גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קצח

דלמ"ד דתקדמיניה יוני ליונך טעמו משום דרכי שלום ולא מטעם דלא שכיח' מציאת חש"ו ולא הוצרך לומר דלא שכיחא אלא למ"ד משום אר"א וכו' ולכך לא גזרו מקודם

שם כ"ה ע"ב רש"י ד"ה לא חזרת דברים וכו' שיפזרו פי"ז וכו' לכאורה נראה היינו דפי' בדברי ת"ק דאמר חזרת דברים יפקירו גנותי' לעניים וכו' וכן פי' בדברי ר"ן דקאמר חזר"מ שיפזרו הפי"ז לעניים היינו יפקירו דקאמר בדברי ת"ק ואפשר לומר דמאי דקאמר בדברי ת"ק שיפקירו וכו' היינו משתגיע שנה אחרת וכו' ומה שפיר' בדברי ר"ן יפזרו וכו' היינו פירות שהם מכונסים אצלו בשעת החזרה שלקטם לעשות בהם סחורה יפזרם לעניים ולכך נקט יפזרם דמשמע שהם מוכנסים כבר אלא דק"ל דאמאי שינה בלשונו ונקט פירות ובש"ס קאמר מאתים זוז וכו' ואפשר לומר דלריבותא נקט פירות מהו דתימא קרא אמר לאוכלה ולא לסחורה והשתא יניחם אצלו ויקיים בהם לאוכלה ואין צריך להחזיר אלא אם מכרם והרי הם כסף קמ"לן מאחר דכנסם לסחורה צריך לפזרם לעניים ואין לומר דכוונת רש"י לומר דמאי דקאמר ר"ן חזרת ממון ר"ל דלא די במה שיפקיר גנותיו וכו' אלא שילקטם הוא בעצמו ויפזרם לעניים והיינו חזר"מ דקא' בש"ס ולעולם קאי אפירות משתגיע שנה אחרת וכו' דלא מקרי תזר"מ דמשמע דצריך להחזיר מה שאכל ונהנה מפי"ז ודוק

שם אמר רבא רועה שאמרו וכו' ואחד בה"ג ק"ל לרבא אמאי קתני במתני' ג' רועי בקר ול"ק ג' רועי סתם וכולל גם רועי בה"דק ובשלשה לסתמא דתלמודא דקאמר לא לדינא והוסיף הרועים דקתני במתניתין היינו רועי בה"דק ניחא דנקט ג' רועי בקר ומתני' אחר ההוספה דפסלו רב"דק אלא לרבא דפסלו ב' אמאי נקט רועי בקר דכולהו שוים בין קודם ההוספה בין אחר ההוספה ואין לומר דמאי דקאמר רבא אחד בהמה וכו' כוונתו לומר לאחר ההוספה שהוסיפו גם רועי בהמה גסה הם שוים אבל קודם ההוספה לא היו פסולים אלא רועי בה"דק ומתניתין קודם ההוספה דמדקאמר א' רועי וכו' משמע דשניהם שוים וההוספה קאי אתרוייהו וי"ל דנקט רועי בקר משום דלא שכיחי בישוב יותר מרועי בה"דק דצריך שילכו למרחקי' לראות מרעה טוב ושמן ולריבותא נקטינהו ואפ"ה אם קבלם אינו יכול לחזור לרבנן אבל רועי בה"דק שכיחי בישוב קצת יותר וק"ל

שם הכי נמי מסתברא וכו' קש"ל מאי האי דקאמר מסתברא דהתנא משתעי לענין עדות ואפילו פסולים אחר שקבלו' עליהם אינם חוזרים אי מטעם דנקט התנא רועי בקר ואם לדינא מאי איריא רועי בקר כל בי תלתא וכו' גם לזה תקשה אם לעדות אמאי נקט ג' בתרתי סגי ובמאי מסתברא לצד זה יותר לכך נראה לי דכוונתו לומר ה"נ מסתברא דקאי גם לעדות ויש לסייע ממנה לרבא ונקט רועי בקר לענין עדות דנאמר מאח' שקבלו עלי' ונקט ג' לענין דינא והמדחה דחה לו דליכא סייעתא מינה דמתני' קאי לענין דינא ואמאי נקט רועי בקר חדושא קמ"לן דאפי' רו"בק דלא שכיחי בישוב אם קבלם אינם יכולים לחזור בהם וק"ל

רש"י ד"ה מגדלין אתמר וכו' דעבידא דמשמטא וכו' אבל גסה וכו' לכאורה קשה אמאי שביק הטעם המפורש במתניתין בפ' המרובה דקתני בפי' דבהמה דקה גזרו בה משום דאפשר להביא מחוצה לארץ ובהמה גסה ל"גז משום דלא אפשר כמ"ש התוס' כאן וכן הוא פירש"י שם וז"ל בהמה גסה צריכה בישוב למשוי ולחרישה ע"ש ואפשר לומר דבמתני' יהיב טעמא מפני מה גזרו בדקה ולא בגסה אבל טעם הגזירה גופא אמאי גזרו בדקה לא קתני במתני' ונתן הוא טעם לדבר משום דשמטא וכו' משום ישוב ארץ ולכך השלים דבריו בגסה דלא משמטה דקושטא קאי דלא משמטה ואף ע"פ דאין אנו צריכין להאי טעמא א"נ דס"ל דהא והא גרמו אבל אם משמטה אפשר דהיו גוזרים אע"פ דהיו צריכין לה למשאוי ולחרישה משום ישוב א"י וק"ל

תוספות ד"ה מעיקרא סבור וכו' ועי"ל וכו' דמי קא יהבי והיו מפיסים אותם וכו' נראה דאית להו להאי תירוצא דקא עברי על לאו דלא תחמוד ופסלי מדאורייתא והוא הפך דבריהם לעיל שכתב כל הפסולים דמתני' מדרבנן ולא גריס עבדים ועלה קאי הוסיפו הגזלנין והחמסנין ועוד דבש"ס הקשה גזלנין מדאורייתא משמע דהחמסנין פשיטא ליה דפסולייהו מדרבנן ולפי תירוצם נראה דפסולם מדאורייתא ואפשר דכוונתם לומר בהאי תירוצא דעוברים על ל"ת אך הם טועים בדעתם דלא עברי מאחר דקא יהבי דמי ולא מקרי חשידי אממונא ולא פסלי מדאורייתא מאחר דדעתם דדמי קא יהבי אלא דרבנן פסלינהו

תוספות מגדלי אתמר וכו' וא"ת מתניתין וכו' משמע דוקא דקה הא גסה וכו' אע"ג דקתני בברייתא בפ"י אבל מגדלים בהמה גסה וכו' מ"מ עדיפא להו דיוקא דמתניתין להקשות ממנה טפי מהברייתא בפ"י וק"ל

תוספות ד"ה סתם גבאי וכו' והא דהוסיפו הגבאין והמוכסין וכו' דאע"ג דהחזיר הגבאי והמוכס וכו' תי' והמוכס דנקטו בדבריהם היא תפלה דהא אית לן המוכסין סתמן פסולים כמו שהוכיחו מהש"ס בפ' שבועת הדיינים דקאמר אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולם מוכסין ואילו גבאין לא קתני עיין בב"י בה"ע שהביא שם דברי הש"ס ומשם הביא ראיה לדברי רבינו דכתב סתם מוכסי פסולים והתוס' לזה גופא אשמועי' דהמוכסין פסולים ומאי האי דקאמ' וקא אתי לאשמועינן דאף ע"ג דהחזיר הגבאי והמוכס פסול וכו' דבשלמא הגבאי מאחר דאמרינן סתמו כשר ומתניתא בדחזו דשקלי לכך מוכרחין לומר דקא אתי לאשמועינן דאע"ג דהחזיר וכו' דאל"כ תקשה פשיטא דהא גזלן הוא אלא למוכסין דסתמו פסול הא גופ' קמ"לן

ודוחק לומר דס"ל דהמוכס סתמו כשר כמו הגבאי ואותה ראיה לא חשחין עלה ועוד שהם מחולקים בעבודתם שהגבאים גובין מה שפסקו עליהם ולית בה לתא דפיסול עד דחזו להו וכו' אבל המוכסין הם פוסקין ומסתמא גובין מהם יתירתא מיהו מלשון הש"ס דקאמר הגבאין והמוכסין מעיקרא סבור מאי דקיץ להו וכו' נראה דשוים הם ולכך לא גזרו לפוסלם מעיקרא ואפשר דדעתם כך ולכך נקטו שניהם

תוס' ד"ה מגדלי אתמר וכו' משמע לאינשי דוקא וכו' וכוונתם לומר דנהי דמדאורייתא לא מיפסלי משום דשמיע להו לא תחמוד בלא דמי מ"מ נפסילנהו מדרבנן מעיקרא כמ"ש לעיל דאפילו מלוה