גושפנקא דמלכא (רמב"ם) יז

ניחא להו בו וכתבו ור"ת מפרש וכו'

עוד כתבו התוספות שם ד"ה הואיל וראויין וכו' אי בנותן טעם אפילו שאר מינין וכו' דבריהם צריכין תלמוד אצלי דהא חזקיה דקאמר במיני מתיקה שנו כוונתו לומר דשוו בטעמם וה"ה שאר מינין אם שוו בטעמם מצטרפין אלא דסתם מיני מתיקה שוו בטעמם ולכך מצטרפין אע"פ שאין בכל אחד כדי לתבל קדירה אחר דיש כח בשניהם כדי לתבל מצטרפין ואוסרין אבל שאר מינים דלא שוו בטעמם אף על פי דיש בשניהם כח לתבל הקדירה אינם אוסרין אחר דאין בכל אחד בפני עצמו שיעור כדי לתבל ומאי קאמרי אי בנותן אפילו שאר מינים ואם כונתם לומר אפילו שאר מינים דשוו בטעמם ומיני מתיקה דקאמר חזקיה בדוקא מאי קא משנו בשאר מיני' טעם לפגם מאחר דשוו בטעמם ודוחק לומר דאע"פ דשוו בטעמם נותן טעם לפגם: הלכות שביתת יום טוב

פרק א' ה"ד כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביום טוב שלא לצורך וכו' לוקה וכו' כתב הרב המגיה וז"ל המכוון אצלי בדעת רבינו כך הוא שכל מלאכה שחייבין עליה בשבת ואותה מלאכה היא שלא לצורך וכו' עכ"ל סולת נקיה המורם מדבריו לדעת רבינו היא דכל מלאכה דאינה נעשית אלא באכילה ושתיה כגון שחיטה ואפייה וכו' אפי' עשאה שלא לצורך אכי' דהיינו שלא לאוכלן אלא בשביל הגוים או צורך חול אינו לוקה עליה אבל איסורא איכא וכל מלאכה דאינה נעשית בא"וש כגון הכתיבה וכו' אפי' עשאן לצורך אכילה לוקה עליהן לבד מההוצאה דמתוך וכו' לפי שאף היא באוכל ומשקה והבערה ביום השבת כתיב ולא ביום טוב: ואם תאמר מאי שנא לדעת רבי' ז"ל ההוצאה מאפיי' ושחיטה דמ"מ איכא איסורא ולא אמרינן מתוך שהותרה וכו' ואפשר דמ"מ לאו מלאכה היא כאחריני וה"המ דיהיב טעמא לפי שאף היא וכו' לתוספת טובה נ"ל ומדברי רבינו לקמן יתורץ קושיא זו עיין שם וכתב שם דההוצאה מקרי מלאכה הפך דברי

פרק ז' הט"ז ואין נושאין נשים במועד וכו' ומארסין נשים במועד וכו' הכי איתא במסכת מ"ק (דף י"ח ב') אמר שמואל מותר לארס אשה בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר ופריך עלה בגמ' ומי אמר שמואל וכו' והאמר רב יהודה אמר שמואל בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פ' לפ' וכו' אלא שמא יקדמנו אחר ברחמים כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר תזדמן לי פלנית' אמ"ל לא תבעי רחמי הכי. אי חזיא לך לא אזלא מינך וכו' בתר הכי שמעיה דקאמר או איהו לימות מקמה או איהי תימות מקמיה וכו'. ופירש"י בד"ה או איהו עצמו ימות מקמי דתנסיבא איהי לאידך ולהכי מארס במועד שמא יקדמנו אחר ברחמים שתמות היא. ע"כ מוכח מדברי רש"י דהתפלה אינה מועלת לבטל הב"ק שמכרזת בת פ' לפ'. דאל"כ הו"ל לפרש שמא יקדמנו אחר ברחמים וישאנה א"ו לא מהני התפלה לבטל דברי הב"ק דאחר הגזירה אינה מועלת התפלה. וקשה והא אמרי' בפ' הרואה (ד"ס ב') תניא ג' ימים הראשוני' יבקש רחמים שלא יסריח משלשה ועד מ' יבקש רחמים שיהיה זכר וכו' והשתא מה מועלת התפלה אחר הכרזת בת קול שאמרה בת פ' לפ' דנמצא שכבר הכריחו עליה שתהיה נקבה ואעפ"ך אמרינן יבקש רחמים להיות זכר. (א"ה עיין בתוספות בפ' כהן גדול ד' כ"ב ד"ה ארבעים וכו' סיעתא לדברי ה"ה דהכריחו מכאן דפי' שמא יקדמנו אחר ברחמים וישאנה ולא כפירש"י)

ועוד קשה דהתם בש"ס הקשה ומי מהני רחמי והא אמר ר"י איש מזריע תחילה יולדת נקבה אשה מזרעת תחילה יולדת זכר ומשני כשהזריעו שניהם ביחד ע"ש והשתא אמאי לא הקשה מהכא דמ' יום קודם יצירת הולד ב"ק מכרזת וכו' ולא מהני האי תירוצא כשהזריעו שניהם ביחד דמ"מ ב"ק מכרזת בת פ' לפ' אם הוא זכר או נקבה דליכא למימר דאין ב"ק מכרזת היכא שהזריעו שניהם דאמאי דלא ימנע אם הוא זכר או נקבה ואמאי לא יכריזו והתירוץ לא יצדק כי אם שם שהקשה מר"י שאמר אשה מזרעת תחילה יולדת זכר ומתרץ לה שפיר דמהני תפלה היכא שהזריעו שניהם ולפעמים יהיה זכר ולפעמים יהיה נקבה לכך מהני תפלה מאחר דדרכו להשתנות אבל אם הקשה לה מהכא לא יצדק ההוא שנויא

ואפשר לתרץ דלא אמרי' דאינה מועלת התפלה דוקא שם דרוצה לבטל הזיווג לגמרי שהב"ק הכריזה בת פ' לפ' והוא משנה הזיווג לגמרי ע"י תפלתו ורוצה לבטל הגזירה. אבל הכא שהתפלל להיות זכר אינו מבטל הזיווג לגמרי אחר שהועילה תפלתו להיות זה זכר והזיווג שלו יחזור נקבה נמצא דברי בת קול לא יתבטלו לגמרי. דומיא דמצינו בהאמהות לאה ורחל שאמרו רז"ל שם דע"י תפלת לאה נהפכו שניהם וזכר שהיה בבטן לאה חזר נקבה ורחל שהיתה בבטנה נקבה נהפכה לזכר (א"ה הכי דברי ה"ה צ"ל הא דפרכינן מרבי אמי דאמר איש מזריע וכו' אלמא לאו ברחמי תליא מילתא. ומשני כגון שהזריעו שניהם בב"א קאי אברייתא דקתני ג' ימים הראשונים מבקש אדם רחמים וכו' אך אלאה שדנה דין בעצמה לא קא מקשי הש"ס ופשט הגמרא לא משמע הכי)

ומדי דברי בהאי סוגיא הוקשה לי עמ"ש הרא"ם בפ' תזריע וז"ל אשה מזרעת תחי' וכו' אבל אם הזריעו שניהם בבת אחת אינו לא זכר ולא נקבה ע"כ. והרי מסוגיין דפ' הרואה דפריך מתיב ר"י ואחר ילדת בת וכו' לאחר שדנה לאה דין בעצמה וכו' לא תהיה אחותי כאחת השפחות מיד נהפכה לבת ותירץ הש"ס מעשה דלאה בתוך מ' והדר מקשה הש"ס ומי מהני והאמר ר"י אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקבה ומשני שהזריעו שניהם בבת אחת. הרי דמעשה דלאה שהזריעו שניהם בבת אחת. (א"ה מדברי ה"ה אלו נר' שהבין דקושיית הש"ס מר"א קאי גם אלאה) וקאמר הש"ס ואחר ילדה בת שנהפכה לבת ומשמעות נהפכה היינו מזכר לנקבה וכן ארז"ל שהיתה יצאנית מסיבת שעיקרה הוא זכר וטבעו הוא בשוקים וברחובות והוא יוצא ובא. ויש לישב בדוחק