גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קעח

ואמר לו מה שאירש מאבא היום מכור לך ומת הבן בחיי האב ואחר כך מת האב הבן מוציא מיד הלקוחות ואינו צריך להחזיר הדמים שהרי מכר דבר שלא בא לרשותו וכו' וזה יורש אבי אביו. ובסעיף שלאחריו כתב עוד יע"ש שאם ראובן לוה מיעקב אביו ואחר כך מכר נכסיו ומתו ראובן ויעקב מוציא מיד הלקוחות הנכסים שמכר אביו דמאי אמר אנא מאבוה דאבא יריתנא יע"ש

והנה צריך לדעת דאמאי מרן שינה בלשונו הזהב בהני אתרי דבסי' ק"ד נראה טעמו משום דאין בע"ח נוטל בראוי מדקאמ' וירש את מורישו בקבר והורישו לנו וכמו שהבין בדבריו מור"ם ז"ל וכתב עליו שהרי אין בע"ח נוטל וכו' ובסי' ר"פ סתם דבריו ולא פי' דעתו ובסי' רי"א נתן טעם מכח דאבוה דאבא קאתית יע"ש

ונלע"ד דהכא בסימן ק"ד לא מצי למימר אלא ה"ט דירש את מורישם בקבר ואין בע"ח נוטל בראוי אבל טעם מכח דאבוה דאבא קאתינא לא מצי למימר הכא דאין טעם זה אלא בנפל הבית עליו ועל אביו ובני הלוה שהוא ראובן אומרים אבינו מת ראשון ואנו מכח דאבוה דאבא קאתינא ולכך דייק מרן בלישניה וקאמר נפל הבית עליו ועל מורישו דווקא ומורישו היינו אחי או אחוה דאבוה כמו שמוכח בשמעתתא בסו"פ מי שמת וזו היא כוונת מור"ם שכתב שהרי אין בע"ח נוטל בראוי וכוונתו היא דמוכרח האי טעמא דכתב מרן וירש את מורישיו בקבר ולא כמו"ש קצת מפרשי' דאף בהך בבא דעליו ועל מורישיו אמרי' נמי טעמיה מכח אבוה דאבא וכו' דגם בשאר מורי' אמרי' כן זה אינו אלא האמת הוא דלא שייך הך טעמא אלא באב עם בניו ולא בשאר מורישים דאינם יורשים אלא מכח אביהם כמ"ש שירש את מורישיו בקבר וכו' וירשו הם ממנו. ובסי' ר"ף דנק' תרוייהו נפל הבית עליו וע"א או ע"א ממורישיו סתם דבריו דשייך בהו תרי טעמי דבבא דנפל הבית עו"עא טעמיה גם מכח דאבוה דאבא וכו' אבל עוע"מו לא שייך אלא טעמא דירש את מורישיו ואינו נוטל בראוי

אבל בסי' רי"א לא שייך אלא טעמא דמכח דאבוה דאבא וכו' דנהי דלענין החזרת הדמים מהני הטע' דאין בע"ח נוטל בראוי מ"מ לענין להוציא הקרק' מיד הלקוחות לא מהני אלא מכח דאבוה דאבא וכו' ומוכרח אתה לומר דדעת מרן ורבינו הטור הוא כדעת רשב"ם דלימרו ליה אבוה וכו' הוא לענין ביטול המכר ולא כמ"ש התוספות שהוא לענין החזרת הדמים יע"ש בסו"פ מי שמת ומכ"ש בסעי' שאחריו שאם ראובן לוה מיעקב ואח"כ מכר נכסיו וכו' דמוכרח אתה לומר דטעמיה מכח אבוה דאבא וכו' דאי מטעמא דאין בעל חוב נוטל בראוי אחר דירש אביה' את מורישיו בקבר ירש גם את השטר ואחריות דנפשיה קבל עליה ואמאי מוציא הנכסים שמכר אביו

א"נ בסי' ר"ף דסתם דבריו ולא הזכיר בלשונו ובני הלוה כמו שהזכיר בסי' ק"ד יורשיו היינו אחיו ומורישיו אחי אביו שהזכי' כמסק' הש"ס יע"ש ולית אלא טעמא דאין בע"ח גובה בראוי

וראיתי לרבינו הטור שהזכיר גם בסי' ק"ד עליו וע"א או עליו וע"א כמ"ש בסימן ר"ף ומוכרח אתה לומר לפי דבריו דטעמו דהזכיר בלשונו הזהב משום דאין ב"ח נוטל בראוי ולא הזכיר הטעם דמכח אבוה דאבא קא יריתנא משום דטעם זה מספיק גם לסיפא דעליו ועל אחיו אבל הטעם אחר דמכח דאבוה וכו' אינו מספיק כ"א לעליו וע"א דאית ליה. דתח' אבותיך דווקא ולא לשאר מורישיו וטעמייהו משום דירש את מורישיו בקבר

אלא דיש לדקדק דאמאי רבינו הטור ז"ל שינה בלשונו דלעיל בסי' ק"ד כתב או עליו ועל. אחיו ובסי' ר"ף כתב עליו ועל מורישו ועוד דבסי' ק"ד כתב ובני הלוה וכו' ובסימן ר"פ כתב יורשי האב ואפשר לומר דלעיל נקט מאי לאו דס"ס יורשי האב בני ויורשיו אחי ולכך קאמר בני הלוה ועליו ועל אחיו ובכאן נקט כדמסיק הש"ס יורשי האב אחיו מורישיו אחי אבוה יע"ש וכפי זה היה לו ליתן טעם לשבח משום דמכח דאבוה כדבעי הש"ס למימר אלא דנקט טעמא דמספיק לכולהו כדאמרינן לעיל

אלא לדעת הטור וגם לדעת מרן דאזיל בשיטתיה קשה דאם ס"ל כמסקנת הש"ס דיורשי האב אחיו מורישיו אחי אביו ולעול' תחת אבותיך ברכה ולאו דינא אמאי נתנו טעם בבן שמכר בנכסי אביו בסימן רי"א משום דמכח דאבוה וכו' והא ההיא ברכה ולא דינא ואי בסילוק דעת דש"ס דדינ' היא ויורשי האב בני מורישיו אחי אמאי נתן טעם בנפל הבית משו' דאין ב"ח נוטל בראוי וירש את מורישו בקבר

ובשלמא לדעת הרי"ף ז"ל וגם לדע' הר"ם במז"ל ז"ל ל"ק ולא מידי דאפשר דגם בנפל הבית וכו' אית לאו טעמא מאבוה דאבא וכס"ד דש"ס ויורשי האב בני ומורישיו אחיו ואמר דקר' דתחת אבותיך וכו' אפי' בשאר מורישיו אלא לרבינו הטור ומר"ן דאזיל בשיט' קשייא

וכדי להבין הדבר על אמיתתו צריך להביא דברי הש"ס ס"פ מי שמת דף קנ"ט וז"ל איתמר בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות וזו היא קשה בד"ממ ולימרו אבוך מזבין ואת מפיק. דילמא מצי אמר מכח אבוה דאב' קאתינ' דכתיב תחת אבותיך וכו' ומסיק הש"ס לעולם כדאמרי' מעיקר' ודקא קשיא לך תחת אבותיך ההוא בברכה כתיב. אבל לענין דינא לא והתנן נפל הבית עליו וכו' מאי לאו יורשי האב בני מורישיו אחי ואי ס"ד דלא מצי אמר מכח אבוה דאבא וכו' ותחת אבותיך לברכה כתיב כי מת הבן ואחר כך מת האב מאי הוי נימא להו בעל חוב ירוש' אבוכון קא שקילנא וכו'

ויש לדקדק מאי קאמר כי מת הבן ואחר כך האב מאי הוי וכו' דלעולם אימא לך תחת אבותיך ברכה ומאי דקאמר מת הבן ואחריו האב כוונתו לומר וירש מורישיו בקבר ואין ב"ח נוטל בראוי ומה מכריח הש"ס ואף על פי דעדיין תקשה זו היא שקשה בד"מ דהרי משנה ערוכה מ"מ ליכא הכרח דקרא תחת אבותיך דינא ולא ברכה. ואין לומר דכוונתו להקשות ממה נפשך אם כוונת מתני' דנפל הבית וכו' הטעם משום דתחת אבותיך תקשה ממאי קשה מד"מ והא מתני' קתני לה ואם הטעם הוא משום דירש מורישו בקבר תקשה גם כן מאי היא שקשה בד"מ דלשון הש"ס לא משמע כן אלא להוכיח ממתני' דקרא דתחת אבותיך וכו' דינא הוא ולא ברכה וכן מוכח מפי' רשב"ם שם ע"ע ועוד אם נאמר דרצה להוכיח ממה נפשך ליכא שום הוכחה לצד זה דירש