גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קפד

וא"ת גם לדברינו שפי' דהרשב"א בסמוכים קא משתעי מאי ראיה מייתי מינייהו לאשה וכו' מ"מ איכא למילף דבסתם אמרינן להלוואה נתכוון ולא למתנ' דהכ' היתומי' בסתם דאינם יכולי' להתנו' עלייהו אבל באינם סמוכים איכא טעמא אחריני דאמרי' לג"ח ולמצוה נתכוון ולא דמי לאשה לאפוקי כשסמכו מאליהם ליכא למימר למצוה נתכוון מאחר שהוא לא בקש אחריה' והם סמכו מאליהם ומסתמא אמרינן להלוואה נתכוון והרשב"א השמיענו דין מחודש בסמוכים אף ע"פ דאין בידו משלהם כשיעור שהוציא עליהם חייבים דהרי"ף לא השמיענו אלא בשאינם סמוכים ואין בידו משלהם פטורים והרשב"א חידש לנו בסמוכים אע"פ שאין בידו משלהם העודף

ואף ע"פ דמר"ן ב"י הביא תשובת הרי"ף ז"ל והזכיר בה שהיתום שנשאל עליו הרי"ף היה לו קרקע שעולה פירות בשנת עשרה זהובים והיה נוטלן ראובן ומוסיף עליהם משלו למזונות היתום וכו' מ"מ לא מקרו סמוכים שאינו משתדל בשל היתום והיה נוטל הפירות לפרעון חובו. אי נמי לא סמך מאליו ויתומים שסמכו מאליהן תנן ולכך פטר הרי"ף במה שנשאר היתום חייב יתר על פירות הקרקע הנז'

עוד ראיתי למהר"י עייאש שהביא דברי הרב בעל כנ"הג שהקשה דברי מר"ן אהדדי ותי' דאפשר הרי"ף מדבר בקטן שהגיע לעו"הפ ומר"ן בקטן שלא הגיע לעו"הפ וביה קאמר מר"ן בסימן ר"ץ דלא הניח מעותיו וכו' ועוד אפשר לומר דהרי"ף ז"ל מדבר בשלא היו לו נכסים בשעה שפרנסו והרשב"א מיירי בשהיו ליתום נכסים באותה שעה עכ"ל הכנ"הג

וכתב עליו הרב מהר"י עייאש דתירוץ זה תמוה דהרי כתב מר"ן בב"י בסוף הדבור דהרי"ף מיירי כשהיו לו נכסים באותה שעה אבל אם לא היו לו נכסים אין לו עליו כלום דאם לא היה מפרנסו וכו' יע"ש אלמא דהרי"ף לא מחייב אלא כשהיו לו נכסים יע"ש

ולעד"ן דתירוץ הכנ"הג נאה ויאה ואח"ה תמיהא לי על תמיהתו דמר"ן בב"י קאמ' על דברי הרי"ף דלא פטר הרי"ף אלא בגדול ואפי' יש לו נכסי' באות' שעה מאחר דפרנסו סתם או בקטן ולית ליה באות' שעה משו' דאם הוא אינו מפרנסו חייבי' ישראל לפרנסו וכו' הרי מוכח דהרי"ף משתעי דפטר בשאין לו באותה שעה ומאי דקאמר מר"ן דהרי"ף משתעי בשיש לו נכסים באותה שעה היינו לצד חיוב. וכן כתב מהר' עייאש גופיה דהרי"ף לא מחייב אלא בשיש לו נכסים הרי דהרי"ף לא קאמר ביש לו נכסים אלא לענין חיוב ומה שפטר הרי"ף היכא דאין לו נכסים ואפי' בקטן דאין יכול להתנות עליו. משום דאם אינו מפרנסו וכו' וכוונת הכנ"הג לומר דהרי"ף והרשב"א כולהו משתעי בקטן שלא הגי' לעו"הפ והוא הפך התירוץ דלעיל דתירץ דהרי"ף מיירי בקטן שהגיע והרשב"א בקטן שלא הגיע ובשניהם אית להו באות' שעה וחזר ואמ' דכולהו בקטן שלא הגיע לעו"הפ והרי"ף בשאין לו לקטן באותה שעה ולכך פטור דאם הוא אינו מפרנסו חייבים וכו' והרשב"א ביש לו ולכך פסק דחייב ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ולכך פסקם מר"ן בשני' בח' י"ד משתעי בקטן שאין לו באותה שעה ופסק כהרי"ף דפטור ובח' ח"מ בקטן דאית ליה ופסק דחייב כדעת הרשב"א

גם מה שהקשה על הכנ"הג דאם לא היו להם נכסי' באותה שעה מאי איריא יתום אפי' אדם דעלמא נמי אם זן אותו בשעה שאין לו פטור מלשלם וכו' ולמאי דכתיבנא דבקטן שלא הלע"הפ אתי שפיר דהוה אמינא דגרע טפי מאדם דעלמא מאחר דאינו יכול לומר לו בתורת הלוואה ומסתמא בתורת הלוואה פרנסו ואפילו אין לו באותה שעה קיימי עליה בתורת הלוואה אבל אדם דעלמא דיכול לומר לו בתורת הלוואה ואפילו אין לו קיימי עליה בהלוואה ומדלא פי' ואין לו אמרינן מסתמא לג"ח פרנסו לאפוקי אם יש לו באות' שעה אפי' פרנסו סתם חייב אכל היכא דאיכא תרתי אין לו ופרנסו סתם אמרינן לג"ח נתכוון. אבל יתום קטן אין יכול לומר לו והוה אמרי' דהוי כאילו פי' דבתו' הלוואה והוה אמינא אפי' אין לו קיימי עליה בהלוואה קמ"לן דפטור דאם הוא לא פרנסו יפרנסנו אחר דחייבין ישראל לפרנס ענייהם

סוף דבר כל דברי מהר"י עייאש בשאלה זו שגבו ונפלאו ממני והם לענ"ד מגומגמים ביותר והמה תפלים ואפשר דהדבר תלוי בי מחוסר הבנתי

ואח"ה ראיתי בש"ות למהר"ם אלשיך וז"ל כתב בספר התרומות משם תשובת הרי"ף שהזן יתום ויתומ' בתוך ביתו אין לו עליהם שום תביעה ואפי' אם יש להם אלא אם כתב שטר שבתורת הלוואה זן אותם אבל בסתם לא וכן פי' ר"י דברי הרי"ף והוא הפך תירוץ אחרון שתירץ הכנ"הג ואשתמי' דבריהם אלו

ואני בחפשי ראיתי בספר המבי"ט שאלה ל' שהביא כענין זה וכו' ומשמע מדבריו כדפירשית יתומים שסמכו אפילו אין בידו משלהם בכדי שיפרנסם מחוייבים היתומים לשלם משום דדינו כאפטרופוס וברשות פרנסם וז"ל ולא דמי ליתומי' שסמכו אצל בע"ה שיש לו דין אפטרופוס גם לחשב עמהם על המזונות דהתם היינו כשיש להם מעות או מטלט' דיש לו רשות למוכרם וכו' משמע אפילו אין בידו משלהם לא הניח דלא הזכיר בלשונו שיש להם בידו מעות וכו' אלא דתלה הדבר מחמת שיש לו רשות למכור משלהם

ובאמצע השאלה כתב עוד וז"ל ומה שכתבו כי אפילו ביתומים שסמכו אצל בע"ה וזן אותם הוי כאפוט' ולא הניח מעותיו וכו' היינו כשסמכו אליו הם מעצמם שנתח' אליו ונשתדל בשלהם כמ"ש בח"המ סי' ר"ץ שיש לו דין אפוטרו' גמור לקנות ולמכור ולכל דבר וכיון דהוי כמו אפוטרו' לכל הדברים גם מה שהוא זן אותם על הסתם הוא משלהם אבל איש אח' שזן ופירנס את היתום בסתם ולא היה לו משלהם שום דבר אלא שהוא אספם אצלו כנ"ד אינו משתלם מהם אם יש להם שום נכסים ביד אחרים כיון דעל הסתם פרנסם ולא היה מוטל עליו לפרנסם שלא היה אפוטרו' שלהם ולא סמכו הם מעצמם שישתדל בשלהם כיתומי' שסמכו אצל בע"ה ע"כ הרי מוכח טפי מדבריו דאפילו אין בידו משלהם דאלת"ה אמאי הוצרך הרב לאריכות הלשון כ"כ הו"ל לומר בקיצור נמרץ דשאני סמוכי' דיש בידו משלהם ולמה הוצרך לטעם דמוטל עליו לפרנסם והוא משתדל בשלהם ויש לו רשות למכור וכו' ועוד מדקאמר כנ"ד אינו משתלם אם יש להם נכסים ביד אחרים וכו' דוק מינה הא מי שהוא סמוך אפי' י"ל ביד אחרי' משתלם מהם ועוד מאי האי דקאמר ולא דמי ליתומים שסמכו וכו'. ואי כוונתו לומר מחמת שיש בידו משלהם מאי אירייא