גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קמט

ולכאורה קשה לדבריהם דאית להו דחשיב רבא כלוה והוא הפך רש"י. אמאי רבא לא קיבל השכירות מרב מרי דהא אינו יכול לוותר לו משום איסו' רבית ומאי קאמ' דלא עדיף מגבר' דאתי מחמתי' דאין הדמוי שוה דשאני גברא דאתי וכו' דלית ביה איסור רבי' אבל הוא לדידיה איכא איסור רבי' ולא מצי מוותר ליה. ואפשר דכוונתם לומר דלא עדיף וכו' וכמו שהוא אינו יכול לסלקו בלא זוזי ועדיין הקרקע ברשותי' קאי. גם אני כך הבא מכחו עדיין הקרקע ברשותו ולא חל עליה הקנין עד שאפרע לך מעותיך

וראיתי לה"המ בפ"ז מה"מ ה"ו שנתן טעם לשבח בשם הרמב"ן והרשב"א לפי שבדיניהם הרי היא כמכורה עד שיפרע לו דמי המשכונה ולא יפה כחו מכח הנכרי וכשפודה אותה הרי המלוה כחוזר ומוכרה לו ע"כ וגם פי' זה נכלל בדברי התוס' וקרוב למאי דפי' בעי"י ופסקה הרמב"ם בפ' הנז' וגם מר"ן בש"ע יו"ד ע"ש דוק מינה אם היה הקרקע של ישראל ומשכנו ביד ישראל ומכרו אח"ך אחר עבור שנה חייב להעלות לו שכר וכן פסק מר"ן בש"ע ח"מ סי' שי"ב ס"ג וז"ל משכונה לשנים ידועי' וכו' וחזר ומכרו לאחר אין הלוקח יכול לקחתו מיד המלו' תוך שנה דסתם משכו' וכו' אבל אחר השנה יכול לקחתו ע"כ יע"ש

וראיתי למהר"י עייאש ז"ל ב"י ח"ב ס"ו שהביא ראיה לקרקע ישראל מדיוקא דגוי דמשכן וכו' דפסק מרן סי' קע"ב סעי' י"ד וכתב מכלל דישראל וכו' ע"ש ואישתמי' דברי מרן דכתיבנא דכת' להדיא דין זה בישראל. וליכא למימר דעדיף ליה הדיוקא משום דהזכיר הפירות בפי' אבל הכא בש"ע ח"מ דכתב בהדיא דין ישראל לא הזכיר הפירות ז"א דכשתאמר יקח הקרק' מוכרח אתה לומר להעלות שכר ודבריו כי הדדי נינהו ואיפשר לומר דיתחייב הממשכן

ועתה אסורה נא ואראה מאי סתם משכונא שתא דקאמר מרן וראי' בש"ס הנז' דף ס"ח וז"ל אמר רב אשי וכו' סתם משכונה שתא למאי נפקא מינה דאי אכיל לה שתא מצי מסלק ליה ואי לא לא מצי מסלק ליה ופיר"שי לא מצי מסלק ליה כל שנתו ואפילו באתרא דמסלקי יע"ש יובן מדבריו דמאי דקאמר סתם משכנתא וכו' היינו שמשכ' סתם ולא קבע לו זמן כמה משך המשכונה אינו יכול לסלקו אפי' באתרא דמסלקי ומכ"ש באתרא דלא מסל'

ואני בחפשי ראיתי להכ"מ שפי' על דברי הרמב"ם פ"ז ה"ב שאמר וכל הממשכן סתם אינו יכול לסלקו עד שנים עשר חדש פירוש סתם קרי למקום שאין בו מנהג ידוע ומשכן סתם שאילו היה מנהגם שלא היה יכול לסלקו ע"ס זמן המשכ'. לאחר י"בח נמי אינו יכול לסלקו אם לא הגיע זמן המשכ'. ואילו היה מנהג' כ"ז שיביא לו מעות אפי' מיד יכול לסלקו וכו' ע"כ יע"ש נראה מדבריו דמפרש משכונה סתם לאו אזמן קאי אלא אסילו' קאי דלא פי' אם יכול לסלקו בתוך הזמן או לא ובאתרא דלית להו מנהגא ע"ש

וכן פי' ה"המ בשם רשב"א ע"ש וקשה דאמאי לא פי' בדברי רבינו דסת' קאי אזמן כמ"ש רש"י ואפשר דדעת רבי' אית ליה דבאתר' דמסלקי יכול לסלקו לאלתר דלא כרש"י כדמש' מדבריו שכתב מקום שנהגו לסלק המלוה כ"ז שיביא לו מעותיו ה"ז כמ"ש וכו' יע"ש משמע מדבריו כ"ז שיביא מעותיו אפי' בתוך שתא וכן כת' הרב"י סי' קע"ב ואפי' קבע זמן מכ"ש היכא דמשכן לו בלא קביעו' זמן דיכול לסלקו לאלתר ואם יפרש שמשכן לו סתם בלא קביעות זמן ובמקום שאין מנהג ידוע מאי אריא מקום שאין מנהג ידוע אפילו באתרא דלא מסלקי נמי דאית להו מנהגא ידוע וכי בשביל שלא קבע לו זמן תהיה ממושכנת בידו לאורך ימים לכך פי' הכ"מ דסתם משכנתא שלא פי' אם יכול לסלקו או לא באתרא דלית להו מנהג ידוע

אלא דק"ל דאמאי לא יפרש דסתם משכונא וכו' קאי אזמן ובאתרא דלא מסלקי. ואפשר לומר דהוצרך לפרש כן משום דדברי רבינו דלעיל קאי אסילוק אתרא דמסלקי ואתרא דלא מסלקי וסמוך לו כתב וכל הממשכן סתם אינו וכו' דקאי אדלעיל אסילוק. ואחר כותבי ראיתי בדברי הלח"מ שפירש בדברי רבינו סתם משכו וכו' קאי אזמן ובאתרא דלא מסלקי

נמצא האי משכנתא דרב מרי ב"ר לפירש"י היינו שמשכנ' בידו בלא קביע"ז והיה להם מנהג ידוע ובאתרא דמסלקי או לא. ולדעת רבי' היא שמשכ' לו סתם ולא פיר' אם יכול לסלקו או לא ובאתר' דאין להם מנהג ידוע. וכן מפרש בש"ס דלעיל דקאמ' סתם משכ' שתא או כפי' הלח"ם דקאי אזמן ובאתרא דלא מסלקי

ולפ"ז דברי מרן דלעיל דכתב משכנו לשנים ידועים וכו' אין הלוקח יכול לקחתו מיד המלוה תוך השנה היינו באתרא דלית להו מנהג ידוע ולכך אפילו משכנו לשנים ידועים לאחר שנה יכול לקחתו דאזיל לשיטתיה דפי' בכ"מ דסתם משכ' דקאמר רבינו היינו שלא פי' הסי' ובמקום שאין מנהג ידוע ואפי' קבע הזמן ביותר. דאי מקום ידוע אי באתרא דלא מסלקי אפילו אחר שתא דהא משכונא לשנים ידועים קאמר ואינו יכול לסלקו ע"ס הזמ' ואם באתרא דמסלקי אפי' תוך שתא נמי דסתמא סובר כרבינו והוא דרכו להלך בעקבותיו ועוד דהוא פי' כן בדבריו. ומוכרח אתה לומר דדברי מרן היינו באתרא דלית להו מנהג ידוע. אבל באתרא דאית להו מנהג ידוע לסלק בתוך הזמן יכול לקחתו מיד המלוה אפילו תוך השנה ואפי' משכנה לשנים ידועים הרבה. ואם באתר דלא מסלקי ומשכנו לשנים ידועים הרבה אינו יכול לסלקו עד סוף הזמן

נקיטינן מכל מאי דכתיבנא לנ"ד דאנן אתרא דלא מסלקי אם הוא בתוך הזמן חייב הלוקח ליתן השכירות למלוה ואם הוא אחר זמן שקבעו זכה הלוקח בבית ופטור משכירות ואם היה המלוה דר בו חייב ליתן שכירות ללוקח ולא למלוה ואף ע"פ שכותבין בשטר משכו' וכ"ז שלא יפדה תמשך משכונא זו בניכוי זה לא מקרי בתוך הזמן מאחר דביד הלוה לסלקו ממנה מקרי אחר זמנו אבל בתוך הזמן אפי' קבעו שנים הרב' מקרי בתוך הזמן והמלוה אוכל פירותיה

ולהתיר הספק השני אם פטורים שניהם משום לתא דרבית ראיתי להרשב"א ז"ל בתשוב' אחת והביאה מרן ז"ל בסוף סי' קע"ב בש"ע י"ד וז"ל ראובן משכן בתים ללוי במנה וקבל עליו אחריו' ואותם בתים היו של שמעון ולוי לא ידע ושמעון שתק ודר בהם לוי עשר שנים וכשבא ליפרע לוי לא היתה יד ראובן משגת ונתפשרו שיתן ראובן ללוי חמשים דינרים לזמן פ' ואח"ך נודע ללוי שהבתים היו של שמעון ואמר לפשרני'