גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קסב

ומר"ן אבל לדעת הרא"ש דווקא אם מתה ולהרמב"ם דאית ליה בלא מיתה משום דלוקח הוא אחר השומא ואם שמו ממנה אחר שנשאת והגיעה יד הבעל או היא מחזירין דשומא הדרא אפילו ללוקח כמ"ש בב"י סכ"ב יע"ש

עוד כתב ומידי דברי אזכיר מה שהרגשתי ע"ס הרא"ש וכו' שמוה לב"ח קמא ב"ק ואזל איהו וכו' דלאו דינא הוא דליפסיד וכו' ואמאי הוצרך להאי טעמא תפוק ליה דהרי הוקרה וכו' ואף ממלו' א' בעי ליתן לו דמי היוקר לדעת הרא"ש ושו"ר להרב או"ת שדקדק כן וכו' אך הרא"ש כתב כאשר יהיה האופן דטעו בי"ד ראשונים וכו' יע"ש

והנה לעת כזאת אין בידי ספר או"ת לעמוד ע"ד האמת כוונתו אלא דמ"מ אמאי הוצרך להעמיד דברי הרא"ש בטעיית ב"ד בדבר דלא שכיח יתרץ אם הוזל אחר כך אחר השומא לזה אמר הרא"ש שיחזי' כמו ששמוה לו מתחי' אע"פ דעכשיו אינה שוה כשומ' הראשו' ששמוה לבע"ח שני מפני פסידה דבע"ח ולא אמרינן ועשית וכו' וכמ"ש ה"המ ע"ד רבינו שאם הוזלה אין כופין להחזירה אלא אם כן נותן לו שיעור חובו יע"ש

עוד כתב ואחרי אינה ה' לידי העתק כ"י מס' חז"ה להרא"ש ז"ל ומצאתי מבואר כדברי דאין בע"ח מאוחר יכול להוציא מיד המוקדם וכו' ותמהני איך נעלם זה מה' זכ"א וכו'

ואני אומר דדבר זה לא נעלם מהרב זכ"א אלא דהרא"ש אזיל לשיטתיה דאית ליה דשומא לא הדרא אלא לבעל הקרקע ולא ללוקח דאין לו אלא מעותיו ויתבע למוכר אם יש לו במה לפרוע וגם אית ליה דהמלוה מקרי מוחזק ומכיר' מעלייא בשומא והכרזה וועשית הטוב וכו' אינו אלא לגבי בעלים ולכך אית ליה בבעל חוב מאוחר אינו יכול לטרוף מיד בע"ח מוקדם כמ"ש הרא"ש בלשונו דכיון שבא הקרקע ליד המוקדם בשומא והכרזה והחלטה הרי זה כמכר גמור ואין צריך להחזירו וכו' ע"ש נמצא דטעמו הוא דבע"ח מוקדם הוא מוחזק וליכא ועשית הטוב וכו' אלא לגבי בעלים אבל לגבי בע"ח ליכא ועשית וכו' דלית ליה אלא מעות יחזור על המוכר דומייא דלוקח מאחר דהיא מכירה מעלייא

אבל לדעת הרמב"ם ומר"ן דפסקי' כוותייהו ואית להו ועשית הטוב וכו' אפילו לגבי לוקח דשעבודו הוא ולא מקרייא מכיר' גמור' לגבי בעל חוב ואין לו אלא מעותיו ואדעתא דדמי ירד ולא אדעתא דארעא יכול בע"ח מאוחר ליקח אותה בעילוי

ולא ידעתי מאי האי דקאמר אך אכתי איכא לצדד דהרא"ש לשיט' אזיל דס"ל הוקרה צריך הלוה וכו' ע"כ ולא ידעתי מי תלה זה בזה גם בכאן יתן לו העילוי לב"ח המו' ואמאי קאמר אין שומעין לו:

עוד כתב ומדי דברי בזה וכו' ראיתי להרב או"ת וכו' כתבו דלוה שמכר קרקעו במנה ופרעו לב"ח מוקד' שהלוהו ק"ק חוזר וטורף מהלוקח בעד מנה שעדיין וכו' וה' שבות יעקב חלק בזה דכיון דדמי זבינא קבלם בחובו לא הדר טריף וכו' ותמהני איך לא זכר שר מהא דכתב הריטב"א ז"ל והביאו הב"י ז"ל ריש סימן קי"א ס"ה מ"ש בשטר שימכור הלוה נכסיו וכו' וזה שמכר נכסיו בפחו' ואין לו ממה לשלם וכו' מה שעשה אינו עשוי והמלוה טורף מהלוה וכו' ולא תועיל ערמתו ע"ש ואם באמת כדברי או"ת למ"ל להריטב"א לומר מטעם דזבין בפחו' תיפוק ליה אפי' זבין בשויוו מצי הדר טריף ואולי י"ל וכו' דהריטב"א איירי שהב"ח קנו מידו וסילק שעבודו מעל נכסי הלוה אדעתא למוכרן ולהביא לו דמים וכו' וע"ז הוצרך לבטל מעשיו מטעם דמכר בפחות יע"ש ע"כ

ואני אומר דאין זה אלא דברי נביאו' דדברי הרי"טבא סתומים והיכא הוזכר הקנין אפילו ברמז

לכן נלע"ד דדברי הריטב"א המה ע"י תביעה דתבעו ב"ח לפרוע לו חובו ומכר ובא הלוקח עצמו ופרע בעד הלוה וניכר הדבר שהמעות המה דמי המכר של הקרקע ולכך הוצרך לטעם שמכרו בפחות אבל אם מכרו בשוויו אינו יכול לטרוף אבל נדון דה' או"ת וחתנו שהוא מכר הלוה לעצמו ואחר מכן הביא המעות למלוה והמעות אין בהם טביעות עין שהם דמי הקרקע דילמא הוציא דמי הקרקע בעניין אחר והמעות שפרע לו המה ממקום אחר ולכך יכול לטרוף מיד הלוקח וכך נראה מלשון שכתב דלוה שמכר קרקעו במנה ופרעו לב"ח דמשמע שהלוה הוא מכר מצד עצמו בלא תביעה ואחר מכן הביא המעות למלוה וכו' כנ"ל לחלק. ויצ"מ ויראינו מתורתו נפלאות. אכי"ר

פרק כ"ג ה"י לפיכך אירע מעשה ביהודה שהוציאו עליו שני אחים ראובן ושמעון שטר א' מקויים כדחזי וז"ן השטר להיות אמת שעמד לב"ד שת"ת ה"ר פ' שהוא אפוטרופוס יתומי פ' וה"ר פ' וביד האפוטרופוס הנז' שט"א כ"וח ומבואר בו שהודה פ' הנז' שמופק' בידו איזה כלים של זהב ואבנים טובות בתורת פקדון והן מבו' אחת לאחת בשטר ההוא ומצאת כי תדרשנו ולפי שלא היו מצויים ביד הנפקד הנז' התכשי' הנז' מפני שחזר הוא והפקידם ביד אחר ואותו הנפקד הלך למדינה אחרת ונתחייב בח"וג להזמין התכשיטי' הנז' לתשלום שני חדשים בכח הק"ושח כראוי או ליתן דמי שוויים כאשר ישיתו עליו קרובי היתומים הנז' כמש"וח בשטר הנז' וכו' ולעת כזאת תבע האפוטרו' הנז' הנז' ליתן לו התכשי' הנז' או דמי שיווי' והנפק' הנזכר ביקש מלפנינו להרחיב לו זמן אחר שישלח ויביא התכשי' וכו' והרחבנו לו זמן על הדרך שיתב' בס"ד ובכן הע' ע"ע בק"ושח כראוי פ' הנז' והודה ה"ג וחייב ח"וג להזמין התכשי' הנז' מהיו' ולערב ראש חדש ניסן הבע"ל וליתנם ליד ה"ר פ' האפוטרופוס וכו' ואם באולי לא קיים שבוע' להזמין התכשי' הנז' וליתנם ליד האפוטרופ' הנז' מעכשיו חייב עצמו ח"וג בכח הק"ושת הנז' לתת ולפרוע ליד האפוטרופוס הנז' בדמי שווי התכשי' הנז' סך אלף דורוס די איספנייא לזכות היתומים בלי שום טענה שבעולם בכל אופן שיהיה. והודה ע"כ מ"ש בשטר זה וכו' ובנאמנות גמו' ומפו' כשע"ך שהאמין להאפוט' ולב"ך עליו וע"כ בא"ך ע"כ עש"ז ובאחריו' גמור' וכו'

והנה בעת"ה תבעו האחים הנזכ' ליהודה הנזכר בשטר השני הנז' שנתחייב בו שאם לא יזמין התכשיטים הנז' לזמן פ' מחוייב ליתן בדמי שוויים אלף דורוס כנז' באמרם אליו שאתה יהודה לא הזמנת התכשי' הנז' ביד האפוטרופוס הנז' בזמן הנז' וחייובא רמייא עלי' דידיה לפרוע לנו אלף דורוס בשביל שלא קיים תנאו.