גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קכו

לענין מכירה כתב הרמב"ם ז"ל פ"ל שאינו יכול למוכרם בין נצ"ב בין מטלטלין שנתן לה משלו כ"ש מה שנותנים עכשיו הוא כנגד הממו' המדודים שקבל מאבי הכלה שעושה כנגדן תכשיטין ובפ' חזקת באותם שלש שדות גי' הר"יף ור' חננאל ואחד שהכניס לה שום משלו וכו' ולפי זה מה שאמר מהרי"ק דכלי זהב וכו' יכול למכור מיירי בשעשה לה אחר הנישואין אבל החפצים שעשה לה קודם הנישואין לא יגע בהם ע"כ

וראיתי להרב כנ"הג שכתב על דברי רבו דלעיל דכתב מה שנותנים עכשיו הוא כנגד מעות המדודים וכו' וכתב הוא דאיך יפה כח הבן מכח האב יע"ש והביא דבריו הרב ב"א יע"ש ושותא דמר לא גמירנא. דלא יהיה אלא ממונו דיש ביד בע"ח לגבות ממנו חובו ואפי' הכי אם עשה ממנו תכשיטין לארוסתו אין בע"ח גובה מהם כמ"ש הרב לעיל ובשביל שעשאן ממעות המדודים מגרע גרע מממונו אתמהא והעיקר הוא מאחר שעשה מהם חפצי' ודאי ייחדם לאשתו לגמרי והו"ל שום שהכניס לה משלו לאפוקי אם הם בעין אין לה עליהם אלא שעבוד כמו ממונו ולא שייך למתמה בענין זה יפה כח הבן מכח האב דטעמא משום יחוד דמסתמא ייחדם לה מאחר שעשה מהם חפצים וה"ה המעות גופייהו אם היה במציאות שייחדם אין בע"ח : גובה מהם

הרי מפורש. יוצא. מדבריו דמפרש בדברי רבינו הרמב"ם דפ' ל' מכירה כדפירש' בעניותי שנתן לה בלא פיסקא והיינו שום שהכניס לה משלו דקתני בש"ס. וכן הוא דעת כל רבוות' הנז"ל דהש"ס משוה שום שלו לשום שלה ומר"ן דנקיט בלשונו הזהב או ממה שפסק לה הבעל וכו' תפש לשון הטו"ר כצורתו דנקט לשון פסק' דאפי' בדיעבד בטל הוא משו' דהרמב"ם לא דיבר בבעל חוב כ"א במכירה של הבעל ולכך תפס לשון הטור שכת' בבעל חוב והאשה מוחזקת בנכסיה והמוציא מחבירו עליו הראיה שדברי הרבוותא עמודי ההוראה אפיסקא קאי

ולמנהגינו אנן בדידן בעיר הלזו וכל הסמוכים לה לית דין צריך בושש לדעתי ולומר דב"ח גובה מהסבלונות דאפילו לדעת החולקים דבעי פיסקא משום דנהגו בכל השידוכין דמזכירים הפיסקא ולפעמים מפרשים הפיסקא כ"וכ ולפעמים אומרי' כל א' לפי כבודו ואם נתעכב ולא שלח סבלונו' איכא קפיד' וחיובא בדבר ולפעמים יגיעו עד שמפרידין חבילת השידוכין בשביל הסבלונות וכל העולם מסכימים לדברי אבי הכלה שמוכרח הוא לשלוח הסבלונות ואפי' לית ליה מגרמיה כלום מוכר ולוה מב"ב ושאינו ב"ב עד שיעשה הסבלונות כפי כבודו אם לא שיפרשו בפי' אין לנו עליו שום חיוב כי אם ירחץ ידיו ורגליו ויכנס לחופה הא לאו הכי מחוייב ועומד לעשו' הסבלונות. ומאחר דמזכירי' שם הפיסקא בפי' אף על פי דלפעמים אומר' לפי כבודו ושולח לה היינו הך והוייא פיסקא ועוד אחר שנהגו כעני כעשיר כל א' שולח כפי כחו דלא סגי בלאו הכי מקרי פיסקא כמ"ש הרב מהרי"מט והביא דבריו הרב בית אברהם ז"ל דעכשיו בזמן הזה שנהגו שהמדודים שנותן אבי הכלה לחתן קונה מהם תכשי' קודם החופה וכו' אינו יכול הבעל ליגע בהם דדמי לג' שדות וכתב הרב בית אברהם על דבריו וכיון דכך הוא המנהג שמן המדודים עושה לה תכשיטין הו"ל כשדה שהכניס לה שום משלו דכוונתו היתה לעשות' לאשתו ושלא יהא רשאי למוכרם אפילו אם ימות ברעב בלי רשותה ואפילו שאין כאן משום שבח בית אביה מ"מ הבעל ייחדם לה לשמה דוקא הרי מפור' יוצא מתוך דבריו דכיון דכך נהגו לעשו' מהמדודים תכשיטי' הו"ל כפוסק ומקבל עליו ומייחדם לשמה אף אני אביא גם בסבלונות מאחר שנהגו כעני כעשיר לעשות סבלונות ואיכא קפידא וחיובא בדבר הו"ל כפוסק ומקבל עליו ולא עוד אלא שמזכירים. הפסקא בפי' כדפי':

וראיתי להרב בית אברהם שכתב וז"ל עוד ראיתי להרב מור' ז"ל דדחה דברי מהרי"מט מה' ראשונה ותמה עליו מדברי בע"הת והרב ב"ח שכתבו דבעינן שפסק לה בעת הנישואין אבל הנעשה בלתי. פיסקא מצי בע"ח גובה וכו' יע"ש

והוא ישב דבריו דכוונת מהרי"מט הוא דידוע שאבי הכלה נותן לחתנו מעות מדודים והשמאים שמים המדודים וכו' יע"ש. ואח"ך לא דק שפיר בדברי מהרי"מט דהוא נשאל על החפצים שעשה לה הבעל משלו בשעת כניסה לחופה והביא ראיה מדברי הרמב"ם פ' ל' מה"מצ כמ"ש דבריו והמדודים באגב נקיט להו וכתב וכ"ש מה שנות' עכשיו הוא כנגד מעות המדודים וכו' יע"ש. ואין כאן מקום לישובו ודוק: הלכות זכייה ומתנה

פרק ח' הי"ח אל תטעה בשכיב מרע שכתב : כל נכסיו ופירש שנתן הכל מעכשיו והקנה מחיים שאין זה מתנת ש"מ וכו' ע"כ

נשאלתי כשהייתי במחא ארגיל יע"א שנת כי תדר לפ"ק בחדש השלישי אירע מעשה באחד שמת בלא בנים וחלי"ש וצוה בחליו ונתן במתנת ש"מ לאשתו כ"וכ ועל תנאי שלא תנשא עוד אלא תשב כך אלמנה בביתו עד יום מותה ואחר כמה ימים ושנים באה האשה הנז' והוציאה שטר מתנה ונמצא כתוב בו צואת ש"מ שנתן לה מעכשיו ולאחר מיתה כ"וכ ועל תנאי שלא תנשא עוד אלא תשב אלמנה בביתו ונתחבטו בו חכמי העיר נר"ם אם מקריא מתנת ש"מ והוי מתנה או מאחר דכתוב בה מעכשיו הוי מתנת בריא וצריכה קנין ולא הוי מתנה מחמת דליכא קנין ובטלה זה אומר בכה וזה אומר בכה. ולכאורה היה נראה דאף על פי שכתוב בה מעכשיו הוי מתנת ש"מ מחמת שכתוב בה שצוה מחמת מיתה וכמו שדקדקתי מדברי מר"ן ומורם. ואחר החיפוש ראיתי הרב על הטור שכת' בשם הרמב"ן והנ"י בקיצור וז"ל מתנת ש"מ שכתוב בה מעכשיו ולאחר מיתה מיקריא מתנת בריא יע"ש. ולפי דבריהם אלו נמצא דמתנה זו היא בטלה דצריכה קנין

אמנם כד דייקינן שפיר נראה דהמתנה קיימת דהרי בסי' ר"ן פסכ מר"ן סעיף ט' וז"ל וכן אם כתב כל נכסיו ומפרש שנותן הכל מעכשיו ומקנה לו מחיים הרי היא כשאר מתנת בריא וכו' או שקנו מיד הנותן קנה הכל וכו' וכתב מור"ם ע"ד וי"א דה"ה מתנת