גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קלה

צערא דגופא אי משום צערא דממונא שלפעמים משים ראובן אי זה כלי בחלונות שלהם והעוברים שם יגנבוהו ואי משום הזק ראיה ביותר ומרבה עליהם דריסת כף רגל וכו' ע"ש שהאריך ביותר

והעלה שם להלכה אחר שהביא ראיות מהש"ס והרמב"ם מאחר שהיה שם לו דרך אלא שהורגל מעט ועתה רוצה להרגיל עצמו הרבה שפיר דמי ואחת מהראיות שהביא היא ראיה שהבאתי לעיל מחמש חצרות פתוחות וכו' שהחיצונה אינה יכולה לעכב על השניה וכו' יע"ש ונלע"ד דיכול המדחה לדחות דשאני התם משום דאין לחיצונה שם תשמיש כלל לכך אינה יכולה לעכב אבל בכאן יד הכל שוה באותו מעבר

ומה שהבאתי אני לעיל ראיה משם היינו משום דקאמר אבל אם פתח בינו ובין הפנימית יכולה הפנימית לעכב עליו אבל בינה ובין החיצונה גם הפנימית אינה יכולה לעכב עליו ואמאי והא היא משמשת גם עם השניה ואמאי אינה יכולה לעכב אלא ודאי מאחר דגם היא יש לה תשמיש עמה אינה יכולה לעכב עליה אע"פ שמרבה עליה הדרך אבל בינה ובין פנימית אין לה תשמיש שם כי אם מפתחה ולחוץ ולכן יכולה לעכב עליה והיא ראיה גמורה נ"ל

ברם חזות חשות ראיתי בדבריו שכתב בסוף דבריו אחר שהביא ראיות מהש"ס ומדברי הרמב"ם לזכות ללוי כתב וז"ל ומה גם שלא יהיה זה אלא כמי שמכניס לביתו מחדש דיורים רבים שאין שכנו יכול לומר עד עתה הייתם אתם בלבד ועתה הרביתי' עלי בני אדם הרבה וכרובם כן ירבו המתעסקים עמהם וכו' וירבו עלינו את הדרך ויצרו אתנו כמו שהביא הטור סימן קנ"ו וז"ל כתב הרמ"ה דווקא בעל אומניות וכיוצא בהם שאין קצבה לנכ"וי אבל אי בעי לאגורי לכמה אינשי דדיירי ביה לא מצי מעכבי עכ"ל יע"ש

ואיך מביא ראיה מדברי הרמ"ה והוא דלא כהלכת' הפך דברי הרמב"ם בפ"ה מה"ש ה"ט וז"ל מכאן אתה למד שאחד מן השותפים שהביא אצלו לביתו אנשי בית אחרת יש לחבירו לעכב עליו יע"ש וכן כתב הר"בי בסי' קנ"ו ע"ד הרמ"ה וז"ל מדברי הרמב"ם בפ"ה מה"ש משמע דלא ס"ל הכי יע"ש ומאי ראיה מביא מדברי הרמ"ה ואין דרכו בכך לפסו' הפך הרמב"ם והוא מאריה דאתרא ואם באמת דנדון דידיה הוי דומה למי שהכניס לביתו דיורים רבים לדעת הרמב"ם יכולים לעכב ובנדו"ד אפי' לדעת הרמב"ם אינם יכולים לעכב דשאני מי שהכניס דיורי' וכו' דאיכא תשמיש קבוע בחצר וקפדי אינשי אבל במעבר ליכא אלא הנכ"וי לבד ולא קפדי אינשי ואפי' הרמב"ם יודה לזה כדכתיבנא לעיל

ונראה לענ"ד לישב דכוונת הרב היא להביא ראיה מדברי הרמ"ה הוא על מה שטענו ראובן ושמעון על לוי שאמרו לו ועתה הרביתם עלי ב"א וכרוכם כן ירבו המתעסקים עמהם וכו' וכוונת' לומר דאפילו לית לן לעכב מצד לוי ושכיניו יש להם לעכב מצד הנכ"וי שנ"ונ עמהם דאין להם שכונה עמהם. ולכך הוא מביא ראיה דמאחר דאין יכולים לעכב בשביל השכנים כך אינם יכולי' לעכב גם בשביל הנכ"וי בשביל' והראיה דהרמ"ה דאית ליה דאינם יכולים לעכב בשביל השכנים כמ"ש אבל אי בעי לאגורי וכו' לא עכב בשביל הנכ"וי דליכא עכוב דנכ"וי אלא באומנים וכיוצא דלית להו קצבה וזה היא הראיה שהביא מדברי הרמ"ה אבל לעיקר הדין דאי בעי לאוגורי וכו' ס"ל כהרמב"ם

א"נ דלדעת מהר"ם אלשיך אית ליה דהרמ"ה ס"ל כהרמב"ם דקרוביו ומשרתיו לית בהו עכובא וזה כוונתו במה שכתב אבל אי בעי לאגורי לכמה אינשי וכו' אפי' אם באו לו אח"ך או מתחי' אינם יכולי' לעכב וכן פי' הר"בי בסי' קנ"ד בדברי הרמ"ה ומוכרח אתה לפרש לדבריו הא דקאמר אבל אי בעי וכו' כדפירש' ודבר זה דוחק בדברי הרמ"ה דאין הלשון דכתב אי בעי לאגורי לכמה אינשי מוכח כן

א"נ דס"ל דלא קאמר הרמב"ם אלא בבע"ה שהוא דר שם ומביא אצלו אנשי בית אחרת וכו' אבל אי רוצה להשכיר ביתו לכמה אינשי לא מצי לעכב מאחר דהבית היא לו לבדו ואין לו שותפות אלא בחצר וזה ע"צ הדוחק

וראיתי להט"ז שכתב ע"ד מורם בסי' קנ"ד ס"ב שכתב בשם רשב"ם וז"ל ולא דהשות' יכול למלאת ביתו אכסנאים ודיורים וכו' כתב ע"ד וז"ל ונ"ל דגם הרמ"ה ס"ל כן וכמ"ש רבינו סי' קנ"ו בשמו דאי בעי לאגורי וכו' והא דלא כדעת הר"בי שכתב לדעת הרמ"ה אסור להכניס דיורים מחוץ לביתו ותמיה לי ע"ד איך לא השגיח בדבריו בסימן קנ"ו שכתב בפי' דמותר וז"ל ודעת הר"א כדעת הרמ"ה שכל שאינו מרבה בפתחים וכו' יכול להרבות דיורים וכו' ובסוף הסי' כתב ואם רצה להשכיר ביתו לכמה אנשים להרמ"ה והראב"ד אינם יכולים לעכב עליו ומדברי הרמב"ם נראה שיכולי' לעכב וכו' ואיך נעלמו ממנו

ודברי הרב"י אהדדי יכול לישב דמאי דקאמר בסי' קנ"ד ע"ד הרמ"ה אנשי הבית כגון בניו ומשרתיו לאו דווקא וכמ"ש מסוף דבריו שכת' ודרך כלל דעת הרמ"ה שאם נתרבו בני הבית אין בני החצר יכולים לעכב וכו' דלא קאמר כגון בניו וכו' מכלל דאית ליה דאינם יכולים לעכב אפי' בשאר ב"א כמ"ש דבריו בסי' קנ"ו כנז"ל ולאו דווקא בניו וכו' ואפשר דטעו' הוא אבל מדברי הט"ז נראה דאית ליה בניו ובני ביתו בדווק' ונעלמו ממנו דבריו בסי' קנ"ו

ועוד קשה לי ע"ד דכתב ונ"ל דגם הרמ"ה סובר כן כדעת רשב"ם ואין נראה לע"ד דהא רשב"ם אית ליה דיכול לחלוק ביתו לכמה דיורים אבל אין להוסיף בנין חדש כמו שמדוייק בלשונו הזהב שלא יוסיף עליו בניין חדש לא בגובה ולא במשך ע"ש בב"י וכתב אבל כשאינו מוסיף בבניין שפיר דמי שיכול למלאות כל ביתו אכסנאים ודיורים וכו' נמצא דלדעת רשב"ם יכול למלאות ביתו אכסנאים ויחלק ביתו לכמה דיורים ואין העיכוב אלא בבניין חדש ולדעת הרמ"ה אית ליה דלא קאמר בש"ס דיחלק ביתו לכמה דיורים לא להכניס שם האכסנאים אלא לעשות מהם אוצר ואפי' בלא הוס' בניין אבל אם חלק ביתו לדיורי' להכניס אכסנאים יכול לעכב ובלא חילוק דיורים יכול למלאת ביתו אכסנאים כמו שפי' הוא דבריו. נמצא לדעת הרשב"ם יכול לחלק ביתו לכמה דיורים וימלא אכסנאים ולדעת הרמ"ה אינו יכול למלאת ע"י לחלק ביתו וכו' כמ"ש דכיון שאינו מוסי' בית וכו' ואם הוא מבין בדברי מור"ם שכת' שיכול למלאת ביתו אכסנאים ודיורים היינו שאינו מוסיף בית