גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קכח

הגדולה והאלד"הליז וב"ה חמ"ה ודרך כניסה ויציאה בשער החצר הגדולה הנז' ודרך זו לא הוזכרה בשטר חלוקה שכבר נסתלק מכל וכל מהעליה ומהדרך הנזכר ומרצוני הטוב הייתם משתמשי' לעלות ולעבור עלי ולא מחיתי ועכשיו אין רצוני שיעברו בי עוד. ונפשם לשאול הגיעה לראות איך שורת הדין נותנת יורינו המורה לצדקה ושכרך כמ"ה ואחר דקי"ל דינא שלמא בעלמא וגדול השלום בכמה פיוסים והפצרות אמרתי להשיב שואלי דבר כאשר יורונו מן השמים ומי שחותמו אמת ינחני במעגלי צדק ואמת אכי"ר

וזה החלי בס"ד איתא בדברי רבינו הרמב"ם בפ"ב מה"ש הי"ב וז"ל האחים שחלקו הרי הן כלקוחו' זה מזה ואין להם דרך זע"ז ולא סולמות זע"ז ולא חלונות ולא אמת מים זע"ז שכיון שחלקו לא נשאר לא' מהם זכות בחלק חבירו לפיכך י"ל לאחיו כשהיתה השדה כולה לא' היה מעביר בה אמת המים הזאת ממקום למקום אבל עתה שנעשית זה חלקי יש לי להסיר אמת המים מעלי ע"כ יע"ש ופסקה מרן בקצר ופי' דבריו וכתב אף ע"פ שהיה מקוד' וה"ה לשנים שקנו שדה כ"א וחלקו לא נשאר לאחד מהם זכות בחלק חבירו וכו' יע"ש וכן פסק רבינו הטור והביא דבריו הסמ"ע בסי' קע"ג סק"ז וז"ל ז"ל הטור ולא דרך זה על זה שאם אביהם היה עובר דרך השדה שעלה בחלקו של ראובן לחלקו של שמעון ראובן מעכב עליו ולא סולמות לא מבעייא אם נפלה העליה לראובן והבית והחצר לשמעון שאין ראובן יכול לעשות סולם בחצר שמעון וכו' אלא אפי' נפל לחלק ראובן העליה והחצר ולשמעון הבית לבד אין ראובן יכול וכו' ולא אמת מים שאם היה עוברת משדהו לשדה אביו הוא מעכב עליו וכו' יע"ש הנה רבינו הטור פירש דבריו בקמייתא ואין להם דרך זע"ז שאם אביהם וכו' ור"ל אף על פי שהיה לו זכות מקודם אחר שחלקו לא נשאר לאחד מהם שום זכות בחלק חבירו. וה"ה נמי בסולמות בחצר כוונתו לומר אפי' היה אביהם וכו' וקצר בלשונו ואשמועי' חדוש אחר אפילו אם החצר של ראובן ושמעון בעל הבית יכול לעכב עליו שלא לסמוך הסולם על הכותל שלו ואף ע"פ שהבית משועבד לעליה דווקא לבניין ולא לסולם וכן פי' דבריו באמת המים יע"ש ואשמועינן חדוש בכל חדא וחדא וכן משמע מדברי רבינו הרמב"ם ומרן דכללינהו כולהו וכתבו אע"פ שהיה מקודם וכו'

וכתב הרשב"ם ז"ל והביא דבריו הרב ש"ך סק"ב וז"ל אף על פי שאין דרך אחר אלא זה אין להם דרך זע"ז יע"ש הנה נראה מדברי הפוסקים הנז' שכתבו אף ע"פ שהיה מקודם אחר שחלקו אין להם זכות זה על זה פשוט הוא דטענת שמעון שאומר דיש לו זכות מקוד' החילו' וזאת היא הדרך שיש לו ואין לו דרך אחרת היא טענה רעועה ואין לה רגלים ואין בה ממש דאחר החלוקה לא נשאר לו שום זכות ונתרוקנה זכותו על ידי החלוקה ואפי' אין לו דרך אחרת כאמור מדברי הרשב"ם דלעיל ויקנה לו דרך או יפרח באויר

וראיתי להסמ"ע בס"ק הנז' שכתב וז"ל ובפרישה ודריש' כתבתי והוכחתי דכאן איירי דחלקו בלא שומא ועילוי ומש"ה יכול לבנות נגד החלונות של חבירו אע"פ דמאפיל עליו לגמרי וכו' יע"ש דוק מינה אם חלקו בש"וע אינו יכול לבנות נגר חלון חבירו וכן באינך ונשארה זכותו כמו קודם החלוקה. ופשוט הוא' דכוונת הסמ"ע דאמר מיירי דחלקו בלא שומא ר"ל שלא הוסיף בשומא ועילוי בעל החלונות לבעל החצר ולכך יכול בעל החצר לבנות ולסתום לו חלונותיו אבל אם חלקו בש"וע שהוסיף בעל החלונות בשומא לחלק בעל החצר אינו יכול לסתום לו חלונותיו דאמרינן דבכלל השומא והעילוי האויר שכנגד החלונות דומיא דפסק מרן סימן קע"ב ס"ב בעניין הבית שיש לו שני פתחים דאם חלקו על ידי שומא ועילוי דזכה בד"א שלפני הפתח דאמרי' דגם ד"א בכלל הש"והע ואף על פי שחלקו סתם על ידי העילוי ולא הזכיר ד"א הנז' אף על פי כן אמרינן דגם המה בכלל העילוי והשומא וכן פסק כאן סוף הסימן אחים שחלקו ועלה לאחד מהם כרם ולשני שדה הלבן יש לבעל הכרם ד"א בשדה הלבן להפך מחרישתו ע"כ יע"ש וכתב הסמ"ע ע"ד בס"ק הנז' מיירי דחלקו בשומא שנתן בעל הכרם לבעל השדה מה שעו' הכרם על השדה דאמרינן דגם אלו ארבע אמות הם בכלל העילוי והשומא יע"ש

אבל אין לפרש דבריו דקאמר דמיירי שלא חלקו בשומא שלא הוסיף בעל החצר בשומא ועילוי לבעל החלונות ולכך יכול לבנות כנגד החלונות הא אם הוסיף לו בשומא ועילוי אינו יכול לבנות דסברא הפוכה היא דאדרבא אמרינן אם חלקו בשומא ועילוי שהוסיף בעל החצר לבעל החלונות בהא אמרינן דיכול לבנות כנגד חלונותיו דאמרינן האויר שכנגד החלון הוא בכלל העילוי והשומא והמה דברים פשוטים כך נ"ל לכאורה ואין משמע כן מדב' הסמ"ע אלא דק"ל דברי הסמ"ע אהדדי דהכא כתב מיירי שנתן בעל הכרם לבעל השדה ולכך יש לו ארבע אמות והתם בסי' קע"ב ס"ב כתב ע"ד מרן שכתב בד"א כששני הבתים שוים וכו' אבל אם אינם שוים ואותו שהגיע לחלקו הבית שיש לו ב' פתחים נתן לחבירו הדמים ששוה יותר על חלקו בכלל זה העילוי ד"א שבחצר וזכה בהם יע"ש וכתב ע"ד הסמ"ע סי' ק"ו וז"ל ה"ה אם הבית שיש לו פתח אחד עדיף וכו' והוא נתן לבע"ה שיש לו ב' פתחים העודף זכה ג"כ בעל שני פתחים לכל פתח ד"א יע"ש והכא קתני שנתן בעל הכרם וכו' משמע דווקא שנתן בעל הכרם אמרינן בכלל העילוי ד"א אבל אם נתן בעל השדה אינו זוכה בד"א

ולפי האמת דלאו דווקא קתני וליכא חילוק בין אם הוסיף בעל הכרם לבעל השדה או אם הוסיף בעל השדה לבעל הכרם וכן בכולהו בהבתים ובחלונות והעיקר אם חלקו בשומא ועילוי או לא ונקט כל א' לפי עניינו. דהכא בכרם סתם כרם משובח מן השדה הלבן ובודאי אם חולקים בש"וע מסתמא בע"הכ מוסיף בש"וע לבע"הש ולכן נקט בלישניה שהוסיף בע"הכ לבע"הש וה"ה נמי אם במציאות יוסיף בע"הש לבע"הכ אמרינן נמי זכה בע"הכ בד"א בתוך השדה דאמרי' דהשו"והע הוו ביותר ומחל בשאר בשביל ד"א ואע"פ שחלקו בסתם ודכוות' בהחלונות מסתמא בע"ה הוא המוסיף בש"וע לבע"הח משום דעלה בחלקו בית בנוי ומשוכלל לאפוקי בע"הח דנטל בחלקו חורבה בלא בנין. ואחר שאמר מרן אין להם חלונות זה על זה הוכרח הסמ"ע לומר דמיירי שחלקו בלא שומא ועי' דאי חלקו בשומ' מסתמא בע"ה הוא המוסיף לבע"הח ואמאי אין להם חלונו' זע"ז והא בכלל הש"וע האויר שכנגד החלונו' כנז' ולכן נקט בלישניה החלונות דווקא אבל בבתים