גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קע

בזול לפרוע לבעל חוב שלו מ"מ לגבי הר"ש אית ליה פסידא יותר מן ההנאה דישאר החוב הנז' עליו וגם נתן מעות הקרקע מידו ואע"פ שהם בזול מ"מ ישאר הוא חייב ומאי הנאה אית ליה אם יפרע זה וישאר החוב אחר וא"ת דהר"ן עשה ערמה זאת בשביל חוב אחר שאינו חייב בו הר"ש הנזכר כ"ז לא חששו חז"ל בדילמא כמ"ש הכ"ג בסימן מ"ז סק"א וז"ל נ"ב שמעינן מהכא דדוקא היכא שבאים לגבות חובם מזה השטר הוא דאמרינן הכי אבל למיחש לא חיישינן מהרי"ל ס"ד דף פ"א ע"א יע"ש ומכ"ש דהאי גברא אמוד בנכסי כמ"ש לכל שער עמי ולית ביה לתא במקום שחב לאחרים והחכם הפוסק הנז' הוא בא מקרוב מארץ מרחקים ממערב הפנימי ואינו מכיר בגברא הדין ומ"ש כמה שטרות ראינו וכו' וממילא דן בדעתו שיהא הברחה אפש' ששמע כן מבעל דין ועוד דלית הכא לתא דהערמה כדפי'

ועוד ראיה גדולה על ההודאה שהיא אמת בלי שום עורמה דהיינו דאחר ההודאה כמו שנה או שנתים ימים חזר הר"ן הנז' וקנה חצי הקרקע הנזכר מהר"ש הנז' ונתחייב לו בסך שלש מאות גרושי' עין דמי מכירה כמ"ש בטופס שטר זה שנתחייב הר"ן הנז' בסך הנז' מפאת שמכר לו חצי החצר ואם באמת ההודאה היא קנונייא מה הועיל אחר הקנין יחזור בע"ח הנז' ויגבה הקרקע הנז' בחובו וא"ת דהחיוב הנזכר שנתחייב לו מפאת הקרקע הוא בעורמה בשביל שכשיבוא בע"ח הנז' לגבות הקרקע הנז' בחובו יוציא שטרו דעדיין לא פרעו הר"ן הנז' להר"ש הנזכר ועדיין הקרקע קיים הוא ברשותיה מ"מ לא מקרי חוב לאחר דגם הר"ש מחוייב בהחוב הצז' ויגבה הקרקע הנז' ממ"נ ודו"ק עוד כנז'

גם יצא לטעון טעון אחר החכם הפוסק ואמר שבהודאה כתוב בה שקנו ושכללו החצר הנזכר משמע שמחצית יש לו בה להר"ן הנז' אלא שאחר מכן דקדקו בחשבונם ומצא בידו מנכסי הר"ש כנגד המעות שהוציא על החצר הנז' בקנין ובבנין וזיכה לו החצר הנז' אתמהא וכי קרקע נקנה בדבור בעלמא בלא קנין ובלא חזקה וכ"ת בדמים שהיה חייב לו דקרקע נקנה בכסף והרי מרן בסי' קכ"ה ס"י כתב וז"ל שכירות ומשכונה אינם נקנין במלוה וכתב מור"ם משום דהויין כמכר ע"כ והנה הח' הפוסק ראה דברי מרן סימן קצ"ה ונעלם ממנו סי' ר"ד ס"י שכ' מרן וז"ל מי שהיה לו חוב אצל חבירו ואמ"ל מכור וכו' י"א שהרי כמי שנתן דמים וכו' וכתב הרב סמ"ע ס"ק ט"ו והרמב"ם לא ס"ל הא אלא אע"פ שאין בידו המלוה שכבר הוציאה הו"ל כאילו היא בעין ואם קנה קרקע דנקנית בכסף קנה אותו קנין גמור וכו' ודברי מרן אלו הם דברי הרמב"ם די"א שה"ז כמי שנתן דמים וכו' דנמצא למרן נקנה במלוה וא"תק' דברי מרן אהדדי דכאן פסק כהרמב"ם דקנה ובסימן קצ"ה פסק כהרא"ש דל"ק ומוכרח אתה לומר דמאי דקאמר מרן בסימן קצ"ה דל"ק היינו במלוה שנושה באחריני ולא במוכר עצמו משום דלא סמכה דעתיה דמוכר דדילמא מחיל ללוה ולכך פסק כהרא"ש דל"ק ואע"פ דהרא"ש ז"ל בכל גווני קאמר משום דס"ל כההיא סוגייא דפרק האיש מקדש והוא פסק כוותיה בההיא במלוה דאחריני ובסימן ר"ד ס"י הוא כמלוה דמוכר שמחוייב ועומד ללוקח ומכר לו קרקעו בחובו דליכא הך טעמא דודאי גמר ומכר לו ופסק שם כהרא"ש מאחר דהרמב"ם לא הזכיר בלשונו מי שיש לו חוב על חבירו

אלא אחרי כותבי ראיתי להסמ"ע ס"ק כ"א סימן קצ"ה וז"ל בסי' ר"ד כתב הטור וגם המחבר בסעי' י' וז"ל מי שיש לו חוב אצל חבירו וכו' דאין קנינו קנין ושם מבואר דיכול להקנות בהנאת מחי' וכו' יע"ש ותמהתי איך הוזכר בדברי המחבר דאינו קנין והא מרן פסק כהרמב"ם דקניינו הוי קנין ומור"ם הוא שאמר דאינו קנין והוכרחתי לומר די"ח דכתב בסי' ר"ד היא דברי מר"ן וצריכה כתי' אשורית בפסק מרן ובטעות נכתבה שלא בכתי' אשורית וראיתי בש"ע בא"הט שכתב וי"ח בכתי' אשורית ומשם ואילך הם דברי מורם ולפי זה אפשר לומר דאין משם ראיה דאפשר מרן מתחילה כתב סתם ואחריו מחלוקת והלכה כמחלוקת בתרא אלא דקש' כל זה ניחא אי כתב י"א וי"א אבל כתב וי"ח וקי"לן בדברי מרן י"א וי"ח הלכה כי"א ועוד דבב"י מפו' בסי' קצ"ט ובסי' ר"ד דדעת מרן נוטה לסברת הרמב"ם וכתב דגם הרי"ף ס"ל כך ומשם דבריו מוכרעים דבקצר ס"ל כהרמב"ם ומקרי כסף והקרק' נקנה בו ואמרי' דמסתמ' אמר לו קנה הקרקע בההוא חוב וההודאה במקום שטר אע"פ שאינו שטר מכירה אלא שטר ראיה כמ"ש הסמ"ע סק"ח יע"ש ועוד אני אומר דאפי' ס"ל למרן כסברת הרא"ש בנדו"ד אמרי' דקנה דמסתמא אמרינן דהחזיק בקרקע נעל גדר ופרץ וכי הר"ן הוא מכחישו לומר לו שלא עשה שום קנין אדרבא מדחזר הר"ן וקנה מהר"ש הקרקע הנז' באחד מדרכי ההקנאה אמרינן מסתמא דהר"ן קנה הקרקע הנז' באחד מדרכי ההקנאה ולכך הוכרח הר"ש הנז' לחזור ולקנות ממנו באחד מדרכי הקנין ומה שלא הזכיר בההודאה ענין ההקנאה משום דלא נחית לאשמועינן הקנין אלא לאשמועינן שהקרקע הנז' הוא קניינו ממעות הר"ש לחוות לן דברי הר"ן לא לחוות לן במה זכה הר"ש ואמרינן אחר שהודה הר"ן שהקרק' הוא של הר"ש ודאי זכה בו כדין באופן המועיל ואע"פ דפסק מרן בסי' ס' ס"ו ראובן שהוציא שטר בקנין על שמעון וטען שמעון שבשעה שכתבו ע"ע לא היו בידו וכו' היינו שם דשמעון מכחישו אבל הכא הר"ן הוא מודה מדחזר וקנה ממנו בא' מדרכי הקנין ואפילו הוא גופיה אומר שלא זכה בו אינו נאמן דאמרי' ליה אמאי חזר וקנה ממונו הו"ל לקרוע שטר ההודאה ותו לא אלא ודאי זכה בה הר"ש כדין באופ"המו ולכך צריך קנין אחר דלא מהני קריעת ההודאה ועוד דעדיפא מינה אני אומר דשאני הכא בתשובת הרי"ף ז"ל דאמר על התובע להביא ראיה טעמיה הוא משום דלא מחשיב ליה שטר הודאה אלא שטר מתנה ולכך אמרינן דלא קנה בהאי שטרא ועל התובע להביא ראיה וזו היא הפלוגתא של הרי"ף והראב"ד ושאר רבוותא דאית להו נתתי לשון הודאה ואין בודקין אחריו היאך נתן ועיין בסימן הנזכר אבל בשטר הודאה כנדו"ד דמשמע מניה שהוא שטר הודאה כמ"ש בו דירדנו לחשבון וכו' מודה הרי"ף דאמרי' דזכה באופן המועיל ועוד אפשר דבנדו"ד מקרי קנין בכסף ולא מקרי הלואה מאחר שהוא מודה שקנאו הקרקע הנז' מנכסי הר"ש הנז' מקרי מקנת כספו והוא ברשותיה עומד עד שיפרע לו הר"ן הנז' חלקו ולא גרע מהחוב שבא מחמת המכר כמ"ש בסי' קצ"ט דאפילו הרא"ש מודה דקונין בה אפי' המטלטלין קנין גמור

נקיטינן מכל הני מילי מעלייתא דכתיבנא ששטר