גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קסז

הוא דגם בשאר עדים המקיימים צריכין לעידי השטר ועלייהו קאי במתני' והוזקקנו כמ"ש דעתו בפו"ד ואישתמיט מה' א"ות דברי הפ"וד וכן הוא דעת ה"המ ובכ"מ מצינו למר"ן אזיל בשטתיה כדברי רבי' הרמב"ם וראי' דדברי הסמ"ע כדברי מר"ן המה כדע' הר' המגיד כדרכו בכל מקום דון מינה ואוקי באתרין דבשטר דידן דאנו דנין עליו מאחר שלא נכתב בו מעניינו דשטר הא' וגם הוזקקנו וכו' לא מיקרי עומד במקום השטר הראשון וגובה בו ממשעבדי ואע"פ שכתוב בו מפאת העיסקא דבדבר כזה אינו מעלה ואינו מוריד דכך היא דרכה של תורה כשכותבין השטר מזכירין בו מאין נתהווה החוב הזה ומאיזה עסק ולא עוד אלא אפי' אם כתוב בו הקיום סתם לא מהני כמ"ש לעיל דהוי עדות חדשה מאחר דהשטר חלף הלך לו

ואין לדחו' ולומר דשאני נדו"ד מאחר דהלווים הודו במלוה ובאו לפני ב"ד וקנו מהם וחייבו עצמ' זהו קיומו ולא מצריכינן לעדים כ"ז מהני לענין הפרעון שאינם יכולין לומר פרענו לא לעניין המשעבדי דהא השטר נתקיים על פיהם והודאתם לא מהני לגבות מן המשעבדי כמ"ש מר"ן בסי' רנ"ה ס"ג המקדיש נכסיו וכו' אינו נאמן לומר חוב לפ' עלי וכו' ואפי' היה שטר ביד בע"ח אינו גובה ע"פ הודאתו וכו' וכתב הסמ"ע סק"י ואפילו היה השטר וכו' והיינו אם אינו מקויים אינו גובה בו כלל וכו' יע"ש וכן כתב הש"ך סימן ק"ו סק"ו וכן כתב הריב"ש סי' רס"ד והביא דבריו הש"ך בסי' הנז' יע"ש ומאחר דהקיום בכאן אינו קיום אם לא ע"פ הודאתם לא מקרי קיום לגבות בו מלקוחות אפי' אם כתוב בו נתקיימו לנו החתימות כשאר שטרי לא מיקרי כנדו"ד קיום מאחר דשטר הראשון חלף הלך לו ומקרי נתקיים ע"פ ומכ"ש דלא נכתב בו אלא חת"ומ דלא מקרי קיום אפי' בשאר שטרות דצריך קיום לקיומו כמ"ש מר"ן בסי' מ"ו ס"ו צריך שיכירו חתימו' ב' דיינים ואם לאו אין לו דין מקויי' ונ"מ בקיום כיון שחתומי' עליו ב' דיינים וכו' יע"ש ועוד דלא הזכיר חתום ומקויים אלא על התנאי שאין מוכרין בהקפה ולא על גוף השטר של העסקא ואפשר שהתנאי היה כתוב בפ"ע וכתבוהו על פי הודאתם שכך ראיתי בטו' השטר כתוב וז"ל שכך ראינו בכתב אמת חתום ומקויים שעל תנאי זה גם כדיני העיס' הוטבע' ולא הזכיר בלשונו שטר העיסקא והח' הפוס' הוסיף מדיליה שטר העיסקא ואפשר דפרושי קא מפרש ואינו מועיל כדכתי'. ועוד דהעיקר חסר מן הספר דלא מקרי קיומו של ראשון עד שיכתוב בו ענין הכתוב בשטר הראשון כדפירשנו לעיל וזה לא נכתב כ"א מפאת העיסק' ואפי' מה שכתבו בו חתום ומקויים לא כתבו אלא אתנאי ומשם ראיה דאין כוונתם הב"ד להעמיד שט"ז במקום הראשון ואמרינן המה מפקי לקלא שקרעו שטר הראשון ולא אמרינן דהלקוחות הפסידו גרמייהו כמ"ש קצת ראיה מדברי הרב ע"ש סי' נ"ד וז"ל מי שפרע וכו' ומתיירא המלוה שמא יצא הקול דשט"ז פרוע ולא יוכל אח"ך לגבות בו ממשעבדי ילך אצל ב"ד וכו' משמע מדבריו דבקול בעלמא אע"פ דהשטר קיים אינו יכול לטרוף מן הלקוחות וגם בנדו"ד אמרינן דהעדים מפקי קלא שקרעו שטר ראשון המוקד' ולא אמרינן דהם הפסידו גרמייהו דקנו משום דהוציאו העדים הקול שקרעו שטר הראשון דאם איתא דהעמידו השני במקום הראשון הו"ל לכתוב בו כל ענין שטר הראשון כנז' אלא ודאי דהב"ד אין כוונתם להעמיד. השטר הנז' במקום הראשון ואמרינן נמחל שעבודו ואינו גובה מלקוחו' אלא מזמן השטר השני וכעת צריך אצלי תלמוד בדברי הרב הלבוש דאמר ומתיירא המלוה שמא יצא הקול דשטר זה פרוע ולא יוכל אחר כך לגבות ממשעבדי ואע"פ דשטרו בידו ואם פגום הוא ואין בו נאמנות וכו' אמאי אינו גובה בו ממשעבדי וכשאפנה אשנה בע"ה

ועוד יש לי להביא ראיה מש"ס ערוך מס' בבא בתרא במתניתין ד"פ עמוד ב' מי שפרע מקצת חובו ר"י אומר יחליף ר"י אומר יכתוב שובר וכו' ואמרו בש"ס שם אמר רב הונא אמר רב אין הלכה לא כר"י ולא כרבי יוסי אלא ב"ד מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון וכו' יע"ש וכתבו התוספו' ד"ה אין הלכה לא כר"י וכו' דרבי יהודה יחליף ס"ל דכותבין מזמן שני וקמהדר ליה ר"י כך יפה לו ולא יורע כוחו ש"ז משמע דר"י מזמן השני קאמר דאי מזמן ראשון קאמר מה הורעת כח איכא וכן משמע מדברי הרשב"ם שם וכן מהש"ס שם דאם כתבו מזמן הראשון גובין מזמן הראשון ואם לאו גובין מזמן ב' וכן פסק רבינו ומר"ן בקצר סי' נ"ד וז"ל מי שפרע מקצת חובו וכו' ב"ד יעשו לו שטר ממה שנשאר חייב לו ויכתבוהו מזמן הראשון יע"ש ומאחר דמהני אם לא יקרעו השטר הראשון עד שכותבין השני כדעת הח' הפוסק מה הורעת כח איכא אע"פ שכתבו זמנו מאוחר מסתמא אמרינן לא קרעו הראשון עד שכתבו השני ועוד דאמאי תקנו חז"ל לכתו' השטר מזמן הראשון דמחזי. כשטר מוקדם הו"ל לתקן שיכתבו השטר מזמן ב' ויצוו לב"ד שלא יקרעו השטר הראשון עד שיכתבו השטר השני אם מהני כדעת החכם הפוסק אלא ודאי דחזי לחז"ל שפיר לתקן שיכתבו מזמן הראשון אע"פ דמחזי כמוקד' יותר משיכתבו מזמן השני ואפי' לא קרעו השטר וכו' דמחזי משפט מעוקל ויאמרו שטורף מהלקוחות בשטר מאוחר אלא שנשאר לי לחקור בדבר ולידע דאמאי בשטר שנמחק לא תקנו חז"ל לכתוב בו מזמן הראשון ובשטר שנפרע מקצתו תקנו חז"ל לכתוב אחר מזמן הראשון ואם כתוב מזמן השני יפסיד הלקוחות ואינו טורף מהם כ"א מזמן השני ואילך ואפש' דשטר שנמחק הנה מזכיר בו מענין שטר הראשון כמה ההלואה ומי הם העדים והזמן והטע' שמזכיר בו הזמן כדי לטרוף מהלקוחות מאותו זמן ומה שמזכיר אחר כך זמן מאוחר היינו זמן ההטפסה ואזלינן בתר זמן הראשון המוזכר שם מה שאין כן השטר שנפרע מקצתו דכותבין שטר אחר מחדש א"ל כתבו בו זמן הראשון הו"ל מאוחר ולכך כותבין בו זמן הראשון לגבות בו מאותו זמן אלא דבעינן דרי"וח על השטר גופיה מאחר שאנו קורעין אותו והו"ל כמלוה חדשה וב"ד חוקרין בדבר זה כנז"ל בשטר הטפסה וצריכי ב"ד משום דהפקר ב"ד הפקר לגבות מזמן הראשון אע"פי דמחזי כמוקדם דמן הדין לא אלים שטרא למיטרף אלא מיום שנכתב ואילך אלא בית דין אלימי ומפקעי ממונא יע"ש בש"ס הנז"ל בדברי רשב"ם ואע"פ שלא ראיתי בדברי האחרוני' ז"ל שהרגישו בדבר זה לחלק בין ב' שטרי הנז' מ"מ כנ"ל לחלק לענ"ד: נקיטינן מכל הני מלי מעלייתא דאין גובין בשט' מזמן הראשון עד שיקדימו זמנו ב"ד אבל