גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קלט

בעל המצר מסלק ללוקח

דע לך דתשובה זו דחויה עיין בספר בדק הבית למרן וז"ל ודברי תשובה זו סתומים דאם כן לא ימצא המוכר מי שירצה לקנות ממנו שיאמר הלוק' לאחר כמה שנים תצא מידי וגם על מה שכתב רבינו ירוחם בשם הרשב"א יש לתמוה שבתשובת הרשב"א שכתבתי בסמוך משמע בהפך הילכך אין חוששין לאותה תשובה דלאו הרמב"ן ולאו הרשב"א חתימי עלה ואיזה תלמיד טועה כתבה ונתלה באילן גדול ע"ש נמצא לדעת מרן דדין מוכר ולוקח שוים וכן כתב הרמב"ם פי"ד מה"ש ע"ש ופסקה רבינו הטור סמ"ח וכן פסקה מרן בקצר סל"ד וז"ל היה בן המצר במדינה אחרת וכו' ובא אח"ך אינו יכול לסלקו שאם אתה אומר כן אין אדם יכול למכו' קרקיעתו שיאמר הקונה לאח' כמה שנים תצא מידי עד כאן ע"ש ר"ל ולא ימצא המוכר מי לקנות ממנו ובמקום פסידא דמוכר לא תקנו חז"ל ד"דמצ וכ"כ הגאוני' כמ"ש ה"המ ע"ש

נקיטינן מכל הני מילי מעלייתא דכתיבנא דדעת כל עמודי ההוראה וכן דעת כל האחרוני' דאם בן המצר או השותף נתעכב אחר שידע יותר מכדי שיעורו דהיינו כדי למיזל ואמטויי זוזי זוזי דשכיחי ליה ואיתויי ומתבעיה בי דינא איבד זכותו דאמרי' מסתמא מחל או לא מצא מעות במה לקנות ועוד דאפילו בא בזמן הנז' לבי"ד ולא היו לו מעות מוכנים אלא עד שיטרח ויביא זוזי אבד זכותו משום תקון חז"ל דחיישינן לפסידא דמוכר ולוקח. ואע"פ דראיתי למהרי"ע במנהגים שכתב צריך מע"לע היינו מכח מנהגא כמ"ש בלשונו הזהב וז"ל נהגו להרחיב הזמן למצרן מע"לע וכו' ע"ש לפי שכך קבלו עליה' ולא מדינא תדע דהרי הריב"ש מארי דאתר' הסכימה דעתו לסברת רבינו האיי גאון והרי"ף שאמרו דשיעורה כדי למיזל וכו' ודלא כהר"י ברצלוני שפסק יום אחד ע"ש בטור ומהרי"ע שכתב מע"לע אחריו קבלו ע"ע כך ולא מדינא ואין משם ראיה לנדו"ד ומכל שכן דהפריז על המדה דאמר מהרי"ע ועברו שני ימים או ג' ימי' ואחר מכן הלך וטרח ויגע לבקש לסלק הלוק' דאפי' מהרי"ע שאמר מע"לע בזה השיעור יזמין מעותיו ולא לתת לו זמן אחר להזמנת מעותיו כנ"ד

ועתה אסורה נא ואראה את דברי מהר"ח חברין בפסקו הטהור ובמאי דסליק אפתח פי ואדברה גם אני וז"ל אחר כל אלה הדברים שמעון הנזכר פשפש ומצא לו פתח אחר שהרי יהודה המורשה כתב לו ה"מ באגרת קצבת דמים בכמה הוא מוכר לו רביע החצר ונמלך בראובן הנז' באותם דמים שפס' לו המורש' וראובן השיב במה שפסק אני אקח אותה אלא קצת דמים אני פורע וקצתם בהמתנה והמורשה לא רצה וראובן הנז' השיבו בכעס האד לקרקע אדי גא עלא יידך מא נסתחקוש והלך המורשה ומכר לשמעון הנז'

ויש מי שרצה לדמות זה למה שכתב הרמ"ה ופסקו מרן וכו' נמלך המוכר בבן המצר באותן דמים וא"ל זיל זבין לא בעינא דנסתלק בן המצר וכו' וה"נ בנ"ד אי לאו דהשיבו בכעס דהוי ידים מוכיחות דלא נסתלק וכו'. ואנכי איש צעיר אמרתי דנ"ד אפי' אי אמר לא בעינא בניחותא לא הוי סילוק וכו' דעד כאן לא קאמר הרמ"ה אלא שהיה הלוקח בעולם ונמלך בו באותן דמים של הלוקח וכו' אבל בפיסוק דמים שיפסוק המוכר מדידיה בלא לוקח לא מהני דמצי טעין בה"מ דאמרתי דל"ב בשביל דפסק לי יותר משוייה כעין משכ' הסמ"ע סק"י גבי לוקח שנמלך בב"המ ואמ"ל לך וקח דלא בטל זכותו וכו' והגם דבנ"ד לא נפיק מינה מידי לעניין דינא דסילוקו היה בלא לב ולב אלא באף ובחימה מ"מ נפקא מינה למקום אחר וכו' עש"ד

ואני בעניי אשר אחזה לי דלא דקו שפיר שניהם ולא צדקו דבריהם בעיני ובדבר זה נסתלק המצרן ואבד זכותו תדע דהא פסק הרמב"ם והרא"ש ורבינו הטור ופסקה מרן בקצר וז"ל אם אמר אטרח ואביא זוזי אבד זכותו משום פסידא דמוכר ובמקום פסידא דמוכר לא תקנו חז"ל דינא דבר מצרא ולדברי הר"ח חברין אמאי אבד זכותו והא לא סילק עצמו אלא אמר אטרח ואביא זוזי והא עדיף מנ"ד דלא קאמר לא בעינא אפי' בכעס אלא אמר אטרח וכו' ואין אני מסתלק מקרקע זה ואפילו הכי אבד זכותו ומכ"ש בנ"ד דרצה למכור לו בהמתנה וצריך זמן וזמנים ולא רצה המוכר למכור לו בהמתנה ומכר לאיש אחר אבד זכותו ואפילו בלא אמירה שאמר האד לקרקע אדי גא עלא יידך מה נצטחאקש אלא אם אמר לו למכור בהמתנה והוא לא רצה ומכר לאחר נסתלק דאין הסילוק תלוי ברצונו עד דאמדינן דעתיה אם כוונתו להסתלק או לא וממילא בנד"ד אין כוונתו להסתלק אלא בכעס אמר למלתיה אלא הכל תלוי בהפסד המוכר והלוקח והכא בנד"ד אם ממתינין לו עד שיעבור כעסו מעליו וילך ויטרח להביא מעותיו איכא פסיד' דמוכר ובמקום פסידא דמוכר לית דינא דבר מצרא ואמרי' ביה נמלך המוכר במצרן למכור לו באותן דמים וא"ל זיל זבון לעלמא דלא בעינא ליה לא צריך למקנא מיניה ע"כ עיין דברי מרן סל"א ובדברי רבינו הטור ואע"פ דרבי' הטור ומרן נקטי בלישנייהו תרתי זיל זבון ולא בעינא ליה והכא בנ"ד לא קאמר אלא לא בעינא ליה ליכא הקפדה בכך ובחדא סגי תדע דהא בהג"א לא נקט כהאי לישנא וז"ל אבל אם בא המוכר למכור לו ולא רצה לקנו' ומכר לאחר פשיטא דלא מפקינן מיניה ע"כ ע"ש הביא דברי הר"בי ואין לומר דפליגי דהא הר"בי אחר שהביא דברי הרמ"ה הנז' כתב ע"ד וכ"כ הג"א עיין שם מ"ש דכולם בהשואה אחת ולא בעי תרתי וכן הסברא נותנת דזיל בתר טעמא משום פסידא דמוכר ובאומר לא בעינא איכא פסידא ואפילו לא אמר זיל זבון ובנ"ד דרצה למכור לו בהקפה אפי' בלא אמירה נסתלק כדפי"ל

גם החילוק שחלק הר"ח חברין ואמר דעד כאן לא קאמר הרמ"ה אלא שהיה הלוקח בעולם ונמלך לו באותן דמים של לוקח משום דמצי טעין וכו' דפסק ליה יות' מדמי שיווי' כמ"ש הסמ"ע גבי לוקח וכו' אח"ה רב המרחק ביניהם כמה וכמה בין מכור לי לקנה ממני דבשלמ' גבי לוקח מאחר דהוא מחזיר על המוכר למכו' לו יאמר המוכר דקרקע זה חביבא בעיניה ויעלה שומתא יותר משיוויה אבל כשיבוא המוכר אצל הלוקח למכור לו אין אומר לו כ"א השומא הראויה לה כדי שיקנה ממנו דאם יעלה שומתה לא ימצא לו קונה והוא חפצו ורצונו למכור וטענה זו אינה טענה לגבי המוכר והחילוק אין בו ממש ולא משמע כן מלשון הרמ"ה ולא מלשון מרן דלא קאמר אלא באותן דמים שמכר בהם ואמאי לא הזכיר בדמי לוקח מאחר דהדבר תלוי בו ואם