גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קעג

ועוד דסברא היא לומר דזן בנו מכח החיוב אינו זוכה במ"י אע"פ שעשה עמו טובה וחייב עצמו לזונו מ"מ טובתו אינה נמשכת אלא בשע' החיוב ובאותה שעה לא הרויח כלום ומשם ואילך הוא זנו מכח החיוב אבל הזן בנו שלא מכח החיוב בכל יום ויום מחדש טובתו עמו וטובתו נמשכת ובשעת טובתו הוא מרויח ולא הוי אלא כמו שנותן לו מתנה ותו לא. ועוד דעיקר הוא שמתנים על אבי החתן לפרנס בנו והכלה הוא כדי שירויח מע"י דאל"כ מה הועילו וכי חששו שמא אינו יכול לפרנס עצמו

נמצינו למדים מדברי חז"ל דהזן בנו מכח החיוב לא זכה במע"י. וזכה הבן במ"י אם האב מודה לו לדבריו או אם יש לו עדי' וראיה ואם כפר האב על הבן רמיא שבועה שהוא כדבריו משום דהוא מוחזק בנכסיו בכח השטר שבידו אבל האב אין לו שום חזקה דאי חזק' הפירות שניהם שוים בה ואם תאמר דזכה מיהא בחלק שהיה דר דהא קי"ל האב אין לו חזקה בנכסי בנו הסומך על שלחנו כמ"ש מרן בסימן קמ"ט יע"ש נמצא דהבן מוחזק טפי מכח השטר ונאמן בשבועה במגו דבמתנה נתונים לו מאחר דהיא לעצמו כמ"ש מר"ן בסי' הנז' ונתן הסמ"ע טעם לשבח דאיכא למימר דנתנו לו אדעתא דלא יזכה אביו במתנה זו יע"ש ואף ע"פ דאיכא למימר לאידך גיסא דילמא נתנו לו אדעתא דיזכה האב הכי אוקמינן המתנה בחזקת הבן מאחר דהוא מוחזק והמוציא מחבירו עליו הראיה. או נאמן במגו דיאמר מעשה ידי אשתו דמע"י לבעלה כמ"ש בירושלמי והביא דבריו הרב באה"ג סי' קי"ד בח' א"הע וז"ל הפוסק לזון כלתו מע"י של בנו ועוד ראיה מדכתי' לעיל דלא זכה במ"י אלא הזן מכח תקון חז"ל אבל הכא הפוסק מעצמו נתחייב ודאי ומע"י לבעלה או נאמן במגו דהאב נתנם לו במתנה וקנה הקרקע דאין להאב זכות במתנתו מידי דהוה הבעל שנתן מתנה לאשתו דאין הבעל אוכל פירות כמ"ש מרן סי' פ"ה ואע"פ שזוכה בפי' המתנה של אחר וכ"ש בנ"ד דאין לאב זכות אפילו במתנה של אחר דאין לו זכות במתנת עצמו

וא"ת דמאי שנא מאחד מהאחים שנושא ונותן בתוך הבי' ואמר מתנה ניתנה לי דפסק מרן סי' ס"ב דעליו להביא ראיה וכתב הש"ך דעליו להביא ראיה שניתנה לו בפי' שלא יהא לאחיו רשות בה. וי"ל דשאני התם דהממון בחזקתם גם לו גם להם שאינם חלוקי' בעיסתן ואוקי ממונא אחזקתיה וליכא מגו דאין מגו במקום חזקה ולכך אמרינן דעליו להביא ראיה אבל הכא הממון הוא בחזקת הבן אלא דחז"ל תקנו משום לשלם לעושה הטובה וכו' ואית ליה מגו ואמרי' המוציא מחבירו עליו הראיה ולכך אמרינן הכא דאיכא למימר שנתנו לו בשביל שלא יהיה לאב זכות בה משום דהכא תקון בעלמא שתקנו חז"ל לשלם לעושה הטובה וכו' לכן הקילו חז"ל וכל מאי דמצי' לאוקומי ממונא בחזק' הבן מוקמינן ליה משא"כ בשותפים

גם מה שטען האב שהוא נתן דמי הקרקע אם לא כולו מקצתו והבן השיבו שסייעו בתורת מתנה נאמן הבן בשבועה אבל מה שטען הבן שיתן לו כל השכירות של השנים שעברו אין בדבריו ממש ואביו נאמן בשבועה שהמעות שנתן לו לאו בתורת מתנה אלא אדעתא דהקרק' ואע"פ דהוכחש גבי קרקע לגבי מעות נאמן לענין שלא להוציא מידו ולהפסיד דמי השכירות ואם בנה האב בהחצר הנזכר דינו כיורד ברשותו יע"המ כמ"ש מרן בסי' שע"ה יע"ש זה מה שנראה לע"ד אם יסכימו עמי בעלי הוראה היושבי' על מדין והשם יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות. נאם אני הצעיר מכיר בערכי ומעטי. ע"ה פארוז קרסיניטי ס"ט

פרק כ"ה ה"ט שנים שלוו. בשטר אחד או שלקחו מקח א' וכן השותפים שלוה א' מהן וכו' הרי אלו ערבאין זה לזה אף ע"פ שלא פירש ע"כ. נשאלתי ע"ע ראובן ושמעון שנשתתפו שניהם והלך ראובן וקנה סחורה בהקפה מאת לוי ואחר כך בא לוי לגבות חובו מאת ראובן ולא מצא מקום לגבות לא מב"ח ולא ממשעבדי ואחר כך הלך ותבע לשמעון שותפו שיפרע לו חובו באמור אליו על אמונתך סמכתי והמלוה היה בשטר שנתחייב ראובן ללוי. ושמעון לא נמצא בידו ב"ח כי אם משעבדי ונפשם לשאול הגיעה אם יכול לגבות חובו ממשעבדי של שמעון יורנו המורה לצדקה ויבא שכמ"ה

תשובה לעד"ן דאין לוי יכול לגבו' חובו ממשעב' דשמעון כ"א מבנ"ח דוקא מאחר דאין השטר כתוב בו החיוב לשמעון כ"א לראובן מקרי מלוה על פה לגבי שמעון ולא גבינן ממשעבדי מלוה על פה דשמעון לא נתחייב לפרוע חוב זה כי אם מכח ערבנות דמקרי ערבן לראובן מאחר שנשתתף עמו דהשותפים ערבים זה לזה כדאיתא בדברי מר"ן סי' ע"ז ס"ב וז"ל שותפים שלוה אחד מהם לצורך השותפות השני משועבד אף על פי שלא היה עמו וכו' ואז דינם כשנים שלוו כא' יע"ש וק"ילן שנים שלוו כא' ערבים זה לזה כמו שכתב מר"ן בסע"א בסי' הנז'. וקי"לן ערב בלא שטר אין גובה ממנו ממשעבדי כדאיתא בדברי מר"ן סי' קכ"ט סע"ו וז"ל נעשה לו ערב בקנין וכתב לו שטר יש לו דין מלוה בשטר לטרוף ממשעבדי. לא כתב לו שטר אף על פי שנעשה בקנין דינו כמלוה ע"פ ואינו גובה כי אם מבנ"ח יע"ש ואפילו למאן דפליג שם מ"מ בעי קנין אלא דלסבר' יש להסתפק אם כתב לו שטר בלא קנין אם עדיף כחו כקנין או לא ומדברי מר"ן לעיל סע"ד נראה דהקנין עדיף משטר יע"ש ויש לדחות. מ"מ לענין הלכה קי"לן כדסתם מר"ן דבעי' תרי קנין ושטר ואם גרע חד מנייהו לא גבי ממשעבדי ומכ"ש לנדון דידן דליכא חדא מנייהו דלא גבי ממשעבדי

ואין לדחות ולומר דשאני הכא אפשר דאין המלוה בידו שט"ח על הלוה אלא תביעה ע"פ אבל בנ"ד יש ביד המלוה שנתחייב הלוה שמעון ללוי וראובן ערבן כפי הדין ואיכא למימר דנקרא' מלוה בשטר וגבי ממשעבדי של ערב. ז"א דעדיפא מינה מצינו שפסק מר"ן בסימן קכ"ט סעי' כ"ב וז"ל הערב והקבלן אינם טורפים ממשעבדי דלוה עד שימסור המלוה שטר חוב ויקנהו דרך קנין שטרות כי היכי דלא תהוי תביעה ע"פ כ"כ בסי"קל ואע"פ שנעשה ערב בשטר והשטר שבידו של החוב כתוב בו שלוה ראובן משמעון ולוי ערב ועדים חתומים עליו כדמוכח לעיל בסעי' ג' וז"ל וכגון שמפורש הערבות בשטר ואין לומר דמאי דקאמ' שמפורש הערבו' בשטר היינו אחר חתימת העדים או קודם וכתוב בו אני