גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קעט

מורישו בקבר ואחר האמת קשה היא בד"מ דשאני הכא דבא בעל חוב לגבות דבר שלא נשתעבד לו מעולם אבל הך דבן שמכר שבא להוציא המכר מיד הלקוח' דבר ששעבדו אביו בחייו והוא בו מכח אביו אמרינן קשה היא בד"מ ועוד מה הוא ההכרח שלו עד שאמ' מאי לאו יורשי האב בני וכו'

ואפשר לומר דכוונת הש"ס הוא להכריח דטעם . מתניתין דנפל הבית וכו' הוא משום דמכח דאבוה וכו' וקרא דתחת אבותיך וכו' דינ' וההכרח הוא דתנא נקט במלתיה נפל הבית עליו ועל אביו או עליו וע"מו ואמאי אצטריך התנא לאשמועינן תרתי לישמועינן דנפל הבית עליו ועל מורישיו והוא כולל גם אביו. אלא ודאי טעמו לאשמו' דנפל הבית עליו וע"א הוא משום דתחת אבותיך וכו' אבל על מורישיו הוא אחי ויורשי מורישיו הם אחיו וטעמו משו' דירש מורישו בקבר ואין ב"ח נוטל בראוי נמצא דמתני' אשמו' דאית בה תרי טעמי והדוחה דחה לו בקש דלית בה כי אם טעם א' דירש מורישו בקבר ואין ב"ח ג"בר

והשתא אתי שפיר דפסק רבינו הטור ומר"ן בסי' ק"ד בהאי דנפל הבית וכו' ונתן טעם משום דאין בע"ח נוטל בראוי דטעם מספיק לכולהו כדאמר לעיל אבל בההיא דבן שמכר בנכסי אביו לא מספיק ליה האי טעמא דלימרו ליה אבוה מזכ' וכו' ואצטריך ליה לטעמא דמכח דאבוה וכו' כס"ד דש"ס דקרא דתחת אבותיך וכו' דינא

אלא דעדיין יש לי לפקפק מאחר דטעם דההוא דמכר בנכסי אביו הוא משום דמכח דאבוה דאבא קאתינא אמאי קרי לה וזו היא שקשה בדי"מ ומפי' הש"ס משמע דלפי טעם זה לית בה שום קשיות דהרי בש"ס פריך ודילמא מצי אמר ליה מכח אבוה וכו' משמע דאי אמרינן מכח אבוה וכו' ניחא ולא אמרינן זו היא שקשה בד"מ אלא אי אמרינן וירש מורישו בקבר והוא יורשו משום דלימרו ליה אבוה מזבין והוא מפיק וכן ממש' לשון רשב"ם ע"ע שם כדכתי'

וראיתי להר"ן ז"ל שכתב וז"ל. הבן מוציא מיד הלקוח' משו' דמצי אמ"ל אנא מכח דאבו' וכו' דאילו אבא מעולם לא זכה בנכסים אלו ואין אדם מקנה דבר שלא בא לידו ומע' קשה הוא בדיני ממונות שיוציא מיד' בלא דמים שהרי אילו היה אביו קיים ורוצה לחזור בו היה צריך להחזיר הדמי' וזה שבא במקומו והוא תחתיו היה נראה שהיה חייב לעשות כן אלא שכך פסקו במערבא יע"ש משמע מדבריו דאפילו להאי טעמא דמכח דאבוה דאבא וכו' עדיין יש לומר שקשה היא בד"מ ולפירושו צריך לפרש הש"ס דקאמר ולימרו אבוך מזב' וכו' וקושיית הש"ס דמקשה ודילמא מצי למימר מכח דאבוה וכו' באנפי אחריני ומוכר' אתה לומר דמאי דקאמר בש"ס ולימא ליה אבוה וכו' מלתא בפני עצמה וכוונתו לומר איך יכול להוציא מיד הלקוחו' ולימרו ליה אבל לעולם קשה היא לכולהו טעמי כמו שמוכח מדברי הר"ן וקושיית הש"ס דמקשה ודילמא מצי וכו' מקשה על מאי דקאמר בש"ס איך יכול להוציא מיד הלקוחו' ולימרו ליה אבוה מזבן וכו' ולכך הקשה לו ודילמא מצי וכו' ואם כן יכול להוציא מיד הלקוחות ולעולם קשה כדפי' הר"ן וטעמיה

וראיתי בסמ"ע סי' ר"פ ס"ק כ"ז וז"ל ויורשי האב אומרי' הבן מת תחי' ולא ירש כלום וכו' ואינם משתלמין אלא מן המוחזק ולא מן הראוי וכו' יע"ש ולדבריו צריך לומר דנקט טעם מספיק לכולהו בבי כמו שישבנו לדע' רבינו הטור

ולפי מ"ש לעיל דמוכרח האי טעמא דמכח אבוה דאבא וכו' בסי' רי"א אבל בסי' ר"פ ובסי' ק"ד יספיק טעם דאין בעל חוב נוטל בראוי אתי שפיר מאי דמסיים מור"ם וכתב שהרי אין בעל חוב נוטל בראוי ר"ל האי טעמא שהרי אין בעל חוב נוטל בראוי יספיק כאן ולכך נקטיה מר"ן במאי דכתב וירש את מורישו בקבר ולא נתן טעם דמצי למימר מכח אבוה וכו' והשת' מור"ם נתן טעם לדברי מר"ן

וראיתי להרב זי"ע אנאיים ז"ל שהקשה דאמאי מר"ן השמיט שהרי אין בעל חוב נוטל בראוי ותירץ משום דטעם ראוי כולל כל ראוי שבבכור ואיכא מילי טובא דהוי ראוי בבכור ואינו ראוי בבעל חוב יע"ש. ולדבריו קשה אם כן אמאי מור"ם נקטיה בלישניה והא איכא מילי טובא דהוי ראוי בבכור ואינו ראוי לבעל חוב ומה הועיל במה שישב לדעת מר"ן ועדיין אינו ישוב לדעת מור"ם ואינהו קיימי בשיטה חדא דאיכא מילי דמקרי ראוי לגבי בכור ואינו ראוי גבי ב"ח וכן היא דעת רבינו הטור ואף על פי כן כתב דאין בעל חוב נוטל בראוי

איברא דאינו מן הישוב מה שפירשתי הש"ס לדעת לעיל ואינו אלא שבוש בעלמא דכן מוכח מש"ס וזו היא קשה בד"מ הוא משום לימרו אבוך מזבין והוא מפיק וכן מוכ' מדברי הר"יף וכן מדברי מר"ן גופיה ומדברי הפוסקים כולהו ויש ליישב בדוחק דברי הר"ן דמאי דכתב ברישא משום דמצי למימר מכח אבוה וכו' הוא לפי דברי הש"ס דידן דקאמר ודילמ' מכח אבוה וכו' ומאי דקאמר ומ"מ קשה הוא בדי"מ וכו' הוא קאי אמאי דשלחו מתם דס"ד דהוא יורש מכח אביו והוא דקאמר הר"ן דאילו אבא מעולם לא זכה בנכסים אלו ואין אדם מקנה מה שלא בא לידו וכו' ולכך קשיתיה מאחר דלא זכה אביו בנכסים ואין אדם מקנה וכו' מאי קושיא איכא דקאמר וזו היא קשה וכו' ויישב ומ"מ קשה מאחר דמוציא מידם בלא דמים דהוא במקום אביו ואם אביו היה קיים ורוצא להוציא היה צריך להחזיר הדמים וכו' אלא שכך פסקו במערבא אבל הוא האמת שמכח אבוה דאבא קאתינא והשתא לא תקשי דבריו אהדדי אלא דאין הלשון מתוקן אבל כוונתו כדכתיבנא ודעת הר"ן כדעת התוס' דפי' דזו קשה היא בד"מ קאי אדמים אבל מה שמוציא הקרקע מידם לית בה שום קשיות דאין אדם מקנה וכו' ואע"פ דלשון הש"ס מוכח דקשיות הוא על ביטול המכר דקאמר ולימרו אבוך מזבין ואת מפיק עיין בדברי התוספות הישוב

וכן מצאתי כתוב לרש"י על הרי"ף וז"ל וזו שקשה בד"מ ס"ד דמכח אבוה קאתי ותלמודא משני דמזכותא דנפשיה מכח אבוה דאבא וכו' ואינו קשה בדי"מ הרי מפורש דמאי דקאמר בש"ס וזו קשה בד"מ היינו לפי ס"ד דמכח אבוה

וראיתי להש"ך בסי' ק"ד סע"ק כ"א שכתב דטעם הדבר הוא מכח אבוה דאבא וכו' ונ"מ היכא דלא מצי למימר הכי בעל חוב גובה בראוי והביא משם הגה'ות אש'רי וכגון שנפלו לו נכסים לאחר מיתה