גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קסה

מש"ס דאלוקח קאי ונתן טעם לשבח משום דחיישינן לקנונייא עם הנגזל כנז' וכדנא לא שייך אלא בלוקח ולא במוכר כנלע"ד

חזרנו על הראשונות לדברי הש"ך שכתב בסק"יא ד"ה ואפילו נאבדו בעדים אין כותבין וכו' ואם כן גם מ"ש הב' וז"ל ובשטר הלואה אין לכתו' טופס וכו' דאפי' כותבין שובר חיישינן שמא ימצא שטר הראשון ויגבה בו תחי' ולא יכריחוהו בית דין לכתוב שובר כיון שנותן לו שטרו ואח"כ בבי"ד אחר יוציא טופס וכו' ליתא דאם כן תקשה הא דאמרינן בכתובות וליחוש דילמא מפקח עדי הינומא בהאי בי דינא וגבייא והדר מפקא כתובה וגבייא אמ"ר אבהו זאת אומרת כותבין שובר. ואכתי ניחוש דילמא תמצא הכתובה תחילה אלא ודאי כשיוציא הבעל אח"ך גוף הכתובה שוב לא תוכל לגבות

ואח"המ מכ"תר אגב חורפיה לא דק דהרי כשפרע לה ע"י כתובה אפילו אם אח"ך תוצא עדי הינומא לא גבייא בהו משום דיכול לומר לה פרעתיך בשטר כתובה וקרעתו ולא חיישינן כ"א שתוציא עדי הינומא ואחר כך תוציא הכתובה וכן מצאתי ראיתי להרב או"ת שהשיג עליו וכתב כמ"ש בעניי וכן כתב הר' ב"א ז"ל יע"ש גם מ"ש בין ידיעת הלוה או לא כבר דחו דבריו הרבנים הנזכרים משום דלא נתנו חז"ל דבריהם לשיעורים ובמקום דגזרו לא חילקו ועוד טעמי אחריני דברים המתיישבים על לב השומע יע"ש דב"א

סוף דבר כל מקום דאיכא חששא דפסידא דיורשים ולקו' לא מגבינן בהאי שטרא ואפילו נכתב מדעת הלוה או המוכר משום דרשאי אדם לחבול בעצמו ולא באחריני ויכול לומר פרעתי עד שיוציא שטר הא'

ולא עוד אלא אפילו כתוב בש"ש נאמנות גמורה כש"ד כשרים יכול לטעון עליו פרעתי עד שיוציא גוף השטר הראשון דמאחר דהשטר חספא בעלמ' ואין יכול לגבות בו גם הנאמנות אינה מועלת דאל"ך מה הועילו חז"ל בתקנתם יכתוב בו נאמנות ויגבה ויחזור ויגבה וכן מצינו ראינו למר"ן בשלחנו הטהור בסי' ס"ה ס"ו וז"ל המוציא שטר חוב אע"פ שיש בו נאמנות אפילו תוך זמנו וכו' לא יחזיר דחיישינן לפירעון ולקנונייא גם בנ"ד מאחר דחז"ל הורעו כח שט"ז ואמרו דאין גובין בו דשמא יגבה ויחזור ויגבה ואיכא פסידא דיורשים ולקוחות הורע כוחו גם לענין הנאמנות ויכול לטעון עליו פרעתי

ואין להקשות דנ"ד הוא שטר פקדון ועוד דיש בו נאמנו' גמורה ולית ביה פסיד' דיורשין ולקוחו' דאנן טענינן להו דנגנבו ונאבדו ולגבות ממנו הוא גופיה לא חיישינן דמדעתו נכתבו. ז"א דלא טענינן ליתמי מלתא דלא שכיחא כמו גניבה ואבידה מאחר דאיכא נאמנות בשטר ואינו יכול לטעון החזרתים כמ"ש מר"ן בסי' ק"ח ס"ד דהיכא דאיכא נאמנות בשטר ואינו יכול לטעון פרעתי לא טענינן נאנסו משום מילתא דלא שכיחא יע"ש וטענת נגנבו ונאבדו דומייא דנאנסו דגם היא לא שכיחא וכל זה כתבתי מסברא דנפשאי משום דקחזי' דגניבה ואבידה לה שכיחא כמו בנאנסו אלא שהיה לבי נוקפי מאחר שלא ראיתי הדבר מפורש בדברי חז"ל

והבינותי בספרים וראיתי להרב א"ות ז"ל סימן ק"ח בסק"ה שכתב כמ"ש בעניותי והביא מחלוקת הפוס' והעלה לדינא דאנן טענינן להם כמו בנאנסו משום מלתא דלא שכיחא

ואע"פ דהס"מע כתב בסימן ע"ב ס"ק צ"ד וז"ל ודוקא לענין גניבה ואבידה שהוא מלתא דשכיחא דמשמע הפך דברינו זה דבריו ז"ל שגבו ממני והוא הפך דברי המחבר מר"ן בסימן רצ"א יע"ש כמ"ש הש"ך עליו יע"ש ודבריו צריכים. עיון וגם הרב א"ות דעתו כדעת הש"ך ופי' דברי מר"ן דכתבו נאנסו ולא נקט ג"ואב משום דאית ליה דשומר על המשכון מקרי ש"ש ולא נפטר כ"א בטענת אונס כדברי הש"ך ותמיהא לי על הרב דאמאי לא הזכיר דברי הס"מע כלל והעלים עיניו מדבריו שלא כמנהגו הטוב בכל מקום

ואפילו היא מחלוקת הפוסקי' גדולה הכרעה שהכריע הרב א"ות בראייות עצומות גם אחרון הכביד ואלימא החזקה דאוקי ממונא בחזקת מריה. ואמרינן דהורע כחו שלא לגבות גם מיניה וביה אע"פ שנכתב מדעתו אם טען עליו פרעתי עד שיוציא שטר הראשון דקנסא דחז"ל משום פסידא דלקוחות זה מה שנלע"ד בדינא לגבי האח הגדול

ואבוא היום אל העין אנה יהיה משפט אחיו הקטן ממנו דודאי מה שטען הנפקד דאחיו הגדול מחל לו בכל התביעות שיש לו עליו אינה טענה ולא מהני המחי' שמחל לו אלא לגבי חלקו ולא בחלק אחיו כמ"ש מר"ן בסימן ע"ז ס"ז וז"ל אחד שלוה משנים ומחל אחד מהם כל החוב אין חלק חבירו מחול אפילו שניהם כתובים בשטר וכן פסק בסי' שפ"ח בשות' שאנסו השר ופטרו פטור אבל אם פטרו מדעתו חייב יע"ש. ובנדון זה מקרי חוב מאחר שלא קיים תנאו בזמנו נעשה עליו חוב ולא מהני מחילה אלא בחלקו

ואע"פ דהש"ך חלק ואמר דמהני מחי' גם בחלק חבירו יודה בנ"ד דלא מהני מאחר דאחיו הגדול צעק ככרו' דלא מחל כלל ונתן לו שטר הראשון בשתיקה והוא סומך על השטר השני אבל חלקו מהני אפילו אומר עכשיו דלא מחל בשבו' מידי דהוה תביעה על פה דהשטר שנשאר בידו חספא בעלמא מאחר שלא הוציא השטר הראשון

אבל הטענה שטען שהחזירם בזמן הועד טענה אלימתא גם לגבי אחיו הקטן מאחר דהוחזר השטר הראשון ליד הנפקד ושטר השני הורעו כוחו חז"ל ואמרו אין גובין בו ולא רציתי להאריך יותר זה משנל"עד ויצי"מ ויראנו מתורתו נפלאות אכ"יר

פרק ט' הי"ב מי שבלה שטר חובו והרי הוא הולך לימחק מעמיד עליו עדים וכו' והם עושים לו קיום אבל עדי השטר עצמן אין כותבין לו שטר אחר אע"פ שנמחק בפניה' אבל באין לב"ד וב"ד עושים לו קיום ע"כ. א"ה כאן מצאתי האחת אהובה תשובה אחת להרב המחבר זצוק"ל אשר במאמרו ברא שחקים שוחק וזורה לרוח דברי מי שכנגדו. ברם דא עקא שהש"ות של הרב שכנגדו נאבדה וחבל על דאבדין וכו' ומתוך תשובת הרב המחבר יובן הכל וה' ימלא חסרונינו):

ראיתי כל דברי השאלה הזאת ואת אשר נגזר עליה מאת החכם הפוסק הנז' דקא פסיק ותני שיורשי הר"י הנז' אית להו דין קדימה על שטר המזונות של מהר"ש הנז' שזכה בו כמה שנים והשמיטה החכם