גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קצו

וכ"ש אם אינו אמת אבל הכא אם דן האמת כפי טענותיהם כמ"ש לעיל בפסוק עמכם בדבר משפט אפי' אינו לאמיתו ואפשר שהוא דין מרומה אפילו הכי נקרא דין אמת ופטור ואינו חייב אלא אם לא דן האמת וזיכה לחייב וחייב לזכאי

שם שנאמר אלהים נצב בעדת אל וכו' ראיתו היא מדקאמר קרא בעדת אל משמע שדנים האמת דאי לאו הכי לא מקרו עדת אל אי נמי מדמצינו כשאינם דנים האמת שכינה מסתלקת כדמוכח מקרא משוד עניים וכו' מכלל קרא דקאמר אלהים נצב היינו שדנים האמת אלא דקשה לי מאי ראיה מפסוק' דבעינן לאמיתו יכולני לומר אם דן האמת די: הלכות עדות

פרק ה"ג וכל מקום. שע"א וכו' לעשות ג' כשנים וכו' יע"ש הכי איתא בפ"ק דסנהדרין ד"ט דתנן ר"ע אומר וכו' ומה שנים וכו' ולכאורה קשה דמנין ליה לר"ע לומר לא בא הג' אלא להחמיר דילמא לא בא אלא להקל לסיפא נמצא א' מהם קרוב או פסול וכו' ואפשר לומר דר"ע מפיק לה מתרי קראי דאמר על פי שני עדים או ג' עדים אחד לחומרא וא' לקולא וא' מבני הישיבה תי' דאמר קרא או ג' עדים יומת המת דמשמע לא בא אלא להחמיר ומכ"ש להקל

וכתבו התוס' ד"ה לא בא הג' וכו' כיון דאית הקישא בבואו בב"א וכו' כי היכי דמיקש וכו' ור"ל מאחר דאית ליה הקישא ואפי' באו זא"ז הו"ל כאילו באו בב"א ושלשתן נהרגין. גם כשנמצאו ב' זוממין והג' לא הוזם אפילו באו זה אחר זה הו"ל כאילו באו בב"א ואינן נהרגין ולר"ש בנדון זה נהרגין ואם כן מאי קאמר לא בא הג' להקל אלא להחמיר והא מיקל הוא מר"ש וגם בקולא פליגי

פרק י' ה"ד ועוד יש שם רשעים שהם פסולים וכו' אע"פ שהן בני תשלומין וכו' עכ"ל משנה בפ' זה בורר דכ"ד ב' ואלו הן הפסולין וכו' ולכאורה נראה דרבי תנא להו שלא כסדרן דבמשנה ראשונה קתני עד שיביא ראיה שהם קרובים או פסולים וכו' ואחריו היה ראוי למתני ואלו הן הקרובים וכו' ואי מטעם דפתח במאי דסליק הול"ל ואלו הן הפסולים אחר משנה ראשונה ואמאי הפסיק הענין במשנת נאמן עלי אבא וכו' ואחר כך תני אלו הן הפסולים וכו' הן הקרובים וכו'

אבל כד דייקת שפיר נראה דהם סדורים כסדרן דהא קתני זה פוסל עדיו של זה וכו' וקאמר בש"ס ל"צ דקבליה עליה כבי תרי קמ"לן דמצי הדר ביה לר"מ ולרבנן לא מצי הדר ביה וכו' ולכך תני אחריו נאמן עלי אבא וכו' דלר"מ יכול לחזור בו ולרבנן אינו יכול לחזור ואחר כך תני אלו הן הפסולים והקרובים דקתני ברישא עד שיביא ראיה שהן קרובים או פסולים ומאי דקאמר ר"י במתני' אימתי בזמן שאין וכו' נראה מדתני דברי ר"י לבסוף ולא תני להו אחר מפריחי יונים וכו' משמע דדבריו קאי אכולהו ארבעתן וקשה והא מלוה ברבית איכא איסורא דרבית ואפילו אית ליה אומנות אחרת ואפילו לתוס' דקאמרי פסולין מדרבנן מ"מ פסולים מכח איסור רבית. וכן סוחרי שביעית איסורייהו מכח שביעית והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה ואפי' מוקמינן לה בשביעית בז"הז מ"מ אסור מדרבנן מכח איסור שביעית ואפילו יש לו אומנות אחרת וכו'

וראיתי להתוי"ט שהביא משם הרב דדברי ר"י לא קאי אלא אמשחק בקוביא ולפי' קמא גם למפריחי יונים ולא נתן טעם לדבר מפני מה קתני דבריו לבסוף וכפי דברי רבינו כאן שכתב וכן סוחרי שביעית בני אדם שיושבין בטלים וכשבאה שביעית פושטין ידיהם ומתחי' לישא וליתן בפירו' שחזקת אלו אוספי פירו' שביעית נראה שהוא מפרש דברי ר"י דקאמר בזמן שאין לו וכו' קאי גם אפירו' שביעית. דאל"כ מאי האי דקאמר שיושבים בטלים וכו' ומאן פליג ליה כן אם הם בטלים אם לאו. וכן מוכח מדברי מר"ן וכ"מ שכתב וז"ל שם באותה משנה וסוחרי שביעית אמר ר"ש מתחילה היו קורין וכו' א"רי אימתי בזמן וכו' וידוע דכל היכא דקאמר ר"י אימתי וכו' אינו אלא לפרש וכו' והלכה כמותו. ומ"ש רבינו הם בני אדם שיושבין וכו' לפי שאם אינם בטלים וכו' לא נאמר שהם אוספים פירו' שביעית אלא פירות שלפני שביעית אבל כשהם יושבים ובטלים וכו' וכיון שבאה שביעית נ"ונ בפירו' אז נחזיקם שהם אוספי שביעית עכ"ל יעו"ש נראה מדבריו שהביא דברי ר"י ופי' דברי רבינו אמאי חילק בין בני אדם וכו' משמע דטעמו דרבי' הוא מדברי ר"י דקאמר אימתי בזמן שאין וכו' וכן ראיתי להרב באר הגולה שרשם ע"ד מר"ן שכתב אלו ב"א שיושבי' בטלים וכו' נפק"ל מדברי ר"י שאמר אימתי בזמן וכו' יעו"ש והטעם הוא משום החשד וכו' ולפי דבריו אלו דהטעם משום חשד א"ש דדברי ר"י קאי גם אמלוה בריבי' דרבנן דווקא בזמן שאין וכו' אבל אם יש לו אומנות וכו' ליכא חשד דאמרינן מעות יתומים איכא גביה או לא ידע דאיכא איסור בדבר. וכשאין לו אומנות והוא מתפרנס מזה איכא חשד בדבר ואף על גב דרבי' מפרש מלוי ברבית בתרי אנפי ברבי' דאורייתא ודרבנן טעמיה דר"י קאמר בזמן שאין וכו' קאי ארבית דרבנן וכן הם דברי רבי' מפורשי' בענין מפריחי יונים דפסיל להו אם מטעם הא' משום גזל ואפי' יש לו אומנות אחרת ופוסל להו כמ"ד דאם תקדימי יוני ליוניך ודוקא דלית ליה אומנות אחרת כר"י וכן מוכח מדברי רש"י לקמן דכ"ו ב' דקאמר בש"ס בגזלן דרבנן ופי' שם דבריו דגזלן דרבנן הנך דמתניתין יעו"ש. וכן משמע דס"ל כפי' התוס' דמתניתין כולה בפיסולא דרבנן יעו"ש

והנה ראיתי אחרי רואי בדברי רבינו הטור דלא נקט אומנות אחרת אלא בתרתי במשחק בקוביא ומפריחי יונים וכתב ע"ד מרן הב"י וז"ל וסוברים הרמב"ם ורבי' דלא קאי ר"י אלא ארישא דמשחק בקוביא ובכללו מפריחי יונים דקאי נמי עלייהו וטעמא דהנך מיתסרי משום גזל או משום איסורי שביעית אבל הני דלא מיתסרי אלא משום ישובו של עולם בעינן שלא יהיה להם אומנות אחרת אלא היא יעוין שם. ולא זכר ש"ר דברי רבינו אלו דלעיל ומ"ש הוא ע"ד יעו"ש ואיך יאמר