גושפנקא דמלכא (רמב"ם) יב

דליכא פתחא אחרינא ע"כ ומהתימה על רבי' איך לא חילק בין דאיכא פתחא אחרינא לליכא פתחא כמו שחי' הש"ס. ולכאורה יש להפליא על נושאי כליו איך לא העירו בזה. ונראה דרבי' מפרש הש"ס כדעת הרי"ף בפ"ב דמסכת מגילה. ודוק: הלכות ספר תורה

פרק ז' ה"א מצוה וכו' ואף על פי שהניחו לו אבותיו וכו' הכי איתא בפ' כהן גדול (דף כ"א ב') אמר רבא אף ע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו שנא' וכו' איתיבי' אביי וכותב ס"ת לשמו מלך אין הדיוט לא ל"צ אלא לב' תורות יש לדקדק לרבא דאית ליה אפי' הדיוט לא יתנאה בשל אבותיו. אמאי גבי מלך הוצרך הכתוב לכתוב תיבת משנה וגו' דדרשינן מינה דמלך צריך שני תורות די לו לומר וכתב לו התורה הזאת ואני יודע פי' שהוא משנה דאילו אחד בלא"ה נתחייב בו כשהיה הדיוט דבשלמא לאביי דאית ליה דההדיוט יתנאה בשל אבותיו ממה שהקשה לו איתיבי' וכו' משמע ליה דווקא מלך לא יתנאה דקאמר קרא וכתב לו אבל הדיוט יתנאה בשל אבותיו ולא דריש משנה לב' תורות דאיצטריך משנה לומר לכתב הראוי להשתנות כדדרשינן לקמן אלא לרבא דדריש משנה לב' תורות לא אצטריך משנה דמהדיוט שמעי' ליה

ואפשר לומר דאם לא כתב משנה הייתי אומר דלא בא הכתוב לומר אלא דהמלך כותב ס"ת אפי' הניחו לו אבותיו או כבר כתב לעצמו כשהיה הדיוט כשישב על כסא מלכותו חייב לכתוב לו ס"ת אחר. וה"ה אם לא כתב לעצמו כשהיה הדיוט כשישב על כסא מלכותו לא יכתוב לו אלא ס"ת א' לכך כתב משנה לומר לך דאם לא כתב כשהיה הדיוט כשישב על כסא מלכותו חייב לכתוב ב':

| ובזה יש לישב דברי רבי' שכתב מצוה ע"כ ישראל לכתוב ס"ת לעצמו וכו' ואע"פ שהניחו לו אבותיו וכו' ואח"ך כתב והמלך מצוה וכו' לכתוב לו ס"ת וכו' יתר על ס"ת שהיה לו כשהיה הדיוט מוכח מדבריו דהא דכותב לו א' היינו אם כתב לעצמו כשהיה הדיוט. אבל אם הניחו לו אבותיו ל"מ וצריך לכתוב ב' תורות. וכך דייק בלשונו הזהב שכתב כותב לו ס"ת יתר על ס"ת שהיה לו כשהיה הדיוט והדיוט גופיה ל"מ בשל אבותיו אלא כשכותב לעצמו כמ"ש מצוה על כל איש מישראל וכו' וכן מוכרח מדברי הר"מ ז"ל שכתב וז"ל בגמ' תנא וכו' א' מדין הדיוט ואחד מדין מלך יעו"ש. ובהלכות מלכים פ"ג כתב וז"ל כותב לו ס"ת א' יתר על ס"ת שהניחו לו אבותיו ואם לא הניחו לו אבותיו כותב ב' ספרי תורות משמע אפילו לא כתב לעצמו והניחו לו אבותיו לא יכתוב אלא א' והר' כ"מ ז"ל שם דחק לישב דבריו שכתב מניחו וכו' אינו כותב אלא א' דנר' דדבריו הם הפך הש"ס ולא זכר שרוב דבריו אלו בהלכות ס"ת דנראין הפך דבריו שם (א"ה עדיפא מינה פריך מר"ן הכ"מ). ולפי דברינו לעיל אתי שפיר דלא בא רבי' אלא לומר דכשישב על כסא מלכותו חייב לכתוב לו ס"ת בין כתב כשהיה הדיוט או לא. ואינו חייב לכתוב ב' ס"ת אלא אם לא הניחו לו אבותיו

ובאגב נ"ל לפרש דברי רבינו דלכאורה דבריו. כפולים דבתחי' כתב אפילו הניחו לו וכו' מצוה לכתוב משלו ואם כתבו בידו כאילו קבלה מהר סיני ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבים לו וכל המגיה ס"ת אפי' אות א' הרי הוא כאילו כתבו וכו' ע"כ נראה דבבא זו שכתב ואם אינו יודע וכו' יתירה שהרי לעיל מינה כתב מצוה לכתוב משלו. ואפשר דכוונת רבינו לומר אם אינו יודע לכתוב וטורח לבקש אחרים שיכתבו לו וטורח עמהם לתקן הגויל וכל צרכי הכתיפה או מגיהו עמהם הרי הוא כאילו כתבו. וכל המגיה ס"ת וכו' לאפוקי לעיל הוא אומר דמצוה לכתוב משלו וכו' דהיינו שקנאו שלם ולא טרח בו והוא כחוטף מצוה מן השוק דמגרע גרע שכרו ולדעת רבי' הטור ומור"ם לא יצא בזה יעו"ש ועיין ט"ז שם

ואגב אביע אומר במאי דאמרי' שם בש"ס ובלבד שלא יתנאה בשל אבותיו תיבת ובלבד היא טפלה ועוד דבתוספת' ל"ג שם ובלבד ומה בא למעט

ואפשר דמלשון המשנה דקתני וכותב לו ס"ת לשמו משמע שכתיבה תהיה לשמו אם הוא יודע לכתוב הוא כותב ואם לאו אחרים כותבים לשמו לכך בא בעל התוספתא לומר דמאי דקאמר במתני' וכותב לו וכו' לא בא אלא לאפוקי שלא יתנאה וכו' אלא קונה ס"ת משלו וזה לישב גירסתינו: הלכות ברכות

פרק ד' ה"ז גמר בלבו מלאכול ומלשתות וכו' שאלה שאלוני רעיוני וכו' שאלה שאלוני רעיוני ולבי יחיל בקרבי בדבר זה על פי מה שנהגו במח"ק זה באימו' מות בפקודת השבוע והחודש והשנה שהאב מאסף ת"ח ללמוד במשנה וזוהר למנוחת הנפטר ובשעת תלמוד מביאין להם הקאווי לשתות וכל אחד מברך לעצמו ועל סמך ברכה זו סומכין שלא לברך עוד אע"פ שמוסיפין להם עוד הקאווי לשתות פעמים שלש עם גבר דסמכי אתכא דבע"ה שיודעין שמוסיפין להם לשתות עוד. ברם אחר גמר הלימוד אחר שאומר הקדיש מביאין לפניהם מים שרופי' ופת הבאה בכסנין ומיני פירות ומברכין על המים שרופים ולזה חם לבי בקרבי על מה ועל מה מברכין עוד ודי להם בברכה ראשונה שהרי ברכתן שוה ומאי שנא מהקאווי שאינם מברכין על ההוספה שמוסיפין להם עוד ועד"ז חששתי לברכה לבטלה ושם בפקידת שבוע של אדם א' הרימותי קולי ודברתי עם הת"ח שהיו שם ואמרתי להם אני חושש לברכה לבטלה בדבר זה שאנחנו מברכין על המים שרופים וכבר ברכנו על הקאווי וברכתן שוה ומאי שנא המי"שרו מהקאווי שאין מברכין עוד על ההוספה ודי בברכה ראשונה והכרתי מבין ריסי עיניהם שהדבר קשה וחששו לדברי וגם בעינם יפלא. והנה בעת"ה רציתי