גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קנא

והכא ליכא פסידא למלוה וכו' מ"מ לא ימנע מלהפסיד מעותיו מלשאת ולתת בהם ומבטל כיסו כמ"ש הרב"י דמקרי הפסד דפי' ע"ד הרא"ש דקאמר יפסיד מעותיו בסי' קע"ב דמשמע מדבריו דעיכוב המעות ממש"ומ מקרי הפסד. גם במ"ש ולא דמי למוכר שדה שאינה שלו וכו' דאנן סהדי שכל הקונה וכו' דטעמו אתי לשבח דמחמת הוצאה מה יענה בשבח דאתי ממילא דהא בשבח דאתי ממילא קי"לן אח' ט"ס ואפי' ידעינן באמת דלא הוזכר אחר' בשעת המכר כלל אמרינן אח' טע"ס דאמדינן דעתיה דמסתם עביד הלוקח כל טצדקי דאפש' כדי שיהיה בטוח כדמשמע מדברי הרמב"ם פי"ט מה' מכי' ומדברי רבינו הטור ומר"ן בסי' רכ"ה וכמ"ש הרב"י בהדיא בסימן קכ"ט יע"ש ומוכרח אתה לומר דטעמא מאי אמרינן בשבח דאתי ממילא אחרי' ט"ס משום בטול מעותיו דמקרי גם הוא פסי'. וא"ת דשאני הכא דמוציא קמעא ואוכל הרבה ומכניס עצמו לספק ז"א וכי מי שבידו להרויח שתי מעות אינו רוצה כ"א במעה אחת ומסתמא אמדינן דעתיה דודאי ניחא ליה דיקבל עליו אח' ואע"פ שמרויח הרבה ומכ"ש דאיכא ספיקא בדבר ואמרי' דחייש דילמא גזולה היא ויצטרך לפרוע' לבע"ה ודעתו להתנות עליו באח' אלא דטעה ואמר ביה אח' ט'"ס וכך מפרשי' בדברי הש"ס שכתב לא שדי אינש זוזי וכו' דכוונתו לומר שיבטל מעותיו ממש"ומ במקום דליכא פסידא

ואחר כותבי ראיתי לבאר היטב אשר לפני כתוב והש"ך חולק על הט"ז בנק"הכ יע"ש וששתי כעל כל הון שהנחני השם בדרך אמת ונתכוונתי לדעת תנא הוא ואף ע"פ שלא ידעתי טעמו משום דאין ספרו מצוי בידי מ"מ קושטא קאי דאף על פי שלא קבל עליו אחריות אמרינן אח' ט"ס

כלל העולה לנ"ד דמאחר דידע שהיא גזולה בידו שכבר יצאה מרשותו בשעה שמכרה ללוקח ונכנסה לרשות לוקח וכבר עבר זמן המש' ועכשיו הרי הוא חוזר ומחדש המשכונה פעם אחרת והיא עכשיו ברשות הלוקח ונמצא משכן שדה שאינה שלו והוא ידע שהיא מכורה ביד הלוקח אין לו שום פירות כלל והו"ל המעות פקדון גביה

ולא עוד שהנ"ד גרוע מנדון דהרשב"א דכתב עליו דאם ידע אבד זכותו דהרי בשעה שחזר וחידש לו המשכונה ואמר לו הרי היא כקדם היו המעות אצל הלוה כבר והו"ל חוב קדום ואסור דבמאי קנה פריטי אין כאן נסכא אין כאן ואפי' אם חזר המוכר וקנאה מהלוקח לית ליה פירי דהשטר הראשון כבר נמחל שע' מצד הפי' ואינו מועיל כ"א לענין שעבוד ומשכונה אינה נקנית במלוה כמ"ש מר"ן בח"מ סימן קצ"ה ומור"ם בש"ע י"ד סימן קע"ב ס"ג יע"ש

וראיתי למהר"י עייש ז"ל בספרו הגדול ב' סימן כ"א ח' ח"מ וז"ל אירע מעש' באפוטרופ' של יתומים שנתן מעות סך מסויים בתורת משכונה וכו' ועוד שנית רעה חולה שנמצאת החצר הנז' ממושכנת לאלמנה אחת בשטר משכ' מוקדם לזמן השטר של האפוטרופוס הנז' ואין החצר. מוציאה פי' אפי' דאלמנה וכו' ובכ"הג אף על פי דהויא משכנתא בנכייתא הוי ר"ק ויוצאה בדיינים וכש' שעדין לא אכלו הפירות וכו' יע"ש: וקשה לע"ד דמאי שנא ממי שמשכן שדה שאינה שלו דאמרינן דחייב הממשכן להעלות שכר לבע"המ כפסק הרשב"א ז"ל דגם בנדון דמהר"י עייש ז"ל מקרי משכן שדה שאינה שלו שהרי היא כבר משועבד' ביד בע"המ הראשון ומקר' שדה שאינה שלו וחזר ומשכנ' לשני ואמרינן ביה דחייב לשלם הפי' לבע"המ כפסק הרשב"א דלעיל

ולכאורה היה נראה לתרץ דשאני נדון דמהר"י עייש ז"ל דאיכא תרתי לריעות' דאינה מוציאה שיעור הפירו' ועוד דכבר היא ממושכנת מקוד' ובכ"הג הוי ר"ק אלא דסברא דחויה היא דחדא ריעותא היא דהעיקר הוא מאחר דאינה מוציאה שיעור הפי' אבל אם מוציאה לית לן בה אם ממושכנת כבר ביד אחר מאחר דאית ביה שיעור הפי' לשניהם וכן נראה מדברי הרב ז"ל דלא חשיב לה אלא חדא ריעותא וריעותא אחרת היא דעדין הלוה נשאר דר בחצרו. דאם לא כן הו"ל תלת רעותות

ואחר האמת נראה לתרץ דשאני בנדון דמהר"י עייש ז"ל דאין לו שום תיקון להוציא עצמו מאיסור רבית. כיצד יעשה אם אמרינן יאכל הפירות בע"המ השנית וישלם הממשכן השכירות לבע"המ הראשון מכיסו הוי רבית קצוצה דהוי אגר נטר דאי הקרקע של בע"המ הראשון כמו בנדון דהרשב"א דהוי הקרקע שלו ונותן לו שכירות קרקע שלו אבל בנ"ד דהר"י עייש כל מה שנותן לו הוא בשביל שכירות מעותיו וה"ה נמי אם נאמר לו דבע"המ הא' יאכל הפי' של הקרקע והממשכן ישלם לבע"המ הב' מכיסו הוי שכירו' מעותיו ורבית קצוצה היא דאגר נטר דאין הקרקע שלו כמו נדון דהרשב"א ולכך כתב עליו הרב דהוי ר"ק

והואיל ואתא לידן האי עניינא דמשכנתא אימא בה מילתא לישב דברי מר"ן אהדדי דבסי' קי"ז בשולחן ערוך ח"מ פסק משכנתא דינא כאפותיקי סתם וקי"ל דאפותיקי סתם אם שטפה נהר או נשרפה ונהרסה גובה משאר נכסי' ובי"ד סי' קע"ב ס"ג פסק אם נותן לו דבר קצוב לשנה כדי שיקב' אחריות נפילה ושרפה יש מי שאוסר. דמשמע דאחריות הוא על המלוה ודינה כאפותיקי מפורש'

ונ"ל דמאי דקאמ' בש"ע ח"מ דינה כאפותיקי סתם היא במש' בנכיית' דהוי כאפותיקי סתם דאינו חייב באחריותה ובשולחן ערוך י"ד הוא במשכנתא דסורא והיינו דדייק מר"ן בלשונו הזהב וכתב משכנתא זו ור"ל משכנתא זו שהזכיר בתי' הסי' דהיא משכנתא דסורא. והטעם הוא כמ"ש הרב' ז"ל שכל זמן שאין כח ביד המלוה לגבות חובו כלום ולהחזיר הקרקע ללוה אינו אלא שכירות ואחריותו עליה דכתב ל' במשלם יומייא אלין תפוק ארעא דא בלא כסף למרה דלא סמיך כי אם עלה והוי האחריות על המלוה ודינה כאפותיקי מפורש אבל בש"ע ח"מ לא קאי אלא על משכנתא בנכייתא דהאחריות הוא על הלוה ולכך כתב דינה כאפותיקי סתם וההיתר הוא שפעמים נופל הבית או נשרף וחשיב שפיר קרוב לשכר ולהפסד דביני ביני קודם שהגיע הזמן מפסיד הנכוי וע"ש בב"י

ומעתה יצא הדין מדברי הרב' דבמשכונות דידן שכותב בהם במשלם יומייא וכו' אע"פ שהם בנכייתא מקרי משכנתא דסורא ודינא כאפותיקי