גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קנו

שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לזכותו בדיננו אמור לו כך דיננו וא"ל אמור לו כך דינכם

ואין לומ' דעדין יד הדוחה נטויה לומר דשאני הכא דבא בעקיפין דלית ליה זכיה משום דאמר ליה אתה הפסדתני שאני יכול להציל לעצמי אבל בנד"ד אינו יכול להציל לעצמו דקי"לן בסי' קפ"א בשיירא ההולכ' וכו' אם קדם א' והציל והבעלים יכולים להציל הציל לאמצע יע"ש גם כן הכא יכול לומר אני הייתי לוקחה מן העכו"ם ולכך לית ליה זכיה להלוקח אבל בנ"ד אינו יכול להציל ובריא הזיקא. דא"כ תקשה אמאי ברישא שבא לגבות בחובו אמאי אית ליה זכיה בקרקע יכול לומר לו אני יכול להצילה לעצמי וליתן לו דמיו ולהחזיר לי השדה שלי ואמאי זכה הלוקח בשדה. אלא דודאי הטעם משום דרישא בדיננו יכול למוכרו ובסיפא אינו יכול לזכות בו בדיננו ולכך לא זכה בו הלוקח

וא"ת דגם בנ"ד בא העכו"ם מכח חובו וכדאמרן ברישא אם בא ולקחה בחובו זכה בה הלוקח הבא מכחו וגם הכא בנד"ד אמרינן דזכה הישראל שהציל מיד העכו"ם מאחר דהעכו"ם זכה בה בדיננו. דשאני הכא דליכא אלא הבעלים ובדין יכול להוציאה מיד הבעלים בחובו אבל בנד"ד איכא בע"ח מוקדמים ובדיננו יש קדימה ואפילו אם שטר העכו"ם מוקדם על בע"ח ישראל לית ליה זכיה בקרק' הנז' ומגרע גרע ממלוה ע"פ דקי"ל מלוה ע"פ מוקדמת ומלוה ע"פ בשטר מאוחרת מלוה על פה קודם לגבות מב"ח כמ"ש מרן סי' ק"ד סעי' י"ג ולא מבעייא לסברת הרי"ף דפליג ואית ליה בשטר היא קדמא דשעבוד שטרו הרי הוא כמכר אלא אפי' לסברת מר"ן דפסק כרבינו האיי הכא מגרע גרע שהרי מר"ן כתב במתק לשונו כיון שהעדי' מעידים שקדמה וכתב הסמ"ע ששעבד נכסיו כל אחד בפני עדים אבל בנד"ד ליכא האי טעמי דאפילו העדי' העכו"ם מעידי' על הזמן פסולי עדות נינהו כמ"ש מרן בסי' ס"ח עד שיעידו ישראל על אלו הכותים עדי השט' ועל זה השופט שלהם שמקיים עדותם שאינם יודעים בקבלת השוחד ובזמן הזה הגוים שאנו דרים תחת ממשלתם כולו אוהב שוחד וגם הערכאות וגם אינם יודעים בשעבוד לומר ששעבד לו נכסיו בפני עדים ובע"ח ישראל יש להם דין קדימה. ונמצא העכו"ם הנז' אין לו זכיה בדיננו וגם הישראל שהציל מידו אין לו זכיה ואינו יכול לו' מה הפס' דהכא מגרע גרע טענת מה הפס'

ולא אמר הרב פני משה טענ' מה הפסדתי' טענה מעלי' אלא בנדון דידיה דבא המיטוולי מכח דינא דמ"ד והיה זוכה בו המיטוולי הנז' בדיננו מהניא טענת מה הפסדתיך דהו"ל כמו שבא מכחו דיכול לומר לו אנא קאתינא מכח גבר' דלא מצית לאשתעי ביה דינא מדינא אבל בנ"ד דהעכו"ם לית ליה זכיה בדיננו אלא מחמת דידיהם תקיפא עלן גם הבא מכחו אין לו זכיה ולא מהני טענת מה הפסדתיך דעל הראשונים אנו מצטערים על העכו"ם שנוטל שלא כדין מחמת שידיהם תקיפא ואתה בא להוסיף שגם הישראל דהוא דוגמא בעלמא דבא מכחו דיזכה בטענת מה הפסדתיך והבו דלא להוסיף עלה וזה הטענה שכת' בפ"מ מה הפסדתי' אינו אלא בנדון דידיה דאית ליה זכיה בדיננו ולא בכ"מ ואין ספרו מצוי בידי לדקדק בדברי קדשו ולהבין בדבריו ובזה יתיישב דאמרינן בכ"ד הבא מכח העכו"ם אינו אלא לגריעותא ולא למעליותא. ובזה יתפרש נמי טעמיה דטרפא דיאמר לו למה קנית שעבודי להפסידני מכלל דאם לא הפסידו אינו יכול לטרוף מידו כגון אם נשאר ביד המוכר דאינו יכול לגבותו גם מיד הלוקח אינו יכול לטורפו היינו אם אינו יכול לגבותו בדיננו גם מיד הלוקח אינו יכול לטורפו דיאמר לו מה הפסדתיך אבל אם יכול לגבותו בדיננו והעיכוב הוא מכח גברא אלמא או מכח הערכאות הבא מכח העכו"ם אינו זוכה באותו דבר דאינה אלא גזל ביד העכו"ם וקימ"לן דהקרקע בחז' בעליה עומד' ואינה נגזלת כמ"ש מר"ן בסי' שע"א אלא דיש לישב דברי מרן אהדדי דבסי' רל"ו סע"ח משמע דקרקע נקנית ביאוש דכתב והיה אפשר להוציאו בדין מיד העכו"ם וכו' ודאי נתייאשו וישאר ביד הלוקח ובסי' שע"א כתב אפי' נמכרת אלף פע' זא"ז ונתייאשו הבעלים הרי זה חוזרת לבעלים ועיין הש"ך שם

וכן יש להביא ראיה ממ"ש מר"ן בסימן הנז' דאם קנאה מהעכו"ם ואח"ך מהבעלים בתוך י"ב חדש לא קנה אלא א"כ קבל עליו אחריות ולפי דברי הרב מאי אחריות איכא דכשבא בע"ח לטורפ' מידו או יאמר לו גזולה היא בידו או יאמר לו מה הפסדתיך אנא אתית מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה. ודוחק לומר מאחר שחזר וקנאה מהבעלים יש בה דין טרפא דמה שחזר וקנאה מהבעלים אינו אלא לסלק עצמו ורשותו שאינו יכול לחזור על הלוקח ויבטל לו המכירה אבל עיק' המכירה הוא מה שמוכר העכו"ם ומה אחריו' איכא אלא ודאי דאפי' בא מכח עכו"ם יש בה משום טרפא ולכך קתני ואם קבל אחריות זכה הלוקח. וכן לא מסתבר למימר דאחריות דקאמר הוא של המוכר שלא יחזור עליו ויקחנה מידו דהרי הסמ"ע כתב דזה ודאי לא' היה מבקש ממנו המציק כמו שלא בקש ממנו מתחילה כשפדה נפשו בשדה זו ליתן לו אחריות על השדה יע"ש הרי דמוכח מדבריו דאחריות דאחריני. וליכא למימר דשאני הכא דגוי אנס אבל בנדון דידן זכה בה בדיניהם דכבר הוכחנו לעיל דכל זמן שלא זכה בה בדיננו אע"פ שזכה בדיניה' אין לו זכיה ומקרי אנס והיא בידו בתורת גזל. ואע"פ דליכא אלא הרחקת התועלת דהרי מחזיר לו דמי המשכונה מ"מ יש ללמוד דדיניהם אינו דין

וכן יש עוד ראיה אחר' בס"ס הנז' דכתב מור"ם ישראל שמשכן קרקע אצל עכו"ם וקבע זמן לפדות' ולא פדאה ומכר' לאחר אם מכרה בשוויה ממכרו קיים דהא כדין מכרה אבל בפחות אפילו כ"ש ממכרו בטל וכתב הסמ"ע אע"פ שבדיניה' המכר קיים מ"מ כיון שמכר זה בטל בדיננו אנו מבטלים אותו ע"כ יע"ש. הרי דהבא. מכח העכו"ם אפי' בדבר שבדיניהם דין יכולים לבטלו ולא יכול לומר דאתיא מכח גברא דלא מצית וכו' ומה הפסדתיך דהיה יכול למוכרו לעכ"ום אחר. וקש"ל דאמאי הכא חלק אם מכרה בשוויו אם לאו ולעיל בסי' רל"ו לא חלק בזה וקאמר דזכה הלוקח דמשמע בין בשוויה בין שלא בשוויה וי"ל

וכן ראיתי בריב"ש שאלה ה' שהשיב שהדין עם השכנים ואין אנו צריכי בזה לנמוסי העכ"ום כלל אלא מדין הגמרא אין ראובן יכול לסתום רשות הרבים. יע"ש משמע אע"פ שבנמוסי העכ"ום יכול לבנו' מאחר שבדיננו אינו יכול לבנות לא אמרינן אנא מכח גבר' וכו' ומה הפסדתיך דהיה הגוי יכול לבנות שם: