גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קנד

דלא מהני לשון ירושה משום דמתנה על מה שכתוב בתורה לא כן לשון מתנה ולכך אמרינן ודאי האי גברא אינו מתנה על מה שכתוב בתורה ודאי למתנה גמורה אתכוון וכאילו פי' דבריו ולא אמרינן כל לשון מתנה ליורש ירושה ונמצא זו עבריין מקרי ולעולם כירושה ואפילו לגריעותא

עוד כתב הר"ח הדיין הנז' וז"ל ואחר סמוך האיר ה' עיני ומצאתי חילוק זה בב' ז"ל בריש סרנ"ב בדעת יש מן הגדולים דסמכו ההיא גירסא קצרה וכו' עי"ש. ואע"ג דסברתם דחויה וכמ"ש הרא"ש והרשב"א לגבי מאי דסברי דאין אלמנתו נזונית אבל מ"ש היינו דוקא ליפות כוחו כדמפרש בתר הכי דאין לא הפסק קושטא קאי וסברה ישרה היא וקיימה לפי האמת וטעמ' דמוציאין למזון האשה והבנו' ולכתוב' ב"ד משום דמש"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה והני חיילי בשעת מיתה ולכן שויוה רבנן כירושה עכ"ל

ותמיה לי על דבריו דכתב ואע"פ דסברתם דחויה ליפות כוחו קושטא קאי וכו' ואם באמת עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרשב"א אית להו דלא מקרי ירושה אלא ליפות כוחו אמאי מוציאין ממנ' למזון האשה והבנ' וכתב"ד ומלוה ע"פ ואפי' אינה קונה אלא לאחר מיתה אינה נגבית ממנה מידי דהוה מתנת בריא אפילו קדמה לה מלוה אינה נגבית ממנה ואפילו שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי משום תקנת השוק ובלא שעבוד לא צריכנא לת"הש ומכ"ש מלוה על פה ומלוה ע"פ אינה נגבי' ממקרקעי משעבדי דמתנה ואפילו היא מוקדמת ואמאי הכא במתנת ש"מ גובין אם לא גרע כוחה. ועוד אלו יש מן הגדולי' שנסתייע מדבריה' שכתבו דאין אלמנתו ניזונת וכו' וכי לית להו דמתנת ש"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה דבהא ליכא מאן דפליג ואפי' הכי כתבו אין אלמנתו ניזוני' וכו' דדינא כמו מ"ב

וכתב עוד וחד צורבא מרבנן סובר דבנד"ז כיון שכתב הנאמנות עוי"א דגם דמש"מ לבניו מקרי משעבדי הרי רביע עלייהו הנאמנות מכח אבוהון ותו לא פקעא ומייתי ראיה ממ"ש מר"ן בסימן ע"א סי"ז וז"ל ואם כתב תהא נאמן עלי וע"כ באי"ך יורשיו בכלל ומקבלי המתנה בכלל יע"ש. ולא שמה מתייא דהתם מקבלי מתנה הם בכלל בא"ך אבל מק"המ אינם בכלל יורשיו והוא לא האמינו אלא עי"וא בלבד אבל לא על שיחזירו יורשיו מקבלי מתנה וקורא להם שם חדש והוי משעבדי וכיון שכן לא יגבה מהם אלא בשבועה בנק"ח עכ"ל

והרואה יראה שדחה דבריו בקש דאמאי פסיקא ליה דאין מתנה לבניו נכללת במלת יורשיו דתיבת יורשיו קאי אגופות לא אירוש' גופ' מאחר דהנאמנות מועיל לגבי מתנה כמו לגבי ירושה ואין להאריך על מגן ועיין דברי בסמוך דמדברי מר"ן הנז' הבאתי ראיה לדברי והוא הפך דבריו

וכתב עוד יש לחייבו לישבע בנק"ח מטעמא אחרינ' דהא שט"ז אינו לא מחמת הלואה או מכירת סחורה אלא חייב עצמו במה שאינו חייב והיורש הנז' טען על המלוה מחלת שט"ז לאבי בשביל תביעה אחרת שהיתה לו עליך ואף דפסק מר"ן בסי' כ"ב סי"א דטענת מחילה גרועה הא יהיב טעמא הסמ"ע דאין שטר עומד למחילה וכתב ה' דברי ריבות משום דלא שדי איניש זוזי בכדי אבל אי ליכא האי טענה נאמן

גם כתב ראב"ח וז"ל הא דטענת מחילה גרועה דוקא מחלת לי חנם אבל מחלת לי בשביל תביעא אחרת שיש לי עליך הוי טענ' מעלי' וע"ש הובאו דבריה' בבא"הט ס"ק י"ט ובנ"ד ליכא טענה וכו' כיון שלא הלוהו אלא חייב עצמו במש"ח ומחלת בשביל תביעה אחרת עכ"ל

ולא קיימי דבריו אלא במקום דלא האמינו עכ"ע שט"ז אבל אם האמי' על כל ענייני שט"ז לית בדבריו שום ממשא דהכי כתבינן בכל שטרי דידן עכ"ע שט"ז

המורם מכל מאי דכתיבנא בה סלקינן ובה נחתינן וקם דינא דהמלו' הנזכר פטור משבועה ואין עליו אלא חר"ס ומי שחותמו אמת ינחני במעגלי צדק ואמת

ומשום מלתא דאתיא באגב חביב לי ראיתי לכתוב פה מה שנתחדש אצלי בס"ד עמ"ש המש"ל ז"ל וז"ל מ"ש ה"ה אבל אני חוכך בדין פ"ש וכו' אם פסקו של ה"המ לחייב שבועה למלוה ניח' ואם לפוטרו כמלוה ע"פ ללוה בשבועתו. קשיא לי פוגם שטרו אמאי נשבע ונוטל הא איבטילא חזקת דשטרך בידי מאי בעי דהא כי היכי דאיבטילא חזקה דאין אדם פורע חובו תוך זמנו ה"נ איבטיל שטרך בידי מאי בעי דהא פרע ולא כתב ואפשר לדחות דהתם גוף הפרעון מבטל החזקה דאין אדם פורע חובו תוך זמנו דהא פרע אבל גבי פוגם אפשר דפרע אדעתא לכתוב מיד שובר ונטרפה השעה מאיזה סיבה ולא כתב עכ"ל

נלע"ד דפי' דבריו כך הוא דהרב הוא כמסתפק בדברי ה"המ שאמר אני חוכך וכו' אם כוונתו לומר אמאי בתוך זמנו גובה שלא בשבוע' דהאמ' הוא דישבע ויטול או כוונתו במ"ש אני חוכך בא לומר דאינו נוטל אפי' בשבועה מאחר דליכא חזקה דאין אדם פורע וכו' דהא קא חזינן דפרע וא"כ הוה ליה כמלוה ע"פ בתוך זמנה דהלוה אומר פרעתיך לגמרי והמלוה אומר לא פרעת כי אם מקצת דהדין הוא נשבע הלוה ונפטר. דהא דווקא פוגם שטרו נשבע וכו' דאל"כ אמאי קאמר במתניתין הפוגם שטרו לישמועינן רבותא אפילו במלוה ע"פ אלא ודאי דווקא פוגם שטרו נשבע ונוטל אבל מלוה ע"פ נשבע הלוה ונפטר ולזה קאמר אם באמת דעת ה"המ במ"ש אני חוכך וכו' הוא דבא לומר אמאי נוטל בלא שבועה ניחא דלא תקשה פ"ש אמאי נשבע ונוטל ור"ל פ"ש לאחר זמנו אמאי נשבע ונוטל והא ליכא חזקה דשטרך בידי מאי בעי דשוים הם כמו בתוך זמנו אף ע"ג דליכא חזקה דאין אדם פורע וכו' ואפ"ה נשבע ונוטל גם לאחר זמנו ופ"ש אע"ג דליכא חזקה דשטרך בידי וכו' נשבע ונוטל אבל לצד אחר דלא גבי אפילו בשבועה אלא הרי הוא כמלוה ע"פ וכו' תקשה פוגם שטרו לאחר זמנו דקתני במתניתין נשבע ונוטל ליפטר הלוה בשבועה ודחה ואמר דשאני תוך זמנו גוף הפירעון מבטל החזקה דאין אדם פורע חובו וכו' דהא פרע אבל גבי פ"ש לאחר זמנו אפשר דפרע אדעת' לכתוב מיד שובר וכו' אינו יכול לומ' לו שטרך בידי מאי בעי מאחר דאיכא שובר ואיכא חזקה דשטרך בידי וכו' אלא שנטרפה השעה וכו' אכל בתוך הזמן ליכא חזקה דאין אדם וכו' ואין המלוה נוטל אפילו בשבועה