גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קמ

הוא השמיטו אחרונים הבאים אחריהם ומפרשי דבריו. יפרשוהו ואיך לא ירגיש מר בדבר זה ויאמר עם לבבו אם החילוק זה אמת לא אשתמיט אחד מהפוסקים הראשונים ואחרונים שלא יפרשוהו ואם ראה חילוק זה באיזה פוסק היה לו להזכירו ולא יכתבנו הלכה פסוקה בלא שום ראיה ונ"ל דלא סמך אלא אההיא משום דמצי טעין דפסק לה יותר משיוויה ולכך הוצרך לח' חילוק זה ואין הנדון דומה לראיה כדכתיבנא

ועוד אני אומר דלא מלבד דאין דעת הרמ"ה כן אלא הוא הפך דבריו דהא הרמ"ה עצמו שכת' נמלך המוכר בב"המ וכו' נסתלק בה"מ וכו' הוא עצמו כתב לעיל על הא דאם אמר המצרן אטרח ואביא זוזי לא נטרינן ליה אמר איזיל ואייתי זוזי אם אינש אמי' הוא נטרינן ליה וכו' ואי לא לא נטרינן ליה וכתב ע"ז הרמ"ה דוקא דאתא בר מצר למיזבן או לסלק ללוקח לבתר דידע בזביניה ובדמי זביני וכו' אבל אי מקמי דאתו לבי דינא או לגבי מוכר לא הוה ידע וכו' ולא הוה ידע בסכום דמיה כי אמר איזיל ואייתי זוזי אע"ג דלא אמיד נטרינן ליה וכו' ע"ש הרי דלא קאמר הרמ"ה עד דידע לזביני ולדמי אבל בחדא לא אלא לעניין אי אמר איזיל ואייתי זוזי אע"ג דלא אמיד משום דלא ידע בזביני ובדמי אבל לעניין אטרח ואביא זוזי אף ע"ג דלא ידע וכו' לא נטרינן ליה ואיך יאמר הכא בנמלך המוכר בבע"המ ואמר לא בעינא אינו מסתלק אלא בידע בזביני ובדמי וכי מגרע גרע אטרח ואביא זוזי ממי שיאמר לא בעינא דאינו מסתלק עד דידע בזביני ובדמי ובנד"ד איכא תרתי אטרח וכו' שרצה למכור לו בהקפה ולא בעינא ואף על פ"כ אינו מסתלק בידע בדמי ולא ידע בזביני אתמהא והדברים מוכרחים מצד עצמן ולא הוצרכתי להאריך בהם בראיות אלא להסיר מלב מהר"ח חברין. שלא יהיה חושדני מלומר דכוונתי להפיל דבריו באין אמת וצדק ורצוני להתכבד ח"ו וסהדי במרומים דכמה יגעתי. וטרחתי לבקש סמך לדבריו ולא מצאתי עזר וסמך לדבריו בכל אופן כי אם בנוים על בלימה ואהבת האמת נוצחת בל תמוט:

נמצא דיאודה המורשה אחר שבא בהרשאה והלך אצל המצרן למכור לו והודיעו השומ' והוא אין לו מעות ולא רצה לקנות כי אם בהקפה ואמר לא בעינא אבד זכותו וזכה שמעון הלוקח בחלק זה ועל ידו נעשה שותף עם ראובן וזכה גם במה שקנה אחר כך. באותה החצר משום דנעשה שותף בקרקע עם ראובן וקי"לן שותף שקדם וקנה זכה במה שקנה כדכתי' לעיל בשם רבינו הטור ומרן סי"ט ובסמ"א ע"ש דכן שמעתי באומרים לי וכמ"ש ביד שמעון הלוקח הנז' שהח' הנזכ' של יהודה המורשה הוא היה ראשית כל הקניינים שקנה בהחצר הנז' והר"ח חברין לא דק בסדרייהו ולאו אדעתי' משום דעלה בדעתו דליכא נפקותא לעניין דינא דלית ליה לשמעון הלוקח הנז' שום זכיה בכל הקניינים ועוד הקדים חלק האלמ' דעליו השיב תחילה דזכה בו ראובן מכח ירושה ואין לאשה האלמנה הנזכרת אלא שעבוד בעלמא ולכך דלג הסדר

ומעתה אין אני צריך להשיב על החל' שקנה אחר החלק הנזכר מאחר שהוא ראשית כל הקניינים כדכתיבנא אלא משום דחיישינן להכחשה וצריך ראיה או שבועה לכך אני משיב גם עליה על כל פרט ופרט וה' יעזור לי

הוסיף מהרח"ק וכתב וז"ל גם מצא לו פתח אחר . לאחר שקנה שמעון רביע האחר בטעות מעל האחות הלך לוי בנו אשר לו משפט הירושה ונמלך בראובן ואמ"ל אבי מכר רביע בהחצר הנז' המגיע לח' בכ"וכ דמים וראובן השיבו לא בעינא ליה מי יתן ואמצא מי יקנה ממני הרביע אשר הוא קנוי בידי ואחר מכן כשנודע לשמעון שקנין אביו היה בטעות חזר וקנה מלוי בנו בק"ג ע"ש

והוה שדא ביה נרגא באומרו שאמיר' ראובן שאמ' לא בעינא היה בטעות משום דטע' ברעתו דילמא לוי אינו המוכר ולכך לא חש ואמר לא בעינא והביא ראיה מדברי הר"ן והנ' שכתבו וז"ל והלכתא צריך למקני מיניה משום דחשבינן ליה לבר מצרא כאילו יש לו קנין קצת בגופו של קרקע עי"ש

ולזה כתב וז"ל מדבריהם נלמד דבע"המ כיון דאית. ליה קנין קצת בגוף הקרקע לא יסתלק כי אם בקנין ונתכוון להקנות לחבירו או בידע ליה להמוכר שהוא בעל הקרקע ואמ"ל לא בעינא אבל אם הקנין והאמירה דלא בעינא בטעות משום דלא ידע ביה שהוא בעל הקרקע וכו' עש"ד

ואני בעניי לא ידעתי אבין דבריו שכת' ומדבריהם. נלמד וכו' ונתכוון להקנות וכו' דמאי דעתיה. דקאמר ונתכוון דאחר הקנין מאי כוונה איכא דהקניין הוא גופיה הכוונה דאל"ך אמאי הוצרך לקבל הקניין דבשלמ' בשאר קנייני' כגון חזקה והגבהה וכסף וכדומה. צריך כוונה דמשכחת הגבהה שלא לשם קנין וכן בהנהו. אבל בקניין אינו עשוי ושייך אלא להקנאה. ואם כוונתו לומר לאפוקי אם הקנין בטעות כמ"ש אבל אם הקניין והאמי' בטעות דאע"ג דלא יוצדק פי' זה במאי דקאמר. ונתכוון להקנות וכו' מ"מ עדיין יש לתמוה דמאי טעות. איכא הכא בקניין הלוקח מהמצרן שסילק עצמו וזכותו. מהקרקע הנז' אם מכר המוכר או לא דמשכחת לה דלא יזכר לו שם המוכר אלא אומר לו הקרקע שהוא על המצר שלך מצד פ' וכו' וילך ויבקש מי הוא המוכר ומאי נפק"ל אם הוא המוכר א"ל ושם מוכר לא יעלה על שפתיו דעיקר ההקפדה הוא על הקרקע לא על המוכר ואם קבל בקניין סילק זכותו דאין אחר הקניין כלו' ומאי קניין טעו' איכא ואם על הלוקח לא שייך לומר בו קנין בטעו' כי פיו המדבר עמו בין לעצמו בין לאחר ומאי קנין טעות איכא

ועוד מאי האי דקאמר להקנות מאי הקנאה איכא אצל בעל המצר עד שיאמר עד שיתכווין להקנות. ואני חושש שמא עלה בדעתו ממאי דקאמרי הר"ן והנ"י דאית ליה קנין בגוף הקרקע חזר הוא המוכר וצריך להקנות הקנאה גמורה כמו מוכר ולוקח דעלמא. ולכך הביא ראיה ממוכר ולוקח דעלמא דצריך הקנאה וכוונה גמורה דאע"ג דאין בהם שביעה דאין הנד"ל כמ"ש לעין כל ואין משם ראיה אפילו אם יהיה באמת דהוא המוכר אבל האמת הוא דלא מקרי מוכר והקניין הוא לסלק זכותו דווק' ולא להקנות לו הקרקע כמו שכת' רש"י והביא דבריו הר"בי וז"ל בא אחד ונטל רשות וכו' ואמ"ל זיל זבון צריך למקני מיניה דלא מצי לומר משטה וכו' והביא דברי הר"ן ונ"י שכתבו כאילו יש לו קנין בגוף הקרקע ומיהו כי קנו מיניה סגי אע"פ דהוי כעין קנין