גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קסג

ויהי כמשיב יהודה הנזכר להם שהתנאי שהתנה עם האפוטרופוס להזמין התכשי' לזמן פ' קיימתיו והזמנתים קודם הזמן הנז' ואולם היה העכוב מצדכם שלא נתתי התכשי' ביד האפוטרופוס לפי שבאו הקרובים הידועים לכם גם האם והפציר' בי עד בוש שלא ליתן התכשי' ביד האפוטרופוס שלא יפסידם ומקודם לזה היתה הקב"ע כתובה בידי לאמת דברי ואחר שבאתם אתם ולקחתם התכשי' שלכם והחזרתם לי שטר הראשון שנתחייב' בו בתכשי' הנז' ונתארך הזמן יותר מדאי לא נזהרתי בק"עד שמוכח מינה ובה שהעיכוב הוא מצדכם ועוד שבשעת שלקח' התכשי' הנז' מחל לי ראובן ואמר לי מחלתי לך מחי' גמו' ולא נשאר בינינו ובינך שום דבר ודין ותביעה ויען ראובן ושמעון הנזכ' ויאמרו שהכל דברי שקר והבל ורעות רוח והעי' בא ממנו והאמת שלא הזמין התכשי' בזמן התנאי ואני סמכתי על שטרי ולא נזכר שום מחי' כ"א לקחנו התכשי' בשתיקה ושמעון הוסיף על השמוע' באומרו שאני לא נזדמנתי עם ראובן אחי בשעת חזרת השט' ולא מחלתי לך ורשאי אדם לחבול בעצמו ולא לחבול באחרים ואחר שגדלה צעקתם עד לב השמים נפשם לשאול הגיעה להגיד להם את דבר המשפט יורינו המור' לצדקה ושכמ"ה

וזאת תשובתי בריש כל אתוון איתא בדברי רבינו הטור סי' מ"א וכתב א"א הרא"ש אין לב"ד לכתוב העתק' שום שטר אם לא שיראו שיש בו שום צורך כההיא דנמ' שטר חובו. ואם כתבו לאדם טופס שטר ובא לפני בית דין אין בית דין גובין בו עד שיוציא גוף השטר אם לא כתבו בו טעם למה עשו שטר אחר כי ההיא דנמחק שטר חובו או כגון דידוע לעדים שנאבד וכו' ופסקה מר"ן בסי' הנז' כלשונו ממש יע"ש

והנה מדנקט בלשונו הזהב כי ההיא דנמחק שטר חובו או כגון שידוע לעדים וכו' כגון שנשרף וכו' משמע דוקא כדנא דליכא למיחש עוד לשטר הא' וליכ' חשש' עוד שיגבה ויחזור ויגבה אבל לצורך אחר כגון אם כתבו שטר אחר לתוס' שום דבר על שטר הראשון אין כותבין דחיישינן שמא יגבה ויחזור ויגבה ואם טעו וכתבו אחר אין בית דין גובין בו עד שיוציא גוף השטר הראשון והש' השני פסול ואין גובה בו כמ"ש מר"ן בסעי' הראשון על שטר שנמחק אם לא כתבו בשטר הב' קרענו שטר א' הרי השטר השני פסול דחיישינן שמא ילך לבית דין אחר ויעשו לו קיום אחר ויגבה ויחזור ויגבה ע"ש

וכתב הס"מע ז"ל ס"ק י"א וז"ל והוא דצריך לכתוב בשטר וכו' ואע"ג דלא חיישינן לב"ד טועי' חיישינן לשכחה יע"ש. משמע מדבריו דאם לא כתבו בפי' כן מסתמא אמרינן דלא קרעו שטר ראשון ושכחו בית דין דחיישינן לשכחה ועיין בס"מע ס"ק כ"א

וכן מצאנו ראינו למר"ן ז"ל בש"ס צ"ח שכתב כל אדרכתא שאין כתוב בה קרענו לשטר הלוואה אינה אדרכת' וכל טרפא שאין כתוב בה קרענו לאדרכת' אינה טרפא יע"ש. ונתן הס"מע ז"ל טעם לשבח ס"ק כ"ד דשמא שכחו הב"ד בידו השטר חוב וילך לבית דין אחר ויבקש מהן אדרכתא על שדה אחר ויגבה ויחזור ויגבה יע"ש

וא"ת דאמאי תקנו חז"ל דלא יגבה בטופס עד שיוציא גוף השטר משום דחיישינן שמא יטרוף שלא כדין דיגבה ויחזור ויגבה ויאמרו לן דיגבה בטופס ויכתוב לו שובר דאנן קי"לן דכותבין שובר כמ"ש מר"ן בסנ"ד ס"ב וז"ל הבא ליפרע חובו ואמר נאבד לי השטר ה"ז יכתו' לו שובר ויפרע לו כל חובו יע"ש וי"ל דחיי' שמא יוציא גוף שטר ראשון ויגבה בו תחי' והלוה אינו נזהר בשטרו דלא אסיק אדעתיה דיש לו עוד הטופס ולכך תקנו חז"ל דלא יגבה בטופס אפילו אם יוציאהו תחי' דיש לו תקון שיכתוב לו שובר עד שיוציא גוף השטר ועיין בב' וכן כתב הסמ"ע ס"ק כ"ד בהך דאם הלוה במד"ה יע"ש

אבל גבי מי שאבד שטרו ס"ק כ"א לא כתב כן וז"ל ואם טעו בית דין או מאן דהוא וכתבו לו טופס ולא כתבו לו בו משום צורך כתבוהו דלא יגבה וכו' דחיי' שהוא עדין בידו ויחזור לגבות ג"כ בו ע"כ משמע מדבריו דאף כשיוציא הטופס תחי' חיי' שמא יוציא אחר כך גוף השטר ויגבה גם כן בו ודוחק לומר דמאי דקאמר ויחזור לגבו' גם כן בו קאי אטופס דאין הלשון משמע כן דקאי אגוף אשטר

ואפשר לומר דהכא גבי מי שאבד שטרו כותבין הטופס בלשון שטר דלא משמע מיניה שהוא טו' ואחר מכן נודע לבית דין מאיזה סיבה שהוא טופס וכו' במקום שטר שנאבד ולא אסיק אדעתי' דשמא ימצא השטר שנאבד כדי שיכתוב השובר ולכך אפי' יוציא הטופס ראשון חיי' דשמא עדיין גוף השטר בידו ויגבה גם כן בו משום דלא מינכרא מילתא אבל לעיל מפורש בטופס שהוא טופס כגון שכתבו בו טופס שטר שרצו בעליו לשלחו וכו' דליכא חששא אלא אם יוציא גוף השטר ראשון ואחר כך יוציא הטופס

המורם מכל הני מילי מעלייתא דהיכא דחיישינן שמא יגבה ויחזו' ויגבה לא מגבינן בשטר שני עד שיוציא גוף השטר הראשון ואפילו מפורש בשטר שני שעדיין השטר הראשון קיים אינו יכול לגבות בשטר שני ויאמר לו תן חובי ועלי רמי לכתוב לך שובר. משום דחיישינן שמא יוציא השטר הראשון ויגבה בו ואחר כך יוציא השטר השני ולכך אפילו אם יוציא הטופס ראשון לא מגבינן

וכמו שכתב מור"ם בסימן הנז' ס"ג וז"ל וכל שטר שמטפ מעתי' אותו אות באות משטר ראשון וכו' יע"ש. וכתב עליו הס"מע ס"ק כ"ז דברים הללו אי אפש' להולמן אם לא שתגיהם וכו' וה"פ וכל שטר ר"ל אפילו שטר מתנה ומכר שיש בהם אחרי' דאין מטפסי אותו משום דיגבה ויחזור ויגבה דוקא כשמט' אותו בלשון שטר גמור ואין נראה ממנו שהראשון עדיין קיים. אבל כשמט' אותו אות באות אז נראה ממנו ששטר הא' עדיין קיים ולא יגבו בו שום ב"ד עד שיוציא גוף השטר ע"ש

הרי מפורש יוצא מדבריו דאף ע"פ דניכר משטר השני דהראשון עדיין קיים לא יגבה בשני עד שיוציא גוף השטר הראשון מטעמא דכתיבנא. והחי' שיש אם מפו' בשטר שני שעדיין שטר הראשון קיים למי שאינו ניכר בו שעדיין הראשון קיים. הוא לענין אם יכולין לכתוב או לא דאם אינו ניכר בשטר שני שעדיין שטר ראשון קיים אין כותבים ואם כתב עוב' על דברי חז"ל אבל אם ניכר כותבין שטר שני

וא"ת דמאי הועילו בהטפסה זו הוא לענין דלא יכול לומר לה"דמ דהטופס מכחישו אבל אם