גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קמה

ופירש"י ז"ל עוד שם בד"ה ולא מן הגרים וכו' הנולדים לבני ארצכם במקום אחר וכו' והביאום לבניהם לגור שם עכ"ל וק"ל מאחר דהטעם הוא משום דבאומות הלך אחר הזכר וכן מפורש בהדיא במסכת קידושין דאמרינן מניין שהולכים אחר הזכר דתניא וכו' אמאי פירש"י הנולדים במקום אחר. ואפשר דלריבותא נקטיה דאפילו אשר הולידום במ"א ומכ"ש אשר הולידו בא"י דמקרו בניהם ואינם רשאים לקנו' מהם אלא אם הולידום בא' עם אחד משאר אומות לא מקרו גרים בארצכם לכך נקט שהולידום בארץ אחרת. אך ק"ל ע"ז דמנ"ל לתנא לפרש אשר הולידו בארצכם א' משאר אומות שבא על הכנענית ומהם תקנו ולא מן הגרים בארצכם עבד שבא על אחת משאר אומות ואימא בהפך אשר הולידו א' משאר אומות הבאה לארצכם ובא עליה עבד ועלה קאמר קרא מהם תקנו ולא מן הגרים עבד שבא על אחת משאר אומות ובא הבן אצל אמו וגם עמו וחוששין לזרע האם וקושיא זו ראיתי לרש"י ז"ל בפ' הערל ותי' דתני בסתם האיש גולה ולא האשה ולכך מן הנולדים אחד מן האומות שבא לארצכם ולא מן הגרים אחד מן הכנענים שהלך למקום וכו' ומסתברא למעוטי זרע האב

ואיתא עוד שם בגמ' איידי דכתב ובאחיכם בני ישראל וכו' תנא לעולם בהם תעבודו לכדתנא דבי ר"י וכו' ונשנית בשביל דבר שנתחדש בה ע"כ ומהו הדבר שנתחדש בה כדפי"רשי לעיל לא תעבוד בו עבודת עבד ר"ל לחלוץ מנעלו וכו' וזהו דבר חדש דבאחיכם דאמר קרא לא תרדה בו בפרך שהוא קושי השעבוד ודו"ק. אבל התוספו' גרסי בהפך איידי דכתב בהם תנא ובאחיכם ולפ"ד קשה מאי דבר חדש איכא אם החידוש הוא ל"ת בו בפרך שהוא קושי השעבוד אם כן החידוש הא כתיב ובאחיכם ומאי קאמר איידי דכתב וכו' תנא ובאחיכם והרי הוא עיקר החידוש דבשלמא בהם שייך לומר איידי דהחידוש הוא במאי דקאמ' לעולם בהם תעבודו ונקט בהם איידי אבל ובאחיכם ל"ת וכו' עיקר החידוש ובאחיכם דבלא אחיכם ליכא חידוש דמה היה לו לומר: הלכות שכירות

פרק ו' הי"א מכר את הבית או נתנו או : הורישו אין השני יכול להוציאו עד שיודיעו מקודם ל' יום וכו' שהרי השוכר אומר לו אין כחך יותר מכח זה שזכית בבית זה מחמתו ע"כ

נשאלתי לחוות דעי ע"ע בית שהיה מושכר לזמן קצוב ובע"הב נדחקה לו השעה ביותר והוצרך למכור הבית ולא מצא קונים כ"א ע"מ לדור בו והשוכר צווח לומר עד שישלים זמנו ואינו יוצא בתוך הזמן יורנו רבינו. וזאת תשובתי איתא בדברי רבי' הטור סי' שי"ב וז"ל המשכיר בית או חצר לזמן קצוב אינו יכול לחזור בו ולהוציאו בתוך הזמן אפי' נפל הבית של המשכי' וכו' ואפי' העני וצריך למוכרו לאחר אינו יכול להוציאו והמקח קיים והלוקח צריך להניחו ביד השוכר עד שישלי' זמנו וכו' יע"ש ופסקה מר"ן בקצר כלשונו בדיוק יע"ש הרי מפורש והוא דבר פשוט דיד בע"הב על התחתונה ואין בידו להוציא השוכר ולומר לו צא מן הבית דצריך אני למוכרו לאחר ואפילו לא ימצא לקנות ממנו כי אם בשביל הדירה אינו יכול להוציאו דדברי רבי' הטור ומר"ן סתמא קאמר דאינו יכול להוציאו דמשמע אפי' יתבטל המכר בשביל השכירות דאל"ך הו"ל לפרש ולא לסתום אבל אם קנה הלוקח בסתם המקח קיים ולא מקרי מקח טעות

וכן יש כח ביד בע"הב למכור ואפי' אית לן שכירות ממכר ליומיה מקרי והוא דכתב רבינו והטור ומר"ן והמקח קיים ולוקח צריך להניחו ביד השוכר עד שישלים זמנו דבאו לשלול כ"ז דכתיבנא

אלא דצריך להתיישב בדברי רבינו הרא"ש בס"פ השואל והביא דבריו מר"ן הב"י דלכאורה נרא' דהוא הפך דברי רבי' הטור ומר"ן דכתי' לעיל וז"ל אהא דקאמר נפל ביתיה דמשכיר א"ל לא עדיפת מנאי כלל דברי' אם אפש' לאודועי אבע"ל לאודועי ואי לאו מצי א"ל לא עדיפ' מנפשאי וכת' הרא"ש כולה שמעתין איירי בסת' אבל אם שכרו לזמן קצוב כמכר דמי ואם אין לו מה יאכל יכול למוכרו אפי' בתוך הזמן והכי איתא בירוש' המשכיר בית לחברו ורצה למוכרה אמר ר' אמי לא עלתה על דעתו שימות ברעב ור' זעירא ור' אילא אמרו מ"מ קנוי לו אלא דאמרי' לשבקיה עד דמלי וכו' ובא מעשה לפני ר' איסא ולא קבל דבריהם ומה פליג בתמיה ר' איסא פליג עלייהו סבר כר' אמי שיצא לאלתר ומשני לא פליג אלא מעשה שהיה כך היה ביתו של אחד היה ממושכן אצל יהודי אחד במשכנתא דסורא או כל ימיו בכך וכך לשנה כל זמן שלא יפדנה ולא היו לו מעות לפדותה ובזה הורה כר' אמי שיצא מיד אבל המשכיר בית לשנה וצריך למוכר' מחמת דוחק צריך להניח השוכר בבית עד שישלי' זמנו כר' זעירא ור' אילא ע"כ ע"ש

והנה מדברי הרא"ש דכתב אבל אם אין לו מה יאכל יכול למוכרו נראה לכאורה דהוא הפך דברי רבינו הטור ומר"ן דנקטי בלישנייהו ואפילו העני וצריך למוכרו ודברי הרא"ש קאי אקבע לו זמן דלעיל מניה קאמר אם שכרו לזמן קצוב כמכר דמי וסיים ואמר אבל אם אין לו מה יכול וכו'. ואין מן הסברא לחלק ולומר דיש חילוק בין אם אין לו מה יאכל וכו' לאם העני דקאמר רבינו הטור דלא נתנו חכמים ז"ל דבריהם לשיעורין. ועוד דהו"ל לרבינו הטור ליפלוג וליתני אבל אם אין לו מה יאכל. ועוד ק"ל על דברי הרא"ש ז"ל דמאי ראיה מייתי מהירושלמי דאם אין לו מה יאכל וכו' דזה סברא יחידאה כר"א ואיך שביק ר"ז ור"א שהם רבים. ועוד דבסוף דבריו משמ' דפסק כר"ז ור"א דקאמרי אבל המשכיר בית. לשנה וכו' עד שישלים זמנו כר"ז ור"א ומדקאמר כר"ז וכו' משמע דהלכה כוותייהו שהם רבים ועוד דדברי הרא"ש סתרי אהדדי דבתחי' דבריו כת' אבל אם אין לו מה יאכל יכול וכו' וקאי אקבע לו זמן. ובסוף דבריו קאמר אבל המשכיר בית לשנה וכו' צריך להניח השוכר בבית עד שישלים זמנו דאין סברא לחלק בין אם מוכר מחמת דאין לו מה יאכל וכו' למוכר מחמת הדוחק כדכתי' (ועוד מאי קאמר הרא"ש כר"ז וכר"א) ועוד מאי שנא האי דינא דכת' הרא"ש אבל המשכיר בית וכו' וצריך למוכר' מחמת דוחקו דצריך להניח השוכר וכו' כר"ז ור'