גושפנקא דמלכא (רמב"ם) יג

לעמוד ולראות אמיתות הענין ולחפש בספרים ובדברי סופרים אם הם ברכה לבטלה או כך צריך להיות לברך גם על מים שרופים אע"פי שברכו מקודם על הקאווי ומי שחותמו אמת ינחני במעגלי צדק ואמת

וזה החלי בס"ד איתה בש"ע א"ח סימן קע"ט ס"ה וז"ל הקרואים בבית בע"ה לאכול מיני פירות ומביאין להם בזה אח"ז אינם צריכים לברך אלא על הראשון ע"כ יע"ש וכתב ע"ד המ"א דאתכא דבע"ה סומכין שידועים שיתנו להם כל צרכן ע"כ מפורש יוצא מדברי הש"ע והמ"א דהכל בידיעה תלוי ואע"פי שאין הפירות מונחים לפניהם כולם בשעת הברכה ואינם יודעים כמה מינים מביאין לפניהם די להם בברכה אחת דאמרינן דעתם עלוויהו. ברם אם גמר בדעתו שלא לאכול עוד ונמלך לאכול עוד צריך לברך שנית אע"פ שהפירות היו מונחים לפניו בשעת ברכה כמ"ש הש"ע בסימן קע"ד ס"ה וז"ל. כל מה ששותה בתוך הסעודה די לו בברכה אחת וכו' אלא א"כ כשבירך לא היה דעתו לשתות אלה אותו הכוס ונמלך לשתות. וכו' ע"כ יע"ש. ומדסתם הש"ע דבריו נראה דליכה חילוק דאפי' מונחים לפניו יחזור ויברך מאחר דבשעת ברכה לא היה בדעתו לשתות כ"א אותו הכוס ודברי הש"ע לא מתוקמה אלא ביין דקובע ברכה לעצמו ואין ברכת המוציא פוטרתו אבל שאר משקים כמו מים שרופים או מים אין לברך עליהם בתוך הסעודה או לסברת י"א שהביא הש"ע סי' ס"ז וה"ה לענין אכילה נמי. כמ"ש ט"ז סק"ו יעו"ש. וכן הדין נמי בשמש כמ"ש הש"ע ס"ס קס"ט וז"ל השמש מברך בורא פה"ג ע"כ כוס וכוס וכו' לפי שהוא כנמלך וכו' יע"ש כוונתו לומר אע"פ שלא היה בדעתו שלא לשתות עוד ולא מקרי נמלך מ"מ מאחר דאינו מסב עמהם ומצפה לשלחן אחרים אם יתנו או לא מקרי נמלך ואמרינן דלא היה דעתו עלויה וצריך לברך ע"כ כוס וכוס ברם אם נתן בדעתו בשעת הברכה לצאת ע"כ מה שיושיטו לו המסובים די לו בברכה אחת שבירך בראשונה על כוס ראשון. כמ"ש המ"א סימן ק"ז וזה לשונו. נראה לי דאם היה דעתו בשעת ברכה ראשונה ע"כ מה שיתנו לו אין צריך לברך וכמ"ש ס"ס קע"ז וסי' קע"ט ס"ה יע"ש. והראיה שמביא מסי' קע"ז וסי' קע"ט היה לומר דאפילו אינם מונחים לפניו מהני הכוונה דאם היה בדעתו בשעת הברכה ע"כ מה שיתנו לו דומיא דסי' קע"ז ס"ד דקאמר הש"ע אע"פ שלא הפירות לפניו בשעה שבירך וכו' וכן בסימן קע"ט ס"ה הקרואים בבית בע"ה וכו' ומביאין להם בזה אחר זה וכו' אע"פ שאין מונחים לפניו אלא מקצת אמרינן אין צריך לברך אלא על הראשון דאמרינן מחמת דקדמא ליה ידיעה והיה יושב לאכול ולשתות מסתמא אמרינן דעתיה עליה אבל הכא בשמש מאחר דאינו מסב וספיקא איכא קמיה אם נותנים לו עוד או לא לא אמרינן מסתמא דעתיה עלויה עד שיכוין ויתן בדעתו בשעת ברכה על כל מה שיתנו לו לאפוקי הך דסימן קע"ז וקע"ט דתמן אמרינן דעתיה עלויה ואין צריך שיתן בדעתו בשעת הברכה כמו השמש. נמצא הא כדאיתא והא כדאיתא והראיה שהביא משם אע"פ שאין מונחים לפניו והיה עולה על הדעת דלא מהני מה שיתן בדעתו בשעת ברכה כמ"ש בש"ע סי' ר"ו ס"ה וז"ל אין מברכין לא על אוכל ולא על משקה אלא עד שיביאוהו לפניו ע"ש ולכך הוצרך להביא ראיה מסימן קע"ז וקע"ט דאע"פ שאינם מונחים כל הפי' לפניו אלא המקצת מהני ולא קאמר הש"ע אין מברכין וכו'. היינו היכא דליכא אפי' המקצת כמ"ש בסוף הסעיף אבל מי שבירך על הפי' שלפניו ואח"כ הביאו לו יותר וכו' א"צ לברך יע"ש. אלה דעדיין לבי נוקפי דמאי ראיה אצטריך אחר דפי' הש"ע דבריו וחלק היכא דאיכא מקצת או לא:

ותצא דינה לנדו"ד דמאחר דכן נהגו בכל משמרה ומשמר' דאחר הלימוד מביאין לפני הת"ח מים שרופים ומיני פירות וכו' אמרינן בהו מידע ידעי ודעתם עלוייהו מתחיל' ואפילו לא היו מונחים לפניהם בשעת ברכה ראשונה לית לן בה כמ"ש הש"ע בס"ס קע"ז דאע"פ שלא היו הפירות לפניו בשעת הברכה שבירך על הפת וכן ממ"ש הקרואים לבית בע"ה וכו' ומביאין להם בזה אחר זה וכו' כנז"ל. ונד"ד אתי מנייהו במכ"ש דהתם אף על פי שיודעים שמביאין לפניהם מ"מ לא ידעי כמה מינ' פירו' ואפשר שמביאין לפניהם ביותר ממה שהיה בדעתי ואפי' הכי אמרינן בהו מידע ידעי ודי להם בברכה אחת מכ"ש בנדו"ד דליכא אלא מין אחת והוא ממין הראשון בברכתו שוה דאמרינן בה די לו בברכה ראשו' דאמרינן מסתמא דעתיה עלוויה ויוצא בברכה ראשונה שבירך על הקאווי דברכתו שוה. אלא דעדיין יד הדוחה נטויה לדחות ולומר דאין הנדו"ד דמי להאי דשאני התם דסי' קע"ז וקע"ט דאמרינן דאף ע"פ דאין הפירות מונחים לפניו דעתיה עלוייהו מאחר דידע מידע שיביאו לפניו וממילא די בברכה אחת דהתם ליכא הפלגה והסח הדעת דעיסקייהו באכילה ושתיה. אבל נדו"ד דאיכא הפלגה והסח הדעת ואמרינן אפילו בין כוס. וכוס מהקאווי עצמו צריך לברך עליו דהרי הם עוסקים בלימודם ואיכא הסח הדעת דאינו מונח לפניו וקיימא לן היכא דאיכא הסח הדעת צריך לחזור ולברך כמ"ש הש"ע סימן ק"ע ס"א וז"ל ואם דיבר חברו והפליג נוטל שתי ידיו כיון שהסיח דעתו וכו' יע"ש וכן קיימא לן הסיח הדעת מברך ברכה ראשונה ע"מ שרוצה לאכול כמ"ש הש"ע בסי' קע"ח יע"ש וה"ה לנדו"ד דהוי הסח הדעת וצריך ברכה אחריתי:

אמנם כד דייקת שפיר נראה דיד הדוחה יד כהה היה ואין בדבריו ממש דשאני שנוי מקום דבה אמרו חז"ל דאיכא הסח הדעת מאחר דשינה מקומו משך שייך הס"הד ולכך הצריכוהו חז"ל ברכה אחריתי אבל בנדו"ד דיושב במקומו ועדיין יושב במקום קבעו אף על פי דעסיק וגריס באורייתא ליכא הס"הד וה"ט בנטי' דילמא הסי"ד ונגע במקום הטינופת ולכך איצטריך נטילה אחרת אבל בנדו"ד אין צריך לחזור ולברך פעם שנית מאחר דאיכא קביעות מקום והראיה מדמצינו בליל פסח דמברך בטבול ראשון בורא פרי האדמה ועל המרור טבול שני אינו מברך בורא פ"הא כי אם על אכילת מרור וטעמא משום דנפיק בברכה קמייתא דבירך בטבול ראשון בורא פרי האדמה והתם אעפ"י דאיכא הפלגה טובא על ידי לימוד ההגדה והלל והוי כהסח הדעת אעפ"ך אמרינן דיוצא בברכת בורא פ"הא דטבול ראשון ואין צריך לחזור ולברך מאחר דדעתיה עליה ולא שינה מקומו. וליכא למימר דהכא בנדו"ד איכא הפלגה ביותר מהתם דא"כ נתת דבריהם לשיעורין וליכא לחלק בינייהו ואין כאן הסיה"ד ולעניין נטילה אמרינן דצריך נטילה אחריתי