גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קצב

ר"בק דלא חזו לעלמא ופליגי ע"ש משמע דשלשה ר"בק לא חזו לעלמא ודבריו אלו המה הפך דברי רשב"ם בפ' י"ג דקאמר ג' ר"בק וכו' וג' רועי צאן לא נקט משום דרשעי' נינהו ופסולים לכל דין שבעולם אבל אבא וכו' כשרים מיהא לדינין של אחרים ע"כ ע"ש מתוך דבריו משמע דג' ר"בק חזו ולא מיעט אלא רועי צאן דלא חזו דאל"כ תקשה אמאי נקט ג' ר"בק והא לא חזו ג"כ אבל אבא ואביך חזו וכו'

ונראה דגם רשב"ם יודה דרועי בקר לא חזו כמ"ש הוא עצמו דלא בקיאי בדיינים וכמ"ש מדברי הש"ס דלקמן במלתיה דרבא אלא דלא בא למעט אלא רועי בהמה דקה מאחר דפסלי בגזלנות ולא חזו לעלמא לא נקטינהו תנא דמתניתין דבהו ל"פ רבנן ואית להו דאם קבלינהו יכול לחזור וכו' אבל רועי בקר אף על גב דלא חזו לעלמא מ"מ מאחר דלא פסלי ממש משום גזלנותא אלא טעמייהו משום דלא בקיאי הו"ל כנאמן אבא ואביך וכו' דחזו לעלמא דפליגי רבנן ואמרי דאין יכול לחזור מאחר דליכא בהו פסלנותא אחריתי כמו רועי צאן דאית בהו פסלנותא דגזלנו' וכן אבא וכו' דאית בהו פסלנותא דקורבה אם לא מטעם דחזו לעלמא לכך קאמרי רבנן דאינו יכול לחזור אם קבליה עליה ודבריו אלו הוא לפי המסקנא דהכא דמוקמינן למתני' דזה פוסל עדיו וכו' הוא בבא הוא ואחר ובו

ובזה יש לתרץ קושיי' מהרש"א דהקשה והא ג' רועי בקר וכו' שאני רועי בקר דלית בהו פסלנותא אלא מטעם דלא בקיאי ולכך אפי' לא חזו פלגי רבנן וכך כונת הש"ס לומר דשאני אבא וכו' אע"ג דאית בהו פיסול הגוף של קורבה מ"מ חזו וכו' ולא פליגי רבנן וכן רועי בקר אע"ג דלא חזו לית בהו פיסול אלא מטעם דלא בקיאי אבל הא דקיבל עלי' כבי תרי דהוא פסול דהתורה פסלה אותו ולא דמי להנך הו"א דלא פליגי רבנן וכו' וק"ל

א"נ דרועי בקר חזו לעלמא ע"י תיקון זה שישאלו לבקיאי בדיני והוה ליה כאבא ואביך דחזו לעלמא ולכך לא נקט רועים סתם ורועי בהמה דקה משום דלא חזו אפי' ע"י תקון זה דפסלי משום גזלנותא ודוק

ש"ס שם אין העדים חותמים על השטר וכו' אע"פ דהעדות מתקיימת ע"פ ב' עדים ומאי עדים דק' חותמי' וכו' ר"ל עדי' דעלמא שכל א' וא' אינו חותם עד שידע מי חותם עמו וכן הדין בדיינים שכל א' ואחד אינו יושב בדין עד שידע וכו' אך ק"ל דאמאי לא חששו אלא בדיין ג' בשנים הראשונים דזה בורר לו וכו' כל אחד יהיה חושש עד דידע עם מי ישב ואיך כל אחד בורר לו אחד בלי לידע עם מי ישב ואפשר דקודם אף ע"פ שבירר כל אחד דיין אם אחד מהם אינו ראוי יכול לחזור בו ולא יתרצה לישב עמו אבל אחר שהובררו שניהם והסכימו עליהם וקבלום קשה לכל והם יבררו דיין ג' שישב עמהם בדין וק"ל

רש"י ד"ה אלא אם כן יודעים וכו' ונמצאו בושים ע"כ משמע דליכא איסורא אלא בושה בעלמא והא בש"ס קאמר דהטעם הוא משום דאין כאן אלא עד א' והתורה אמרה מדבר שקר תרחק ואיכא איסור בדבר עיין בש"ס ומאי האי דקאמר ונ"מ בושי' וכן הדיינים איסורא איכא משום קשר בוגדים לא שמיה קשר ולא מקרי מנין ולא דמי לעדים שאמר מפני שבושים ומש"ס משמע דשוים הם דאיכא איסור בדבר משום מד"ש תרחק

ואפשר לומר דלא קאמר בש"ס דאיכא איסורא היינו ביודעו ומכירו קאמינא אבל הכא דליכא אלא חששא בעלמא שמא אינם מהוגנים דליכא איסורא אלא משום שמא תתבטל העדות ונמצאו בושים וכן לגבי הדיינים שמא ימצא אחד פסול לדינא ויתבטל הדין ואיכא בושה והיינו דקאמר כך היו נקיי הדעת בירושלם וכו' שהיו חוששין ולכך לא היו חותמים וכו' עד שידעו וכו' וכן הוא לשון הרמב"ם והטור דיין שיודע בחבירו וכו' משמע דליכא איסורא אלא אם כן יודעו איברא דראיתי להר"מ בפ"י מה"ע שתמה ע"ד רבינו שכתב מפני שמצטרף עמו ונמצא השית ידו עם רשע וכו' ע"ש והוא תמה ע"ד וז"ל ואמאי לא מייתי לה מהיכא דמייתי לה בגמר' משום מדבר שקר תרחק וכו' וכן תמה על לשון רבינו הטור דנקט בלישניה כלשון רבינו ותמיהא לי ע"ד קדשו אחרי קידה והשתחויה לפני רו"ם מעלתו דאין כאן דברי תימא דבכלל דברי רבינו אמורים דברי הש"ס דהוא קאמר מפני שמצטרף עמו ונמצא השית ידו וכו' עד שנתקבלה עדותו והו"ל כשני עדים ולפי האמת ליכא אלא עד אחד דהשני הוי עד פסול ועל ידי משוה לה עדות גמורה בש"ע ואין כאן אלא עד אחד והתורה אמרה מדבר שקר יתרחק וכו' עיין שם. נמצא דדברי רבינו המה מפורשים כדברי הש"ס והוא הוסיף ופי' דברי הש"ס דאמאי כשישב עם הרשע עובר משום מדבר שקר אמאי נתכנה בשם דבר זה ועובר משום דבר שקר וכו' ועוד דעיקר הלימוד בעדים מהאי קרא דלא תשית ידך עם רשע ואיכא משום מדבר וכו' וק"ל

תוס' ד"ה כגון בי דינא וכו' ונ"ל שהיו סמוכים זה לזה חוץ לשלשה פרסאות ע"כ וזה לא מהני אלא לתלמיד חבר כגון רב חסדא עם רב הונא אבל תלמיד ממש לא מהני אפילו חוץ לשלש פרסאות ע"ש בעירובין וק"ל

תוס' ד"ה כדי שיצא הדין לאמתו וכו' לפום ריהטא וכו' כשתדוק בדבריהם נראה דהפי' שהביאו בשם הריב"ן הוא פירש"י ואמאי הוצרכו לכותבו בשם הריב"ן אם לא שלא היה בספרתם בא"ד לפום ריהטא וכו' נ"ל דצריך לומר ולפום בתוס' ויו מפני שהוא פי' אחר חוץ מפי' הריב"ן פי' אמתו היינו שלא יהיה שום עוות מאחר שהדבר שקול אחד מהפך בזכות זה ואחד מהפך בזכות זה וליכא דיינים הרבה שמהפכין לחובה יותר ממי שמהפכין לזכות וכן איפכא אלא שוים שזה מהפך בזכו' זה וזה מהפך בזכות זה וכשיהיה הג' מתברר הענין ביותר ולא יהיה בו שום עוות דיכול להתברר טעמו וטענתו של כל א' וא' והדבר שקול זה לעומת זה והשלישי מכריע ביניהם והמה קרובין לדברי הרא"ש שהביא דבריו רבינו הטור ע"ש וק"ל

ש"ס ע"ב דאי תנא אביך וכו' דחזו לעלמא וכו' וכן רועי בקר חזו לעלמא ע"י שאלה שישאלו בדיני לבקיאי אבל חד וכו'

פרק י' ה"ט ב"ד שטעו וכו' אבל אם טעו ופטרו את המחויב הריגה אין