גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קמד

היינו שרצו הב"ד והתם מזונות והיינו צדקה דלא כר"י

אבל קש"ל לדעת ר"ת דכייפינן בדברים ואפילו ( במצות צדקה מה יענה בההיא דנגדיה רב יהודה כמ"ש הרב מש"למ

ואפשר לתת דשאני ההיא דנגדי' ר"י בשביל דגזייה לגדפי' משום דאותה שעה מיהא ביטל המצוה דאינו יכול לשלח משום דלא מקרי שלוח וכו' אם כן הו"ל בטילה ובעי מלקות מדאו' ז"א משום דאחר זמן מרבי לגדפיה כמ"ש לו ר"י וכו' ולכך נגדיה אבל אם לא גזייה לגדפיה אפילו אם לא שלחה לא הוה נגדיה משום דמצות עשה שמתן שכרה בצדה ועוד דחייש רב יהודה דשמא קודם שיגדילו כנפיה תמות ועובר על איסורא דאורייתא אבל אם לא גזייה לגדפה שמא יחזור ברוחו הוא לעצמו ויקיים בה מצו' שלוח ולא כייפינן ליה ודוק. ותירוץ זה מתיישב גם להרשב"א והרמב"ן

אלא דקשה לי לסברת ר"ת דאמר אכפייה בדברי' והא קתני בש"ס ממשכנין על הצדקה ואפי' בע"ש ופריך בש"ס והכתי' והפקדתי וכו' ותי' הא דאמיד הא דלא אמיד כי הא דרבא כפייה לר"ן אלמ' כפייה ממש מדממשכנין עליה וליכא למימר דממשכנין הוא גרוע מכפייה ממש ואינה אלא כמו דאכפייה בדברים ז"א ואין הסברא נותנת כן ועוד דהרי הרשב"א אף ע"פ דס"ל כדעת ר"י דכופין ממש כמ"ש דבריו הר"ן בפ' נערה מ"מ אית ליה דאין יורדין לנכסיו אפי' בפניו ואין חילוק בין ממשכנין ובין יורדין לנכסיו

ואפשר לומר דר"ת מוקי להא דממשכנין על הצדקה הוא כשקצצו ביניהם כל אחד מה שיעלה לו בחלקו ונתחיי' בו דהו"ל כחוב דעלמא וגם הוא נמי אמיד ועובדא דרבא ראיה על דאמיד לית ביה משום ופקדתי על כל לוחציו וכו' דאם לא כן איך אכפייה רבה בדברים והא כתיב והפקדתי על כל וכו' אבל היכא דפסק ואמיד כייפינן ליה ממש ויורדין לנכסיו

ולפ"ז מתיישב שפיר גם לדעת הרשב"א דכתב אין יורדין לנכסיו ואפילו בפניו והא קתני בש"ס ממשכנין ולמאי דכתיב' אתי שפיר ולא קשה מידי ודו"ק

ואני בחפשי ראיתי למופת הדור בספ' ברכי יוסף שהקשה דמאי מקשה מדברי הרשב"א על הרמב"ן והבין בדברי הרב מש"למ שמקשה במוחלט על הרמב"ן ע"ש ולמאי דכתיבנא לא קשה ולא מידי דהרב מקשה על הרשב"א ולא על הרמב"ן דהב' הביא גם דברי הרשב"א בסוף דבריו ע"ש דס"ל כר' אלא שאין יורדין לנכסיו והמש"למ קצר בדבריו ור"ל הרמב"ן וכל דיליה

גם מ"ש אף ע"ג דבצדקה כתיב כי פתוח וכו' י"ל דשאני צדקה דאית בה תרי לאוי דומיא דממיר ע"ש דשאני ממיר דאית ביה תרי לאוי ועשה א' ולא אתי עשה ודחי תרי לאוי אבל בצדקה אית בה תרי לאוי ותרי עשה כי פתוח תפתח נתון תתן וכל עשה מדחי לאו א'. גם מ"ש בתירוץ שני א"נ כי פתוח פירושו אלא ומשמע קודם הלאו ע"ש ר"ל דהו"ל לאו שקדמו עשה דיכול לקיי' העש' קודם העבר' הלאו אבל העבוט לאו הניתק לעשה דאינו יכול לקיים העשה עד אחר העברת הלאו ואחר הס' מכ"תר דאין חי' דכולהו מקרו לאו הניתק לעשה דהרי שלוח הקן יכול לקיים העשה קודם העברת הלאו ולדעת רבנן מקרי לאו הניתק לעשה ואין זה אלא לסברת ר"י עיין בש"ס בסו' חולין ובש"ס מכות וכן משמ' מדברי הרמב"ם בהלכות סנהדרין ומדברי הכ"מ בפרק ראשון מהל' נערה ע"ש. ועוד דאם זה כוונת הרב מש"למ מאי קאמר ולפי זה בהענ' דהוי לאו הניתק לעשה ומאי שנא הענקה ממצות צדקה דקרי לה לאו הניתק לעשה ומצות צדקה קרי לה לאו שקדמו עשה והרי בשניהם יכול לקיים העשה קודם העברת הלאו

ולעד"ן לישב דאמאי מצות צדקה לא מקרי לאו הניתק לעשה הוא משום דבכל פעם מחוייב לקיים מצות צדקה ואם חוזר ונותן לו צדקה לא נפטר מעונש הלאו שעבר קודם לכן וזה הצדקה לאו תקון הלאו אלא מקיים מצות הצדקה ולכך לא מקרי לאו הניתק לעשה אלא דקשה לי על תירוץ זה דיכול ליתן שני דינרים אחד לחיובו ואחד לתקון הלאו בב"א ומאחר דנותן חיובו ומוסיף חיוב אחר לתקון הלאו מקרי לאו הניתק לעשה כמ"ש רז"ל על פסוק צדק צדק תרדוף שעושה ב' צדקות א' בשביל החיוב וא' בשביל שיחיה הוא ובניו ולית בה משום אל תהיו כעבדים וכו'

ואחר מכן ראיתי להר' נתיבות משפט ז"ל שהביא דבריו מור' ה' חיד"א ז"ל בס' בר"י וז"ל והרב נ"מ הקשה על האי תירוץ דר"ת דאכפייה בדברים דהרי בפ"ק דבתרא מייתי לה אמ"מ על הצדקה ותי' הרב ז"ל דאף דאין כופין בשוטים מ"מ נחתינן לנכסיה ע"כ וכתב עליו הרב ותירוצו הוא חידוש גדול ע"ש ואשתמיט מנייהו דברי הרשב"א ז"ל והביא דבריו הר"ן בפ' נערה שנתפתתה דס"ל כר"י דכייפינן ליה בשוטים וכתב מיהו אין יורדין לנכסיו אפי' בפניו ע"ש

גם מה שסייעו הרב מח"מ מדברי הרשב"א על מי שאינו רוצה לא לירש ולא לפרוע דלא כייפינן בשוטים אלא בהורדת נכסיו לאו סייוע הוא דשאני התם בחוב דעלמ' כמו יורשת הבכור דינא הוא דיורדין לנכסיו ולא כייפינן ליה משום דאין בו מצוה כ"כ אבל במצות הצדקה איכא מצוה בו כמו שמפורש בדבריו דכייפינן ליה מדין מצות צדקה אבל אין יורדין לנכסיו דלאו חוב הוא דאל"כ תקשה דברי הרשב"א אהדדי. אלא דק"ל דברי הרשב"א אלו דבסי' רע"ח כתב דלא כייפי' ליה אבל יורדין לנכסיו ובסיק"ז כת' דכייפי' ליורשין וגם יורדין לנכסיהם הביא דבריו הב"י בסימן הנז' וי"ל

פרק ט' ה"ג אחד מן האומות שבא על שפחה וכו' הרי הבן עבד כנעני שנא' וכו' אבל העבד שלנו שבא וכו' אין הבן עבד כנעני שנא' אשר הולידו וכו' ע"כ. ברייתא היא בפ"ק דסוטה דף ג' ב') דתניא מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית וכו' ת"ל וגם מבני התושבים הגרים עמכם לעולם בהם תעבודו ופר"שי בעבד גרסינן בבי"ת ור"ל דקאי אקרא דאמר מאת הגוים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה ועלה קאמר מנין לא' וכו' לקנותו בעבד שאמרתי לך מהם תקנו עבד ואמה

והיותר נראה דבא רש"י למעט דלא גרסי כעבד בכ"ף ולפרש בש"ס כפי' רבינו ז"ל דמפרש דאין התנא משתעי לענין לא תחיה כל נשמה אלא לענין אם הולד עבד או ב"ח אתמר ולפי גירס' רבינו צ"ל בכ"ף וה"פ מנין שאתה רשאי לקנותו עבד ולהיות לך עבד כנעני ולכך פיר"שי דגרסינן בעבד בבי"ת ופי' מנין לך לקנו' בעבד ולא אמרי' ביה ל"ת כל נשמה אבל אי גרסי' בכ"ף עכצ"ל כפי' רבינו: