גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קמח

שמשכן בידו הבית הנז' במעות הנז' שהלוה לו בשביל תיקון הבית הנז' משכונה גמורה מהיום ועד ב' שנים ואחר שתי שנים יפרע לו המלוה הנז' ולא ידור בבית הזה עוד. ואם לא יפרע לו עוד עדיין הוא דר בבית הנז' עד שיפרע לו דמי ההוצאה שהלוה לו משכונה גמורה וכו' כדין משכנתא וכו' ואחר שדר שמעון הנזכ' בבית הנז' כ"וכ ימים ושנים נתעורר ראובן הנז' וחזר ברוחו ואמר מה עשיתי ודבר זה הוא רבית קצוצה ואני מנכה לו דמי שכירו' הבית הנז' זה כמה ימים מההלואה של דמי המשכונה הנז'. ונפשם לשאול הגיעה יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה

וזה החלי בס"ד לכאורה נראה דנדו"ד הוי כמשכנת' בלא נכייתא דהוי אבק רבית כמ"ש מור"ם בח' יו"ד סי' קע"ב ס"א וז"ל ואם לא נכה לו כלום אסור והוי אב"ר וכו' יע"ש ואם רצה שמעון לצאת ידי שמים צריך להחזיר לו השכירות של כל זמן שדר בבית הנז' הן הרבה הן מעט כמ"ש מר"ן בסי' קס"ו ס"א וז"ל אפי' אם גברא וכו' הוי אב"ר וצריך להחזיר לו אם בא לצאת י"ש יע"ש. הנה מפורש בדבריו היכא דהוי אב"ר פטור מדיני אדם וחייב בד"ש. וכן מפורש בדברי מור"ם בהגה הנז"ל וז"ל ובכל מקום דהמשכנתא הוי אב"ר אם בא הלוה לנכות למלוה הפירות שאכל לא מנכינן ליה וכו' דהוי כאילו מוציאין ממנו אב"ר בדיינים וכו' יע"ש. ולפ"ז שמעון הנז' הדר בבית הנז' פטור מדיני אדם ואם רצה לצאת י"ש חייב לראובן דמי השכירות של הבית הנז'

אבל כד דייקינן שפיר נראה דשמעון הנז' פטיר ועטיר אפילו מדיני שמים ושרי ליה מאריה ולית בה לתא דרבית כלל מאחר שהבית הנז' הית' נתוצה והרוסה ואינה ראויה לדירה וגם הלוה הנז' לית ליה שום הנאה במעות הנז' והיא טובת המלוה כמ"ש מור"ם בסי' קס"ו ס"ג וז"ל מי שאינו צריך ללות מעו' רק לטובת מלוה אומר לו בנה לך חורבה זו וכל מה שתוציא על זה עלי לשלם לך וכל זמן שאיני משלם לך דור בה בחנם מותר וכו' יע"ש. הרי מוכח מדבריו דמאחר דהבית הנז' היה חורבה מקודם דלא עבדא למיגר והמעו' הם לצורך בנין הבית הנז' והלוה לית ליה שום הנאה במעות הנז' והיא טובת המלוה שרי ליה למלוה לדור בבית הנז' חנם ולית בה לתא דרבית כלל. וכן משמ' מדבריו עוד דאפי' הוא גברא דעביד למיגר מדקאמר רק לטובת המלוה. וכ"ז שאיני משלם לך דור בה בחנם ולא אמר בלשון אחר כגון זכי בפי' בית זה או בהנאתה וקאמר לדור בה

ועוד דהעיקר בדברי חז"ל הוא בחצר דקיימא לאגרא או לא כמ"ש מר"ן סי' קס"ו בחצר דלא קיימא לאגרא אע"ג דגברא עביד למיגר פטור אפילו לצאת י"ש ובחצר דקיימא לאגרא אע"ג דגברא לא עביד למיגר חייב לצאת ידי שמים יע"ש ס"א. ואין לדחות ולומר דדעת מור"ם הוא הפך דברי מר"ן בסימן קע"ב ס"ו וז"ל הנותן חורבתו לחבירו שיבנ' וידור בה עד שיכלו דמי ההוצאה. ואם שוה ג' זהובים אינו חושב לו אלא זהוב מותר יע"ש. משמע דאינו מותר אלא אם ינכה מעט מזער אבל בלא ניכוי לגמרי אסור דאל"ך דעדיפא מינה הול"ל דין שכתב מורם אפי' בלא ניכוי כלל. ונראה דרב המרחק ביניהם ומר אמר חדא ומ"אח ולא פליגי ומר"ן משתעי בטובת הלוה כמ"ש בדבריו שכתב שיבנה וידור בה עד שיכלו דמי ההוצאה שהיא טובת הלוה שלא נתן לו לבנות אלא אדעתא שינכה לו דמי ההוצאה בשכירות הבית. והוה אמינא דאם ינכה לו פחות משוייו הוי רבית מאחר דנחית בה אדעתא לנכות לו קמ"לן מר"ן דמותר מידי דהוה משכנתא דסורא דאפילו שוה ביותר ומנכה לו דבר מועט דמותר והוי כמו ששכר לו בפחות. אבל בנדון דמור"ם משתעי בטובת המלוה. תדע דלא בקש ממנו דבר אלא שחייב עצמו הלוה לפרוע למלוה כל מה שיוציא וידור בחנם ולא ינכה לו מדמי ההוצאה בשכירות הבית הנז' אפי' פש"ן ולכך התיר בלא ניכוי כלל דייקא נמי לשון מר"ן שכתב הנותן חורבתו וכו' משמע שבעל החורבה הוא תובע למלוה בשביל טובתו ובדברי מור"ם כתב מי שאינו צריך וכו' רק לטובת מלוה

ואחרי מופלג ראיתי להש"ך סקי"ג שכתב אבל אם בנה חורבה זו לצורך בעל החורבה אסור דמיד נתחייב לו לשלם ודר בו בשכר המתנת מעותיו וע"ל סי' קע"ב ובכלל דבריו דברינו אלה ונתכווננו לדעת קדוש. וה' יצילנו משגיאות

פרק ז' ה"ו עכו"ם שמשכן חצרו לישראל וחזר העכ"ום ומכרה לישראל אחר אין הממשכן חייב להעלות שכר לישראל וכו' אלא דר בחצר בלא שכר וכו'. נשאלתי ע"ע ראובן שמשכן ביתו לשמעון כדין וכשורה ופור' לו השכירו' על ידי השוכר כפי הדין וכמנהג המשכונו' ואחר שעברו כמה שנים עמד ראובן ומכר הבית הנז' ותבעו שמעון הנז' לפרוע לו דמי המשכונא ואמ"ל ראובן מה איכפת לך אם מכרתי הבית הנזכר' אם בשביל השכירות אכתי השוכר במקומו עומד לפרוע לך השכירו' כמאז ומקדם. והבית עצמה עדיין ממושכנת בידך. ושמעון קבל דבריו ולא תבעו יותר על דמי המשכו' ובכל פעם היה נותן לו פסקי פסקי ושמעון היה במחשבתו שכל מה שנתן לו הוא מפאת השכירות. ואחרי מופלג תבע שמעון לראובן לפרוע לו מה שנשאר לו מצד השכירות ויפדה המשכונה. ואז השיבו ראובן שאין אני חייב לך כלום מהשכירות. לפי שהבית כבר נמכר ואם יש לך שכירות תתבע הלוקח. אבל עלי לא יש שום תביעה שאין אני נותן לך הרבית וכל מה שנתתי לך הוא מפאת הקרן של המשכונה

תשובה איתא בש"ס בפ' א"נ דע"ג ב' רב מרי ב"ר משכן ליה ההוא נכרי ביתא. הדר זבנה לרבא נטר י"ב ירחי שתא שקל אגר ביתא אמטי ליה לרבא. א"ל האי דלא אייתי' למר אגר ביתא עד האידנא דסתם משכנתא שתא. אי בעי נכרי לסלקי לא הוה מצי מסלק לי השת' לישקול מר אגר ביתא. א"ל אי הוה ידענ' דהוה ממושכן ליה למר לא הוה זביננא ליה השתא כדיניהם עבדינן לך כל אימת דלא מסלקי בזוזי לא שקיל אגר ביתא אנא נמי לא שקילנא מינך אגר ביתא עד דמסלקנא לך בזוזי ע"כ ופי"רשי ד"ה לא שקי' וכו' ואין זו רבית דהא רבא לא מחייב מידי אלא נכרי ע"כ. והתוס' פי' ד"ה דסתם משכונא שתא וכו' והשתא נישקול וכו' דחשיב כאילו הוה הבית ממושכן מרבא שאם היה בא רבא להחזיק בבית היה מונעו רב מרי אם היה רוצה עד שיפרע לו מעותיו הילכך הוה חשיב רבא כלוה ואסור רב מרי לדור בו בחנם ורבא השיבו דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה ע"כ: