גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קעז

לטענת השטאה וקאמר עלה ל"ש אם אמר התובע אתם עדי וכו' וצ"ע. ואחר שכתבתי דברים אלו ראיתי להרב שפתי כהן שנכנס כדברים אלו והאריך שם ולא עיינתי בדבריו. ולכשאפנה אשנה

פרק ט' ה"ח זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי האומ' כולה שלי ישבע וכו' והאומר חציה שלי וכו' ע"כ. ושמעתי מקשים משם ת"ח א' אשכנזי על דעת מר"ן בח"מ סימן קל"ח ס"ב שכתב וז"ל ואם זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי האומר כולה שלי ישבע שיש לו בה ושאין לו בה פחות משלשה חלקים והאומר חציה שלי ישבע שיש לו בה ואין לו בה פחות מרביע וכו' יע"ש וק' אמאי אצטריך לישבע שיש לו בה מאחר דהאחד מודה לו שחציה שלו ול"פ אלא בחציה הב' ואין אנחנו יכולים לומר דמאי דקאמר ושאין לו בה פחות מג"ח הוא כוונתו שאין לו בה כלל ומקרי משתבע על האמת כשאומר אין לו בה פחות משלשה חלקים שאין לו כלום דהרי אית לה בה חציה דל"פ אלא בחציי' הב' וודאי מאי דקאמר שאין לו פחו' מג"ח כוונתו לומר שאין לו פחות אלא ג"ח כמ"ש רש"י במצי' דף ה' ב' ד"ה על דאית ליה משתבע וכו' וז"ל דבשלמא אם היה לו בה שליש או רביע והוא נשבע שאין לו בה פחו' מחציה נשבע בשקר שהרי יש לו בה שליש שהוא פחות מחציה ואין לו בה חציה אבל כשאין לו בה כלום נשבע הוא באמת ע"כ יע"ש. וא"כ הכא דאית ליה בה חציה אמאי אצטריך לישבע דאית ליה בה ואין לו בה וכו' די לו לומר שאין לו בה פחות מג"ח וכוונתו לומר אלא ג"ח והש"ס דקאמר דצריך לישבע שיש לו בה וכו' אינו אלא אבבא דקאמר זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי דשמא אין לו בה כלום. אבל לא אהך בבא דזה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי. ונ"ל דלא נקטה מר"ן אלא משום הך שכנגדו שאומר חציה שלי דצריך לומר שיש לו בה ואין לו בה פחות מרביע דחיישינן כשאומר שאין לו בה פחות מרביע כוונתו לומר שאין לו בה כלום וצריך לומר שיש לו בה וכו' ולכך נקטה אשכנגדו דאומר כולה שלי אף על פי דאינו צריך

פרק ט"ו הי"א מי שהלך וכו' לפיכך יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר וכו' ע"כ אירע מעשה באביגיל שמכרה חצר אחת ליהודה והחצר הנז' היא סמוכה לחצר ראובן ונכנסים לב' החצרו' הנז' במבוי אחד קטן ואינם יכולין ליכנס לחצר האשה הנזכר' עד שיעברו על חצר ראובן הנז' והמבוי הנז' הוא בזכות ראובן שהוא מקרקע חצרו והאשה הנז' כשמכרה החצר הנז' התנית על יהודה הנז' בפי' ואמרה לו שהמבוי הנזכר הוא לזכות ראובן שהקרקע שלו ואם יבא ראובן ויעכב על ידך שלא תעבור בו לא תשתעי בי לדינא שאין לי זכות בו. ואחרי מופלג מת ראובן ונפלה החצר הנזכר לפני היורשים וחזרה האשה הנזכרת וקנתה החצר הנז' מן היורשים ועיכבה על הלוקח הנז' שלא לעבור במבוי הנז' ועתה נפשם לשאול הגיעה מה שורת הדין נותנת בעיכוב הנז' יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה

וזאת תשובתי לע"דן דדבר פשוט וברור הוא דיש כח ביד האשה הנז' לעכב על יהודה הלוקח ממנה שלא לעבור דרך המבוי הנז' ויקנה דרך במאה מנה או יפרח באויר דאתיא בק"ו ממה שפסק מרן בסי' רכ"ו ס"ג וז"ל המוכר שדה לחבירו שלא באחריות חייב באחריות דנפשיה ודווקא בזכות שיש לו בשעת מכירה אבל אם בא לו זכות לאחר מכן חוזר עליו ע"כ יע"ש וכתב הסמ"ע ז"ל וז"ל כגון זה שכתב בסעיף שקודם זה אבל אם היה חייב שמעון לאביו של ראובן וכו' ומת יעקב וירש ראובן החוב מאביו יכול ראובן לטורפו מיד שמעון דזכות הבא לו לאחר מכן יע"ש. ומ"ש ומת אבי ראובן וירש וכו' לאו דווקא דה"ה אם ראובן קנה שט"ח מאביו או מאיש אחר דגם בזה אמרינן דזכות זה בא לו לאח"מ וכאילו הלוהו לאחר המכירה ונשתעבד לו כמ"ש הסמ"ע בסוף דבריו יע"ש דזיל בתר טעמא וכך הסבר' נותנת. והסמ"ע דנקט ומת אבי ראובן וירש בא לאשמועינן מלתא אגב אורחיה דדוקא מכר ואח"כ מת אבי ראובן אבל אם מכר אחר שמת אביו לא מקרי זכות הבאה לו אח"ך או לריבותא נקט ירש דהוה אמרי' דלא מקרי זכות שבאה לו לאחר מכן דהא מקודם עומד וראוי לירש קמל"ן דמקרי זכות הבאה לו לאחר מכן ויטרוף הקרקע מיד שמעון. ואע"פ שהוא הוא המוכר והוא המוציא לעצמו וכ"ש לנדו"ד דלית ביה שהוא המוכר הוא המוציא שהרי לא מכרה לו המבוי הנז' רק החצר ועכשיו קנתה מחדש המבוי דינא הוא דיכולה לעכב וכל זכות שיש לראובן ויורשיו במבוי הנז' הוא לה וזכתה בו וכשם שהם יכולין לעכב גם היא יכולה לעכב וזה דבר פשוט וברור כשמש ולא כתבתי זה אלא לפי שראיתי מהדייני' שנראה להם דאיכא ספיקא קמייהו והוצרכו לפשרה ומי שחותמו אמת ינחנו בדרך אמת: הלכות נחלות

הלכה א' אין הבכור נוטל פ"ש בנכסי' הראויין וכו' נשאלתי לחוות דעי מה יהיה משפט בע"ח לענין אם גובה בראוי כבמוחזק או לא ומה היא דעת עליון מרן בקצר ומה היא הכרעתו אי כמ"ד בע"ח אינו נוטל בראוי או כמ"ד נוטל בראוי אלא כבמוחזק

תשובה דבראוי אית ביה תרי גווני דאם הניח אביהם אחריו מלוה ביד אחרים בין בשטר בין בע"פ או משכנתא אפי' באתרא דמסלקי וכדומה גובה מינה ב"ח משום דבע"ח משועבד ליה מדר"ן כמ"ש מר"ן בסי' ק"ז ס"א יע"ש

אבל אם נפלה לו לב"ח ירושה לאחר מותו אין בע"ח גובה הימנה וקרי' ביה אין ב"ח גובה בראוי כבמוחזק וזה הכרעת מר"ן בקצר דמצינו דפסק בסי' ק"ד וז"ל לוה שאין לו ממה לפרוע ונפל הבית עליו ועל מורישו ובני הלוה וכו' וירש את מורישו בקבר והוריש' לנו ואין לבע"ח ליטול ממנו וכתב עליו מור"ם וז"ל שהרי אין בע"ח נוטל בראוי יע"ש. ובסי' ר"פ כתב עוד וז"ל נפל הבית עליו ועל אביו או על אחד ממורישיו ואין ידוע איזה מהם מת תחילה והיתה עליו בעל חוב וכתובת אשה הנכסי' בחזקת היורשים יע"ש ובסי' רי"א פסק וז"ל היה אביו נוטה למות ולא היה לו צרכי קבורה