גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קכה

ל' מה' מכירה יע"ש

והנה ראיתי אחרי רואי בדברי הרא"ש בפ' אלמנה וכו' וז"ל ואחד שהכניס לה שום משלו ששם לה שדה כנגד התוספת שהוסיף לה משלו והיינו הכניס לה שום משלו דהכא וכו' ויראה דדווקא בקרקע וכו' אבל המכנסת נדוניי' במטלטלי של כסף וזהב אין הבעל וכו'

אלא דיש להסתפק לפי דבריו דהכניס לה שום וכו' כנגד התוס' אם הכניס לה שום מטלטלין כנגד התוס' מה דינו ומי אמרינן שדינו כמו נדונייא דמטלט' שהמכר בטל לאלתר או כמקרק' עד עת הטירפ' ולפי טעמו שנתן טעם לשבח משום שבח בית אביה נראה לע"ד דמה שהכניס שום משלו אפי' מטלט' דינו כמקרקעי שהכניסה לו ולכך הוצרך רבינו הטור לומר וכן מה שפסק לה החתן וכו' המכר בטל לאלתר לאפוקי אם הכניס לה שום משלו כנגד התוספת אפילו מטלטלי המכר קיים עד שעת הטירפא וכן משמעות הלשון דקאמר וכן מה שפוסק וכו' ולא קאמר וכן אם הכניס לה הבעל שום מטלטלי משלו וכו' ואפשר שכך הוא דעת הרשב"א

ומר"ן בסי' צ"ז פסק כדעת הרמב"ם ובסוף דבריו כתב אבל מה שהכניסה לו מנצ"ב וכו' וכן ממה שפסק לה הבעל בשעת נישואין וכו' ורשם עליו הרב בא"ה בכתב אמת שהוא מדברי הטור ולפי דבריו יוצא לנו לענין דינא דאפי' בדיעבד מוציאין מידו כמו שפי' דעתו רבינו הטור בח' א"הע יע"ש ואי אמרי' הא דקאמר רבינו הרמב"ם בפ' ל' מה' מכירה או מטלטלי שנתן לה משלו וכו' ופסק' מר"ן בא"הע סימן צ' היינו על ידי פיסקא ופסקו היינו לכתחי' אבל בדיעבד מה שעשה עשוי והכא פסק כרבינו הטור דאפילו בדיעבד אלא ודאי דמאי דקאמר רבינו הרמב"ם או מטלט' שנתן וכו' לאו ע"י פיסקא אלא כמו שפי' הרב ח"מ שנתן לה שום כנגד התוס'

מיהו יש לדחו' דלא קאמר רבי' הרמב"ם דבדיעב' מה שעשה עשוי היינו למוכרם לצורכו דצורכו עדיף מבע"ח אבל לבע"ח גופיה אפי' בדיעבד מוציאין מידו ולא פליג על רבינו הטור אלא לענין הבעל לצורכו ויכולני לומר דדברי הרמב"ם דקאמר או מטלטלי שנתן : לה היינו על ידי פיסקא

והבינותי בספרים וראיתי להרב קהלת יעקב שפי' דברי הרמב"ם שכתב וכן מטלט' שנתן לה משלו היינו שום שהכניס לה משלו והיינו ע"י פיסקא ובדיעבד מה שעשה עשוי והביא דברי הרי"ף בתשובה כמ"ש לעיל דאם התנו בשעת קידושין אין בע"ח גובה מהם וכתב אפילו תפס אין מוציאין מידו ולא נתעורר במה שדקדקתי ע"ד כנז"ל ולדעתו הרי"ף והרמב"ם חלוקין בדין פיסק' דלדעת הרי"ף אפי' בדיעב' מוציאין מידו ולדעת הרמב"ם מה שעשה עשוי

אלא דאין מוכרח דאפש' לו דרבינו הרמב"ם מודה בב"ח דמוציאין מידו ולא קאמר דמה שעשה עשוי אלא דוקא אם מכרם הבעל לצורכו וכן ראיתי להרב הנז' שהביא משם מהרד"ב בסימן ט' דיש לחלק לדעת הרמב"ם כך דלא לאפושי פלוגתא יע"ש

נמצינו למדים דלכולהו רבוותא אית להו דמה שפסק הבעל בשעת נישואין אין הבעל חוב גובה ממנו ואם עבר וגבה מוציאין מידו לדעת הרי"ף והרא"ש והטור והרשב"א ומר"ן ולהרמב"ם לדעתי פשוט דמה שפסק לה מודה לרבוותא הנז' דאפי' בדיעבד המכר בטל דלא הזכיר בלישניה כי אם מטלטלי שנתן לה משלו מה שעשה עשוי אבל על ידי פיסקא יכולני לומר דאפי' בדיעבד המכר בטל ועוד אם תאמר ותדחה לי בקש דמאי דקאמר מטלטלי שנתן לה פי' על ידי פיסקא יש לי דרך אחרת לומר דווקא לצורך הבעל המכר קיים אבל בע"ח דגרע טפי אפילו בדיעבד אם גבה מוציאין מידו

אבל אם הכניס לה שום משלו שלא על ידי פיסקא אין בע"ח גובה ממנו לכתחיל' לכולהו הני רבוותא דהו"ל כמו צ"ב כמ"ש בש"ס אם הכניסה לו שום משלה ולא עוד אלא אם הכניס לה שום משלו וכו' נמצא דכי הדדי נינהו והרמב"ם פי' דעתו בפי' כמ"ש בפ' ל' וז"ל בעל שמכר מטלט' של נצ"ב או מטלט' שנתן לה משלו וכו' וכן לדעת הרא"ש והטור כמ"ש דבריו לעיל בפרק אלמנה ג' שדות וכו' ולא הזכיר שם פיסקא אלא לאשמועינן דאפי' בדיעבד ולדעת הרי"ף כן הוא דומיא דנצ"ב דשוים הם כדמשמע בש"ס ובתשובה שהבאתי לעיל דנקט שם פיסקא לאשמועינן דאפילו בדיעבד מוציאין מידו ומ"ש בריש התשובה שכלי זהב וכו' היינו אם קנאם אחר נישואין וכן דעת הרשב"א וכן דעת מר"ן והא דנקט בלישניה ממה שפסק לה הבעל וכו' לומר לך אפילו בדיעבד דדבריו לקוחים מדברי הטו"ר ודברי הטור אפילו בדיעבד יע"ש

ומצאתי און לי גברא רבה תנא הוא מהר"י הכהן הביא דבריו הר"ב ק' וז"ל כל תכשיטין שעשה לה אחר הנישואין שלא מחמת פיסקא לכ"ע הרי הם של הבעל ועושה בהם כרצונו והבע"ח גובה מהם ע"כ מכלל דמה שעשה לה קודם הנישואין אפילו שלא מחמת פיסקא אין הבעל חוב גובה מהם ע"ש דאמרינן דעתי' דמסתמ' הקנה אותם לאשתו לגמרי וכל הסמיכו' שלה לפרעון כתובתה אינם אלא עליהם

ואם באמת דמאי דקאמר בש"ס ואם הכניס לה שום משלו היינו על ידי פיסקא והיינו דנקט הטור לשון פיסקא וכן מאי דכתב הרמב"ם או שנתן לה מט' משלו היינו על ידי פיסקא איך הרב הנז' פליג עלייהו דרבוותא עמודי ההוראה אלא מוכרח אתה לומר ( דדעתו כדפי'

וכן ראיתי להמאור הגדול הרז"א ז"ל וז"ל בטול מקח לא אמרו אלא במטלטלי ומכנסת שום לבעלה ומכניס לה שום לא אמרו אלא במטלטלי וכו' והדבר שוה בין בשום שהכניסה לו בין בשום שהכניס לה ובכל כלים שבעולם אפי' שוים אלף זוז וכו' יע"ש. והביא דבריו הרב ק"י ובסוף דבריו כתב אף על פי שראינו לחכמי הדור שכתבו שאין דנין כך בכלים יקרם ובעדי זהב לא נראו דבריהם יע"ש

וליכא למימר דדבריו אפיסקא קאי דמסוף דבריו דכתב אף על פי שראינו לחכמי וכו' משמע בלא פיסקא דבפיסקא ליכא מאן דפליג וכן משמע מדבריו דכתב והדבר שוה וכו'

ואני בחפשי מצאתי ראיתי להרב הגדול מהרי"מט ז"ל שנשא' על א' שרצה לגבו' מהחפצי' שעש' לאשתו בשעת הכנס' לחופה וכתב דלכ"ע החפצי' שאדם עושה לארוסתו קודם החופה דינן כדין נצ"ב שהרי