גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קכג

א' או אמצעה של חצר חוץ מד"א ומקום כניסה ויציאה או שדה או כרם ואפי' בזה אם כל א' חלקו ברור לית ביה דינא דגאו"אי אלא כופה כל א' את חבירו להבדיל בין חלקו לחלק חבירו נמצא בנ"ד דכל א' מכיר חלקו ונשאר אמצעה של חצר משותף ביניהם ורצה א' מהם לחלוק אינו יכול לכוף חבירו בארבע אמות של הפתחים ומקום היציאה והכניסה לפי שהם משועבדים לבתים ואינו יכול לחלוק עד שישאר לחבירו ד' אמות של הפתחי' ומקום היציאה והכניסה שהם משועבדים לבתים דאיך יפסיד ביתו או יפרח באויר וזה ברור

פרק ל' ה"ה בעל שמכר מטלטלין של נכסי צאן ברזל או מטלטלין שנתן לה משלו אע"פ שאינו רשאי וכו' קנו הלקוחות ואין האשה יכולה להוציא מידם וכו' ע"כ. ועיין להרב המגיד ז"ל

נשאלתי להשיב על ענין הסבלונות ששולח הארוס לארוסתו קודם הנישואין אם בע"ח גובה מהם חובו ואם תמצא לומר שאינו גובה אם עבר הבע' ופרע לבע"ח בהם או תפס בע"ח מהם אי מוציאין מידו או לא ע"כ

וזאת תשובתי בריש כל מראי"ן איתא בדברי רבינו הטור בח' א"ה סימן צ' וז"ל דווקא בקרקע אמרינן שמכר הבעל קיים עד שעת הטרפא אבל המכנסת נדונייא לבעל במטלט' כסף וזהב ובגדים אין הבעל יכול למוכרם וכו' וכ"ש שאין הב"ח יכול ליטלן בחובו וכן מה שהחתן פוסק לה אינו יכול למוכרם ע"כ

והנה נראה מדברי קודשו דכתב דווקא בקרקע המכר קיים עד שעת הטר' מכלל דבמטלט' המכר בטל לאלתר ולאו דווקא הא דנקט בלישניה אין הבעל יכול למוכרם אלא אפי' אם מכרם המכר בטל וכן הדין במה שפסק לה החתן דהמכר בטל לאלתר דשוי' בדינם כמ"ש וכן מה וכו' ונ"מ לדינא כמו שהמכר בטל גם אם עבר ופרע בהם לב"ח מוציאין מידו דהא בע"ח גרע טפי כדמשמע מדבריו דכתב וכל שכן שאין הבעל חוב יכול ליטלן

והנה מרן ב' לא פירש לן שם מאין מוצא דין זה של הפסקא אלא שראיתי בדברי קודשו בח' ח"מ סי' צ"ז שהביא דין זה בשם בעל התרומות יע"ש

ואפשר דמוצאו הוא ממאי דאיתא בש"ס בפרק אלמנה לכ"ג דכתב שם המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו לא ימכור יע"ש וכן ראיתי בה"מ פ"ל שפי' כן ה"ה על דברי הרמב"ם שכתב בעל שמכר מטלטלין של או מטלט' שנתן לה משלו ופי' ה"ה מפור' ביבמות פ' אלמנה המכנסת שום וכו' יע"ש

ומפרש הוא דמאי דקאמר בש"ס או הכניס לה שום משלו היינו על ידי פיסקא הוא דדינו שוה לנצ"ב דכבר ייחדם לה לשמה לגמרי והקנם לה וגמר בדעתו שלא למוכרם כלל אבל אם הכניס לה בלא פסקא מגרע גרע מנצ"ב שלה משום דאמדינן דעתיה שלא יחדם לה לגמרי אלא אם יצטרך להם בידו למוכר' אבל שום שלה אפילו בלא שום פיסקא משום שבח בית אביה אבל אם הכניסה לו מעות דלית בהו שבח יכול לעשות בהם כל צורכו ובע"ח גובה מהם כמ"ש הרשב"א והביא דבריו מרן בח"מ סי' צ"ה

באנו לדברי רבינו הכ"מ במז"ל דכתב בפרק ל' מהלכות מכירה וז"ל או מטלט' שנתן לה משלו וכו' אם עבר ומכר קנו הלקוחות היינו על ידי פיסקא ואפי' הכי אם עבר ומכר מה שעשה עשוי ופליג על רבינו הטו"ר אבדיעבד ולדעת רבינו לכתחיל' אין בע"ח גובה מהם ואם מכר ופרע לב"ח או תפס בע"ח אין מוציאין מידו דליכא למימר דמאי דכתב רבינו או מטלטל' שנתן לה וכו' היינו בלא פיסקא וקודם הנישואין או אחר הנישואין אבל ע"י פיסקא קודם הנישואין מודה לרבינו הטור דאפילו בדיעבד מה שעשה אינו עשוי חדא דשום דידיה ע"י פיסקא עדיף משום דידה דאפילו לרבינו דקאמר מה שעשה אינו עשוי מ"מ שוה מיהא לנצ"ב ולדברי רבינו עדיפי מנצ"ב ואין סברא ועוד דהא מצינו בה"מ פ"א פסק שם דבע"ח גובה לכתחי' מנכסי אשתו ובניו שקנה להם והכא קאמר דווקא בדיעבד אלא מוכרח אתה לומר דהכא היינו ע"י פיסקא והתם בלא פיסקא ולכך בע"ח גובה מהם

וא"ת דלעולם דברי רבינו הכא והתם בלא פיסקא עסיקינן ובע"ח בדיעבד מיקרי מאחר שהוא מחוייב לו כבר כמו"ש להרב ב"ש שחלק כעין זה בדברי מרן יע"ש ז"א לענ"ד שהרי ה"ה כתב על דברי רבי' שכ' בפ"א מה' מלוה דבע"ח גובה מנכסי אשתו של שבת שקנה לה הבעל כתב עליו ה"ה דטעם רבינו הוא שאינו עולה בדעת בעלים להקנות להם בגדים המכובדי' וכו' על דעת שלא יוכלו למוכרם ולפי טעמו אפי' לכתחילה יוכל למוכרם ועוד תחשה דאמאי רבינו לא הזכיר לנו דין הפיסקא ועוד אין סברא כדפירש' לעיל ודברי רבי' הכא בפיסקא קא משתעי ולכך קאמר דלכתחילה אינו יכול למכור

ובאגב ראיתי שם לה"המ שכתב ויש מי שחלק ואמר שהאחים דווקא וכו' ובסוף דבריו כתב ואני תמה בדברי הרב למה לא כתב חילוק זה בפ' ג' מה' ערכין וכו' וצ"ע

ואחר המחי' רבה נפשי חשקה להשתעשע בדברי קודשו דקודשא ב"ה חדי בפילפולא לראות תמיהתו דמאי קא מתמה על רבינו אמאי לא כתב חי' זה בפ"ג מה' ערכין משום דלית ליה זה גבי ערכין ואית ליה אין לו בכסות אשתו ובניו אפי' שש' כדאמר בש"ס כל המקדיש נכסיו נעשה כמי שהקנ' להם כסות אשתו ובניו מעיקרא ואפי' בגדי שבת וי"ט אבל גבי כ"ח הטעם שאין עולה בדעת הבעלים להקנות להם בגדי' מכובדי' כמ"ש הוא עצמו ואין לפרש דבריו דכתב למה לא כתב ח"י זה שם ולומר דגם ב"ח מחולק דינו ז"א משום דאין שם מקומו וכשבא למקומו פי' דעתו וכתב בד"א בגדי חול וכו' אבל בגדי שבת וכו'

ואפשר לישב דברי ה"המ בדוחק דכוונתו היא דלא אפשר לומר דדעת רבינו דבהקדש אין לחלק דאם כן ההקדש גרוע מן החול ובכל מקום אמרינן יד ההקדש ע"הע ולכך הוקשה לו על רבינו דאמאי לא כתב חי' זה וכו'

וראיתי לרבינו הטור בח' ח"מ סי' צ"ז שכתב וז"ל בד"א שאין נותני' לאשתו ובניו כסות בזמן שלא היו להם בגדי' שעשה להם הוא אבל אם עשה להם וכו' אין בע"ח גובה מהם יע"ש. ומשמע שם מדבריו אפילו מה שעשה להם בלא שום פסקא כמו שנראה משיגרת לשונו דכתב כיון שקנאם לשמן וכן מדכתב אחר