גושפנקא דמלכא (רמב"ם) יט

וכו' הכי איתא בפ' אלו עוברין (ד' מ"ג א') כל מחמצת לרבות את הנשים ופרכינן מדר' יהודה אמר רב נפקא דאמר וכו' השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ומשני סד"א הואיל וכתיב לא תאכל עליו חמץ ז' ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ והני נשי וכו' קמ"לן והשתא דאיתרבו להו בבל תאכל חמץ איתרבו נמי לאכילת מצה כר"א דאמר רבי אלעזר נשים חייבות וכו' וכתבו התוס' ד"ה סד"א וכו' יש מקשים למה נשים אין חייבות בציצית משום דכל שישנו בלבישת שעטנז ישנו בגדילים כדדרשינן בערכין גבי כהנים וכו' יעו"ש שהניחוהו בקושיא. והתוס' בפרק התכלת (ד' מ"ג א') ד"ה ור"ש פוטר תירצו דהתם שאני דכתיבי בחד קרא יעו"ש מפורש יוצא מדבריהם דע"כ לא אמרינן כל שישנו וכו' אלא דוקא היכא דכתיבי בחד קרא אבל היכא דכתיבי בתרי קראי לא אמרינן כל שישנו וכו'

וראיתי מקשים על דבריהם מהא דאמרינן בפ' ד' מיתות (ד"ס ב') דר"ש ס"ל דבני נח מוזהרין על הכישוף. וקאמר עלה בגמרא מ"ט דר"ש דכתי' מכשפה לא תחיה וכתיב כל שוכב עם בהמה וכו' כל שישנו בכלל כל שוכב וכו' ישנו בכלל מכשפה וכו' והרי הכא דתרי קראי נינהו ואפ"ה דרשי' כל שישנו וכו' ולענ"ד נראה דלא כתבו התוספו' האי כללא אלא לגבי עשה כגון אכילת מצה וציצית אבל כששניהם לא תעשה דחמירי אמרינן כל שישנו אפילו בתרי קראי (א"ה אכתי יש לעמוד בדברי התוס' הנז' מדאמרינן בפ"ק דחגיגה (ד"כ ב') ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכו' גם מדאמרי' בפ"ק דערכין (ד"ד א') והעמיד והעריך כל שישנו בהעמדה ישנו בהערכה וכו' עי"ש והרי הכא אע"ג דתרי קראי נינהו ושניהם בלשון עשה ואפי"ה דרשי' כל שישנו וכו' ועיין להרב למודי ה' לימוד קכ"ד שהאריך בדברי התוס' הללו. ויישב דבריהם בטוב טעם ודעת ודוק)

ואין להקשות מהא דאמרינן בערכין (דף ג' ב') ומנחות (ד' מ"ג א') הכל חייבין בציצית כהנים לויים וישראלים ופרכינן עלה פשיטא ומשני כהנים אצטריכא ליה סד"א הואיל וכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מאן דלא אישתרי כלאים לגביה וכו' והני כהנים הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו וכו'. והרי הכא תרי קראי נינהו וקאמר כל שישנו וכו'. דיש לומר דזה דוקא כפי ס"ד אך לפי המסקנא דקמ"לן דכהנים חייבים לא אמרינן כל שישנו. ומשם באר"ה דלא אמרינן כל שישנו בתרי קראי (א"ה ק"ק לתירוץ זה דאם כן אמאי אצטריך הש"ס לסיים נהי דאשתרי בעידן עבודה וכו' דמשמע דאי לאו האי טעמא הוו פטירי ואמאי ת"ל דבתרי קראי לא אמרינן כל שישנו. איברא דקושייא זו כבר נועדו עליה שרים רבים ונכבדים כמו שמבואר בס' למודי ה' לימוד הנז'. ולעד"ן אפשר לחלק דעל כן לא כתבו דבתרי קראי לא דרשינן כל שישנו אלא דוקא בשאר דוכתי אבל במשנה תורה דכ"ע דרשינן סמוכים אמרינן כל שישנו אפי' בתרי קראי דסמיכי)

וגבי מעקה אע"ג דבחד קרא כתיב ועשית מעקה לגגך וסמיך ליה ולא תשים דמים וכו' לא אמרינן דנשים חייבות בעשיית מעקה מכח כל שישנו דמצוה אחת היא ונתינת טעם היא דאמאי חייבה תורה בעשיית מעקה משום לא תשים דמים (א"ה כוונת קושיית המחבר ז"ל היא לפי דברי התוס' פ"ק דקידושין (ד' ל"ד) ד"ה מעקה שכתבו תימא לר' וכו' ותי' כשנמלך דליכא אלא עשה ואז נשים פטורות. וע"ז מקשה ה"ה שפיר דהו"ל לחייב נשים מכח כל שישנו וכו' ועיין למהרימ"ט ז"ל שם בחידושיו): הלכות שופר

פרק א' ה"א מצות עשה של תורה וכו' ושופר שתוקעין בו וכו' הוא קרן הכבשי' הכפוף וכו'. וכתב מר"ן הכ"מ ושופר שתוקעים וכו' בפ' ראוהו ב"ד (כ"ו ב') תנן שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות רי"א בר"ה תוקעין בשל זכרים וביובל בשל יעלים ואפסיקא הלכתא כר"י וכדאמר ר' לוי שופר של ר"ה ויו"הך מצוה בכפופים וסובר רבי' דת"ק ור"י לעיכובא פליגי וכו' ע"כ. ר"ל בש"י ורה"ש וכר"א ור"ל ס' גם ביו"הך בעי' כפופים דומיא דר"ה דר"ל אית ליה בחדא כר"י ובחדא כרבנן. ואף על גב דרבי' קאמר בפי' הכפוף מ"מ דייק לה מדלא קאמר וצריך כפוף או וכפוף ומדקאמר הכפוף ר"ל הכבשים שהם מסתמא כפופים ומ"ש רבי' אע"פ שלא נתפרש בתור' תרועה בשופר וכו' מפי השמועה למדו מה תרועת יובל בשופר וכו'. הקשה מר"ן הכ"מ למה אמר מפי השמועה הא בגמרא מייתי לה בהיקשא א"נ בג"ש. דברי מר"ן הללו צריכין אצלי תלמוד דמדקאמר א"נ בגז"ש דקשיתיה גם אגז"ש וא"כ מה תירץ מדברי רש"י שאמר השתא דאיתמר ג"ש למשה מסיני. מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר וכי יש ג"ש שלא נאמרה למשה מסיני. ואם כוונתו להביא ראיה מדבריו דאחר ג"ש ליכא עוד היקשא והכל נלמד בג"ש. ויכול לומר מפי השמועה על הג"ש אמאי נקט אי נמי אג"ש. ועוד בלא דברי רש"י מוכרחין אנחנו לפרש כן דאל"כ תקשי קושיית הש"ס דיכול ללמוד הכל מהיקשא או מג"ש ואמאי התנא מתחילה הביא ראיה מהיקשא ולבסוף הביא מג"ש. ומוכרחין אנו לומר דהכוונה היא דאם לא נאמרה הג"ש. ומאחר שקבלנו הג"ש למשה מסיני הכל למידין ממנה וצ"ע ודוק. ונראה לי דקושייא אינה אלא אהיקשא ומאי דקאמר א"נ אג"ש כוונתו לומר א"נ למאי דקאמר בש"ס ג"ש מ"מ לימוד אהיקשא קאי ולא קאמר אג"ש אלא אשאר ומאי מפי השמועה דקאמר אהיקשא וקושייא. ועוד יש לישב בדוחק דלא כפי רש"י

הלכה ג' שופר של עכ"ום וכו' וכן שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה. וא"ת והלא נהנה בשמיעת הקול מצות לאו ליהנות ניתנו ע"כ. נראה שהוא הפך ממ"ש שאין בקול דין מעילה. ונראה דכוונת רבי' היא מתחילה אמר שאין בקול דין מעילה דהיינו להתחייב קרבן מעילה ולבסוף הוקשה לו מ"מ נהנה בשמיעת הקול ואיכא איסורא משום מצוה הבאה בעבירה. לכך אמר מצות לאו ליהנות ניתנו

הלכה ד' שופר של ר"ה אין מחללין עליו את