' וכו' וכדבריהם הכי פי' דמתניתין ר"ש אומר בתחי' היו קוראין אותם לאוספי ז' אוספי ז' ואעפ"ך היו פסולים כמו סוח"ז והטעם הוא משום דהיו משהין פי"ז אצלם עד אחר הביעור ולכך אפילו אוספי פירות ז' פסולים משרבו האנסים חזרו לקרותם סוח"ז פי' חזרו לומר דהפיסול הוא לסוח"ז לאפוקי אוספי ז' דכשרים א"נ בתחילה היו קוראין וכו' לסוח"ז אוספ"ז ר"ל לא היו מחלקים ביניהם כי הדדי נינהו דפסולים משרבו האנסים חזרו לחלק ביניהם ולקרות סוח"ז הם פסולים אבל אוספי ז' כשרים: