גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קפא

וכו' משום דהשתא אשמועינן חידוש טפי דאע"ג דהיתה מו"ומ בחיי אביהן לא חשבנן לה פרה ראוי ויטול בה פ"ש ע"כ יע"ש. ואם נאמר דשכרוה היתומים מקרי שבח היתומים אפי' בס"ד מאי האי דקאמרי אשמועינן חידוש טפי הו"ל לש"ס לאשמועינן ששכרוה היתומים דלא מקרי שבח היתומים. אלא ודאי דבר זה לא יעלה על הדעת דבטרחא מועט' כזה לא מקרי טרחא ויכולה להתקיים באחר והוא פשוט דלא מקרי טרחא אלא כמו עבודת הקרק' וכדומה. וכן מוכח מלשון מהר"י עייאש דהחידוש הוא בשכורה בחיי אביהם דהוה ס"ד דחשיב כמלוה והשוה שכירות הקרקע לשכירות הבהמה יע"ש

ואל תשיבני דבר ממה שכתב הרב נ"י בפרק מוכר את הבית דף קצ"א וז"ל והסכימו המפרשים ז"ל דהאי שכירות איירי שהשכירו האב ומת קודם שהגיע זמנו וכו' דהשתא הוי כפירות המחוברים לקרקע שהוא כקרקע ובלאו הכי אי אפשר ממה נפשך דאם השכירוהו יורשים לאחר מיתת אביהם אם כן ראוי הוא ועישור נכסי לא שקלי מן הראוי ואם השכירו האב והגיע זמנו לגבו' חו' הוא והרי הוא כמטלט' ע"כ יע"ש והביא דבריו הב"ש סי' קי"ג סק"ז על דברי מר"ן שכתב ויש לה לגבות עישור זה משכירות הקרקע ומן הראוי וכו' והביא כת החולקים עליו ה"ה המרדכי והרא"ש דאית להו דגובה משכירות הקרקע ששכרוהו היתומי' וכ"א אזיל לטעמיה דהמרדכי סבר דב"ח גובה בראוי והיא בע"ח דאחי ובכתובה דוקא הקילו והרא"ש אית ליה דאף על גב דאין בע"ח נוטל בראוי שאני הכא דהיא בע"ח דאחי והם בחיים ולגבייהו לא מקרי ראוי וכל נכסיהם משועבדים בידה בהחוב הנז' כדין בעל חוב דעלמא דנכסי הלוה משועבדים ביד המלוה. ולדעת הנמוקי אית ליה דאף ע"פ דבע"ח דאחי היא. אחר דהחוב הוא נולד מעישור נכסי של האב והם פטירי ולגבי האב מקרו ראוי אינה גובה מהם מהשכירות אלא מגוף הקרקע שהוא נכסי האב ולא משכירות שהם מקרו נכסיהם ולגבי האב מקרי ראוי לא נשתעבדו לה לגבות מהם החוב של עישור נכסי והרא"ש אית ליה מאחר דבע"ח דאחי היא יש לה לגבות עישור זה משכירות הקרקע ואפי' אם שכרוהו היורשים דנכסי היתומים משועבדים בידה ופשוט הוא שגובה מהם ולא הוצרך לומר בש"ס הוה מגבינן אפי' מעמלה דביתי אלא לענין דאם שכרו אביהם על שנה ודר חצי שנה וכו' לא חשיב כמטלטלי משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וכן כתבו התוספו' שם בש"ס דף ס"ט ד"ה מעמלא דביתי וז"ל היכי דמי אי בשכירות שיבוא מן הבתים פשיטא שטורפת דהא מקרקעי נינהו ואי בשכירות שגבו כבר הני מטלט' וי"ל דמיירי שהשכירו לשנה וכו'

הנה מלשון התוס' דכתבו פשיטא שטורפת משמע כדכתי' דהיינו שעבוד בעלמ' דאם לא כן מאי האי דקאמר פשיטא שטורפת אמאי נקט לשון טרפא אלא ודאי כוונתם לומר דהחוב שחייבים לה של עישור נכסי טורפת משכירו' וכן משמע מלשון הרשב"א והביא דבריו ה"ה וכן מוכח מלשון הרמב"ם ומר"ן דכתבו ויש לה לגבות עישור זה משכירות הקרקע דמשמע דהחוב שנתחייבו לה גובה משכירות הקרקע ודאי מר"ן אית ליה כהרא"ש ולשון שכירות דנקט כולל הכל וכן מוכח מדקאמר משכירות הקרקע. ומן הראוי דקאמר היינו לענין שעבוד כמ"ש הח"מ סק"ט ומן הראוי הטעם שאין לה וכו' ומ"מ אינה גובה רק עישור נכסי האב ע"כ דמשמע מדבריו דמאי דקאמר הרא"ש ומר"ן מן הראוי היינו לענין שעבוד דאל"ך מאי האי דקאמר ומ"מ אינה גובה רק עישור נכסי האב ואפי' אי איכא מאן דפליג על הח"מ היינו לענין הראוי של זקינה אבל לגבי השכירות ליכא מאן דפליג

והדבר מוכרח מעצמו דאמאי הוצרכו לאוקומי דמיירי שהשכירוה לשנה וכו' והיא גופה קמ"לן דגובה משכירו' אף על פי דמקרי ראוי ששכרוהו היורשי' ועוד מאחר דקי"לן דאומדין משעת מיתה ואע"פ דע"נ אינו נגבה עד שתבא הבת להנשא מ"מ משערין לפי מה שהניח בשעת מותו כמ"ש מר"ן ומור"ם סי' ק"יג ס"ד ועוד דהבת אינה יורשת מקרית בע"נ אלא בע"ח דאחי כמ"ש מר"ן שם ס"ג וקאמר בש"ס למאי נפקא מינה אם אמרינן יורשת או בע"ח לענין דאם יכולים לסלק' בממון ולית לה בקרקע ואמאי גובה ע"נ משכירו' הקרקע ואם בע"ח דאחי מאי הוי דאין לה עליהם אלא עישור נכסי בשעת מיתה אלא ודאי דפשוט הוא דהרא"ש ומר"ן לא קאמרי אלא לענין שעבוד בעלמא אבל אינה גובה משכירות ע"נ משום דמשערין לפי מה שהניח בשעת מיתה ולית לה בקרקע דאינה נקראת אלא בע"ח ויכולים לסלקא במעות

ומעתה באנו לנדון דידן דליכא הוכחה מהכא לומר דשכירות קרקע הוי ראוי כמ"ש הנמוקי דשאני הכא משום דלית לה עי"ן אלא כשעת מיתה ואין לה זכות בגוף הקרקע דמצו אחים לסלקה במעות כדכתיבנ' לעיל. תדע דגם הרא"ש דפליג אנמוקי מודה בדבר זה דאין לה אלא מש"מ ואין לה בגוף הקרקע ולכך אינה גובה מהם ע"נ אלא לענין שעבוד משום דבע"ח דאחים אבל בנדו"ד דאית ליה בקרקע פי שנים ואית ליה קודם חלוקה כנז' נוטל גם בשכירות פ"ש כמו דאית ליה בגוף הקרקע ולא מקרי נכסים ששיבחו אחר מיתה כמו שהוכחנו לעיל

ואחר כותבי חפשתי והבינותי בספרים וראיתי להרב בני אהובה שפי' כדכתי' וששתי כעל כל הון שנתכוונתי לדעת הגאון ז"ל וז"ל ועוד קשה דבהשכירות דאחים לאחר מיתת אביהם וכו' להרא"ש גובה וכו' כיון דהיא בע"ח דאחים ומה בכך הלא ע"ן הכל כשעת מיתה והלא בשעת מיתה אין זה נכנס בחשבון ע"ן. ואם נאמר כיון דיש לה חלק עשירית בקרקע א"כ יש לה חלק עשירי בשכירות דקרקע שלה השביח מלבד דדין זה לא נראה וכו' לכן נראה דודאי שכירות הבית מהאחים לא נכנס וכו' דאינה נוטלת רק ממה שנמצא בש"מ. אמנם כיון דהעישו' אינו נגבה אלא מקרק' בזה קאמר הרא"ש דנוטלת העישור שנתחייב לה משכירות הקרקע דהוי כקרקע וכו' ודלא תימא הא שכירות הוי ראוי וכו' ואין ב"ח נוטל בראוי לזה קאמר דב"ח דאחים וחל שעבודא עליה' וכו' יע"ש. הרי דבריו מפורשים כדפירשית ומשמע מדבריו דשכירות קרקע לא הוי ראוי וחשיב כנכסי' ששבחו לאחר מיתה מדקאמ' ואם נאמר כיון דיש לה עשירית בקרקע א"כ יש לה חלק עשירי בשכירות דקרקע שלה וכו' ואם באמת דשכירות מקרי ראוי והו"ל בנכסים ששבחו לאחר מיתה מאי האי דקאמר כיון דיש לה חוב עשירי בקרקע יש לה חל'