גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קנג

דמו והם אמרו דגובין ממנה לכתוב' ב"דכ ולמזון האשה והבנות דהוייא כירושה דאינה קונה אלא לאחר מיתה

וכ"ז כל זמן דליכא בע"ח כמ"ש מור"ם שם ומור"ם בא"הע סי' צ"ג ס"ב ודעדיפא מינה ואפי' אם נתן לבניו משכ"מ ולקצתם לא נתן אלא יורשים. גובין מזון האשה והבנות וכתובת בנין דכרין, מחלק הירושה כי הירושה מקרי בנח' נגד מת"שכמ כמ"ש בב"ש יע"ש וכן ב"ח גובה אפי' ממטלטלי דמ"שכמ כמ"ש מר"ן סי' קי"ג יע"ש בריש הסי' וז"ל אין בע"ח טורף מהלקוח' אלא קרקע וכו' אבל מטלטלי שמכר או נתן אינו טורף וכו' ואם נתנם במתנת ש"מ טורף מהם כמ"ש בסימן רנ"ב ע"כ הרי דחשיבה כירוש' ול"ב תקנת השוק

והנה נראה מדברי מר"ן שכתב כמו שנתבאר בסי' רנ"ב משמ' דהאי דקאמ' משכ"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה וכו' לפיכך מוציאין אפילו לכתוב' בנין דכרין ולמזון האשה וכו' קאי אפילו אמטלטלי ולית בהו משום תקנת השוק

וקשה לי על דברי הסמ"ע בסימן רנ"ב ס"א דכת' אפי' לכתובת בנ"דכ וכו' דאין לומר דמיירי במטלטלי דאין בהם דין קדימה דא"כ אף בכתוב' בנ"דכ אינה גובה ממ"שכמ כיון שקדם וגבה ע"כ יע"ש

הרי מוכח דמאי דקאמר לפי' מוציאין למזון האשה וכו' הוא דוקא מקרקעי והוא הפך דברי מר"ן בסימן קי"ג כדפרישי' ועוד מאי האיד קאמר כיון שקדם וגבה מאן פליג ליה ועוד דברישא הזכיר מקרקעי ומטלטלי ודוחק לומר דמוציאין דקאמר קאי אמקרקעי ולא אמטלטלי. ועוד דמי הכריחו לתת טעם לכתובת אשה דמר"ן לא הזכיר בלשונו הזהב כ"א כב"ד לבד

ולע"ד נ"ל דברי הס"מע דהכריחו לזה משו' קאמר מוציאין אפי' לכבנ"ד ור"ל לא מבעי' כתוב' אשה וחשש שמא תפרש הטעם דאמר משו' דאינה קונה לאחר מיתה קאי גם אכתובת אשה ולכך אמר לגבי כתובת אשה א"צ לה"ט והדר קשיתיה דהטעם קאי גם אכתובת אשה היכא דבאה לטרוף מטלטלי דאין בהם ד"ק משום תקנת השוק ותירץ דא"כ כתב"ד אין בה ד"ק ואפילו מת"שמ אינה קונה אלא לאחר מיתה ואמאי מוציאין אלא ודאי מתנת ש"מ לא עשו בה תקנת השוק ויש בה ד"ק וה"ט לא קאי אלא אכב"ד אבל כתובת אשה טורפ' בשטר כתובתה אפילו מטלטלי בלא האי טעמא דל"ע בה ת"ה והכא פסיקא ליה כיון שקדם וגבה וכו' משום דקאמר מוציאין אפי' לכת"בד דמשמעות ואף על פי שקדם וגבה

נמצינו למדים דמתנ' ש"מ אפילו לאחריני מגרע גרע כחה וכירו' שוויוה רבנן ומוציאין ממנה לכב"ד וכו' דאינן נגבין מן הלקוח' או מק"המ ולית בה תק"הש במטלטלי ויש בה ד"ק וגובין ממנה מלוה ע"פ כמו שנגבית מן היורש' מב"ח כמ"ש הרב"י בשם מהר' בן מיגש בסימן רנ"ב וז"ל מלוה על פה כיון שנגבית מן היורשי' ק"ו שנגבית ממש"מ ולדבריו הסכים הרשב"א יע"ש. וכן כתב הרא"ש שם ומכ"ש לגבי בניו דהא אמ"ד דאפי' מתנת בריא לבניו שוויוה רבנן כירושה ומוציאין ממנה כב"ד וכו' כמ"ש מור"ם בטור א"הע סימן צ"ג ס"ק ל"ג ועוד לגבייהו נקראת ירושה ואפילו אמר בלשון מתנה כנז"ל. קם דינא שדינה כמו הירושה עצמה והנאמנות שקבל אביו עועי"א כמו שתועיל לגבי ירושה תועיל נמי אפילו אם נתן נכסיו לבניו במש"מ דגם היא נקראת ירושה ושוויה רבנן כירושה ודעדיפא מינה נלע"ד דנאמנות זה שהאמין אביהם עוי"א תועיל לבניו אפילו אם נתן להם מתנת בריא כמ"ש אם כתב עליו ועל באי כוחו דמקבלי מתנה בכלל אפילו מתנת בריא ויורשיו בכלל כמ"ש מר"ן סי' ע"א סעיף י"ז יע"ש דטעמא דלא תועיל הנאמנות דלוה לגבי לקוחות משום קנונייא עיין בסמ"ע שם אבל לגבי מתנה ליכא האי טעמא אע"פ דקי"ל מתנה כמכירה בכאן מחולקי' כנז' וכי מחמת שהזכיר בלשונו תיבת יורשיו מגרע גרע אתמהא דתיבת יורשיו קאי אדברי אגופות לא אירושה עד שתוציא המתנה הגע עצמך אם כתב לו עליו ועל בניו תאמר גם המתנה בכלל גם אם כת' ועל יורשיו דינא הכי מאחר דהנאמנות תועיל גם למקבל המתנה כנז"ל ויורשיו דנקט הוא שם כללות יורשיו אע"פ שאינם בניו

וליכא למימר דמתנה דבר דלא שכיח ולא עלה על דעת הלוה במה שהאמינו אלא אירושה דוקא כדקי"ל גבי תנאי באונסין דלא קאי התנאי אלא באונס דשכיח כמ"ש מר"ן סי' רכ"ה חדא דמתנה דבר שכיח הוא דאדם נותן לבניו ועוד פסק מר"ן דאם כתב ועל באי כוחו מקבלי מתנה בכלל משמע דדבר שכיח הוא ועוד שהיא נכללת בלשון שכתוב לו ועי"א בין מצד הירושה בין מצד המתנה והמעקש דרכיו ולא יודה במתנת בריא יודה מיהא במתנת ש"מ דנקראת ירושה ושוויה רבנן כירושה דהיא נכללת במלת יורשיו ונאמנות שקבל אבוהון רביע עלה

ואחר מכן שלחו לי מהתם ממתא תלמסאן פס"ד מדייני' יצ"ו שפסקו הפך דברי שחייב שבוע' בנק"ח וכתבו דמה שפסק מר"ן בסרמ"ח דכל לשון מתנ' ליורשה הרי הוא כלשון ירושה אינו אלא ליפות כחו דלית לה הפסק לא למגרע כחיה דיורש ולגבות ממנו בלא שבועה ונסתייעו מדברי מר"ן בסי' רנ"ג ס"י וז"ל אבל אם אמר תנו ק"ק זוז לפ' בני וק"ק זוז לאיש פ' בנו קודם ואם יצא שט"ח גובה מאותו האיש ע"ש. והתם בש"מ איירי ואם איתא דבכ"מ אמרי' מש"מ כירושה אמאי גובה מאותו האיש לא הו"ל לגבות אלא מהבן דמתנתו הויה כירושה ואין גובין ממ"שמ היכא דאיכא ב"ח ע"ש

ונעלם ממנו דברי הס"מע ס"ק כ"ז שהביא בשם הרשב"א ובעל נ"י דכל שפירש חלק בנו והקדימו דינו כדין אחר וכתב מור"ם שאם נתן לשנים או לשלשה מתנות בשוה אינו גובה אלא מאחרון דאל"ך הול"ל שיתנו להם ת"ר זוז יע"ש. דכוונתו היא לומר דאמדינן דעת אביו דלהעדיף כחו מאחר הקדימו ופי' לו המתנה וכאילו פי' דבריו ולא משום ירושה אבל סתמ' מקרית ירושה ומגרע גרע כוחה דאם הוא כדבריו ליפו' כוחו הול"ל ש"מ שנתן ארבע מאות זוז לאיש פ' בנו ולפ' אחר ויצא עליהם שט"ח גובה מתרווייהו דשוים הם אלא הטעם הוא דהכא אביו העדיף כוחו ואין מכאן שום ראיה. ולא ידעתי דאמאי לא הביא ראיה מדברי מר"ן סי' רפ"א ס"ז דלכאורה נראית שהיא ראיה לדבריו יותר טפי מהראיה שהביא דלעיל וז"ל אין כל הדברים הללו אמורים אלא כשאמר לשון ירושה אבל אם אמר לשון מתנה דבריו קיימים יע"ש

ולפום ריהטא נראית שהיא ראיה אבל לפי האמת ליתא מינה ולא מקצתה דטעמא דאמרינן