גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קלז

רצה לקבל עליו הדין ואמר לו הודיעני מהיכן דנתני ומהר"ח הנז' גם הוא זהו חפצו ורצונו כדי שתהא אמת. נהדרת וכי היכי דלא לימטי ליה אלא שיבא מכשורא שרטט וכתב לי והנה בע"תה בה אלי שמעון הלוקח הנז' והראני הפס"ד הנז' ובקש ממני לחוות דעי ולהיות מכריע בדבר ואף על פי שאין ידיעתי מכרעת ואשים לאל מלתי ודברי כתותי מכתת שעורייהו ואין מעלין ואין מורידין ודין גרמא דבתחילה עלתה הסכמתי שלא להטפל בדבר זה וטובה השתיקה. אלא מאחר דהרבה והפציר שמעון הלוקח הנז' וחלה פני בעשר חלו' והפציר בי עד בוש אמרתי עם בני הדרי בי יקובל האמת ממי שאמרו כי המשפט לאלהים הוא ואכתוב לו כמו שהורוני מן השמים ותהי האמת נהדרת ואם שגיתי אתי תלין ועיני לשמייא נטלית שיעזרוני לבל אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי

וזה החלי בס"ד בהקדים חקירה אחת שלא חש לה מהר"ח הנז' והוא כלל. גדול בענין המצרנות וממנה יתברר האמת הנה ראיתי כתוב שם בפס"ד. דשמעון בע"ד הנז' שעשה ג' קנינים דמתחילת קנה חלק א' בחצר הנז' מאת האלמנה ואחר מכן קנה חלק אחר בהחצר הנז' מבעל אחות' והוא בטעות שעלה בדעתם שהוא היורש והלכו לבי"ד ושאלו את פיהם ואמרו לו שאין לו דין ירושה וחזר וקנאו מאת בנו ואחר מכן קנה חלק אחר בהחצר הנז' מיהודה המורשה ואחר כל אלו הקנייני' הקיץ הגאון ראובן המצרן ובא להיות מצרן ולסלק הלוקח ודעתי אומר לי דודאי צריך זמן וזמנים בקניינים אלו ולא שייך אפילו ביום א' ליגמר הקניינים כי אם לפחות שני ימים וג' ימים דמכירת קרקע אינה בנקל לא ללוקח ולא למוכר דלאו אגודת ירק חוטפה מהשוק והולך לו ואין הדבר נגמר אלא באריכות הזמן ושהיה בדבר זה פא"סלת ואפילו אם נאמר דבחלק ג' היה סמוך ונראה ולא שהה המצרן ובא לבי"ד מ"מ בקניינים הראשונים עבר זמנם ואמרינן בהו עבר זמנו בטל קרבנו ובטלה המצרנות. מאחר דידע ולא בא לבי"ד לבקש זכותו וקניין ועדים אית. להו קלא ובפרט דהגיעו הדברים לפני בית דין ובטלו המכר של האב מטעם שהיה בטעות וחזר הבן ומכר לו דאית ליה קלא ביותר ואפילו את"לומ דהביטול היה בפני בי"ד ואפשר המכר של הבן לא היה בפני בי"ד מ"מ הו"ל לחוש לעצמו ויחפש אם יש מכר אחר מצד הבן מאחר דנודע לו שהיא עומדת למכור ודאי מידע ידע ואבד זכותו וסהדי במרומים דכל זה דנתי מדעתי ומסברא דמוכח הוא דלא יהיו הקניינים בשעה א' ואפילו ביום א' ודרשתי וחקרתי וספרו לי שהקנין הראשון הוא שלקח מאת יהודה המורשה ואותו קניין היה ביום א' מימים ולמחר לקח החלק של בעל אחות' שהמכר היה בטעות ולמחר לקח חל' האלמנה וחזר וחדש החל' שקנה בטעות חדש הקניין עם הבן שניהם ביום א' ואחר גמר הקנייני' למחר בא לערער ויצא לשטן לאמר שהוא מצרן ואפילו לפי אריכות הזמן הנזכר לא הזמין מעותיו בעת בואו לבי"ד אלא בא בידים ריקניו' ואמר אטרח ואביא זוזי והלך לבקש ממקום למקום עד שמצא והלוה ברבית לערב או למחר והביא מעותיו לבי"ד

וכפי זה נסתלק המצרן ראובן הנזכר מכל וכל ולא נשאר לו שום זכות מזכות שתקנו לו חז"ל כמ"ש רבינו הטור סי' קע"ה סעי' נ"א וז"ל ומסתברא כדברי רבינו האיי גאון דכיון דשהה שיעור מיזל ואמטויי זוזי דשכיחי ליה ואיתויי ומתביעיה בדינא ולא תבעיה בדינ' לסלוקיה לא מצי לסלוקיה וכו' ע"ש וכתב הרב' שם וז"ל וה"המ כתב בפי"ד מה"ש וז"ל וכתב בעיטור כתב רבינו האיי גאון והרי"ף בתשובה שאם שהה המצרן משידע כדי תביעת בי"ד ושיביא מעותיו בטל דין מצרנו' וגם הרמב"ן הסכים לדבריהם ולדברי המחבר עכ"ל. וכתב עוד הרב' וז"ל משמע דס"ל לה"המ דהרמב"ם אינו חולק על תשוב' רבינו האיי וא"כ יש לפר' דברי הרמב"ם דמשמע מינייהו שאם לא סייע אותו ולא ראהו משתמש בו וכו' יכול לסלקו לאו לזמן מרובה קאמר וכו' אלא שיעור הראוי לסלק דהיינו שיעור למיזל ולאמטויי זוזי דשכיחי ליה ואייתויי ומתבעינן ליה בית דין וכו' ע"ש וכתב שם עוד וכן כתב הרי"בש בסי' תק"א וז"ל כל הריב תלוי אם בא לבית דין בעל המצ' מיד שידע וכו' כי אם ידע בעל המצר שקנאו זה וראה אותו משתמש בה ולא מיחה אבד זכותו כמ"ש הרמב"ם גם רבינו האיי והרי"ף כתבו בתשובה שאם שהה המצרן משידע כדי תביעת בית דין ושיביא מעותיו בטל דין מצרנו ע"כ. וכתב ע"ד הרב"י וכדבריהם כתב הרשב"א בתשובה וכן הדין שאם לא כן הורע כח המוכר שלא ימצא מי שירצה לקנות שיחוש שאחר כמה זמן יסלקנו המצרן וכן פשט המנהג לפסוק. כדעת רבינו והרי"ף ע"כ ע"ש וכן פסק בקצ' סעי' ל"ב וז"ל אם שהה המצרן שיעור שילך ויביא מעותיו ויתבענו בדין ולא תבעו איבד זכותו ע"כ ע"ש

הרי לפניך כל הגדולים עמודי ההוראה רבינו האיי גאון והרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והרא"ש והטור והעיטור והרי"בש ומר"ן כולהו ס"ל דאם שהה משידע יותר משיעור דאזיל ואמטויי זוזי ואייתויי למתבעיה בי דינא איבד זכותו מטעם מחילה דאמרינן ודאי מחל זכותיה כמ"ש רבינו הטו"ר בשם אביו וז"ל דכיון דטעמא משום ועשית הטוב והישר אין ליפות כחו כל כך וכו' וכיון שלא גילה לו ללוקח מיד כשידע בקניין וכו' יש לנו לומר שלא ישרה בעיניו או שאין לו מעות לקנותה וכו' ע"כ ע"ש. ואף על פי דכתב שם בשם אביו דהרמב"ם מדבריו דכת' שאם סייע או ראהו משתמ' וכו' משמע דלא ס"ל הכי הנה הרב"י הוכיח במישור מדברי ה"המ ומדברי הריב"ש דדעת הרמב"ם כדעת הרא"ש והטור ופי' דברי הרמב"ם דכתב כגון שבא המצר' וסייע אותו או שכרו ממנו וכו' היינו בתוך הזמן שלא שהה כשיעור שילך ויביא זוזי ולמתבעיה לבי דינא אם ראהו משתמש בו וכו' איבד זכותו

דון מינה לנדון דידן ששה' יותר משיעור זה ומכ"ש וק"ו שני ימים וג' ימים אבד זכותו ואפילו אם במציאות יהיה חלק ג' שקנה לבסוף אמרינן ביה אורח בא בזמנו ויש בו דינא דבר מצרא ואין בעל המצר יכול לסלקו ממנו דכבר נעשה שותף עמו מכח חלק ראשון ושני ונעשו שניהם שותפי' באותו קרקע ומי שקדם וקנה זכה כמו שכתב רבינו הטור ופסקה מר"ן בקצר סימן י"ט וז"ל אבל אם קדם אחד וסילק ללוקח זכה בה הוא לבדו ואפילו היו המצרנים הרבה וכו' אם קדם וסילק ללוקח או קדם וקנאה זכה בה ע"כ ע"ש. וכן כתב סמ"ה וז"ל קנה הלוקח מעט קרקע באמצע השדה וכו' יש לו דין כשאר מצרן אח"ך כשיקנו מותר השדה של מוכר וכו' ע"ש: וגם פסקה מר"ן בקצר ע"ש נמצא בידינו