גושפנקא דמלכא (רמב"ם) קכא

הלוקח יכול לומר איני לוקח אלא קרקע שיש בו דקלים. יע"ש והוא מדברי הרמב"ם פכ"ב מה' מכירה משמע דהמוכר יכול לחזור אבל הלוק' אינו יכול לחזור אם קיים המוכר דבריו שהתנה עמו קרקע ודקלים ויקנה לו שני דקלים וכמו שאינו יכול לומר קרקע שיש בו דקלים כך אינו יכול לומר מאחר דאין לו דקלים המכר בטל דדבר שאינו ברשותו הוא דאל"ך יכול לחזור מהאי טעמ' ומאי קאמר אם רוצה לקנות לו ש"ד וכו' דמשמע שהדבר תלוי במוכר אם מקיים תנאו אלא ודאי אין הלוקח יכול לחזור כלל ומאי שנא ממוכר דבר שאינו ברשותו. דאמרינן שניהם יכולים לחזור

וראיתי להרב כ"מ בה' מכירה פכ"ד הלכה י"ג שהקשה באנפי אחריני מניה וביה ממ"נ אי קרית ליה דבר שאינו ברשות והוא כדבר שב"ל שניהם יכולים לחזור ואם אינו כדשב"ל מחוייב המוכר לקנות לו שני דקלים ואמאי אמרינן הבחירה בידו אם ירצו ותירץ דדין זה מורכב שמצד שלא היה ברשותו את חשיב שלב"ל ומצד שאע"פ שלא היה ברשותו כיון שהיה בעולם בא לעולם מקרי. ולגבי לוקח מקרי שב"ל. ולגבי מוכר מקרי כדשלב"ל יע"ש

ולפי דבריו תגדל קושייתינו דלעיל דבכל דבר שאינו ברשותו אמרי' כן ולא דמי לדשב"ל והרמב"ם בפ' כ"ב כתב וז"ל דבר שאינו ברשותו של מקנה אינו נקנה והרי הוא כדבר שלא ב"ל יע"ש משמע דשניהם יכולים לחזור דומייא דדבשלב"ל ולפי דברי הכ"מ משמע דלא דמי לדשלב"ל

וראיתי לה"המ שם שהביא דברי הלכות וכתב וז"ל ובהלכות דמאן דזבין לחבריה מידי דשכיח למזבן אע"ג דליתיה לההוא מידי ברשותי' מחיי' למזבן וכו' ואנן לא ס"ל הכי דכל מידי דלאו ברשותי' דבר שלא בא לעולם הוא יע"ש

והשתא ניחא לקושייתי' דשאני הכ' דמידי דשכיח למזב' לא דמי לדשלב"ל ומאי דקאמר הרמב"ם דבר שאינו ברשותו הרי הוא כדבר שלב"ל היינו במידי דלא שכיח למיזבן ואם תקשה מאי שנא לוקח ממוכר אתרץ כמ"ש הכ"מ דדבריו קאי אמידי דשכיח למזבן אבל במידי דלא שכיח הרי הוא כדשלב"ל ושניהם יכולים לחזור. וכן היא כוונת ה"המ במאי דכתב ואינן מוכרחים יע"ש כוונתו כמ"ש הכ"מ

אבל ק"ל מאי שנא מהפוסק על שער שבשוק דאמרינן חייב לקנות לו אף ע"פ שלא היה לו בשעת הפסקה כמ"ש הרמב"ם בפ' כ"ב ה"ג והביאו מרן בסי' ר"ט סע"ו וז"ל הפוסק ע"ש שבשוק ולא היה לו אותו המין שפסק חייב לקנות וליתן ללוקח וכן המוכר נמי אינו יכול לחזור כמו הלוקח ומכ"ש הוא

וראיתי להכ"מ בפ' הנז' שכתב וא"ת והא כיון שאינו ברשותו לא קני שכך כתב רבינו בסמוך שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו ותירץ וי"ל כיון שזה דבר הנמכר בשוק הויא ליה כאילו הוא ברשותו יע"ש. ולפי דבריו קשה והא אמרי' מידי דשכיח למיזבן לא מחייבינן למוכר אלא הרשות בידו והוא נתן טעם לשבח לעיל דמאי שנא לוקח ממוכר

ודוחק לומר דיש חי' נמי בין דבר שיש לו פסקא בשוק לדבר שאין לו פסקא בשוק אף על פי דשכיח למיזבן והו"ל ג' חילוקי דינים דבר דלא שכיח שניהם יכולים לחזור אם אינו ברשותו בשעת המכירה והו"ל כדבר שלא ב"ל ומידי דשכיח למיזבן המוכר יכול לחזור ואין הלוקח יכול לחזור דומייא דהמוכר קרקע ודקלים ודבר שיש לו פסקא בשוק דשניהם אינם יכולים לחזור דשכיח טפי

וכן ראיתי להסמ"ע שנתן טעם לשבח בדברי הכ"מ מ"ש דמצוי הוא וכו' ובדין קרקע ודקלי' סתם דבריו ולא פירש טעמו

ולולי דבריה' הייתי אומר דשאני הפוס' ע"ש שבשו' דאמרינן דשניהם אינם יכולים לחזור הוא שמכר לו בלשון חיוב שחייב עצמו ליתן לו כ"וכ סאה בכ"וכ כמ"ש מר"ן בסי' ס' ס"ו המחייב עצמו בדשלב"ל חייב אע"ג דאין אדם מקנה דשלב"ל יע"ש. ולכך אמרינן דחייב המוכר לקנות וליתן ללוקח מה שפסק עמו וכמו שאין הלוקח יכול לחזור בו גם המוכר אינו יכול לחזור בו ואם חזר מקבל מ"שפ כדקי"לן בעלמא דאם נתן מעו' בין חזר מוכר בין חזר לוקח מקבל מ"שפ

אלא דק"ל עפ"ז דאם הקנה לו בלשון חיוב מאי קאמר ואם חזר בו מק"מש והא חייב לקנות לו עד עשרה בדמיו ומאי מ"ש איכא. ואפשר לומר דאף על פי דקי"לן המחייב עצמו בד' שלב"ל או בדבר שאינו ברשותו חייב דוקא המחיי' עצמו בקנין כמ"ש מר"ן בסי' ס' ס"ו והכא מאחר דליכא קנין אלא חייב עצמו וקבל מעות מהני עכ"פ לענין מ"ש ומיהו אם היה בקנין חייב לקיים המקח ולקנות לו עד עשרה בדמיו מחמת שהמכר היה בלשון חיוב לאפוקי במוכר קרקע ודקלים אפילו היה בקנין יכול המוכר לחזור וכ"ז הוא דוחק ולכן ממ"שפ

וראיתי להש"ך ס"ק י"ג שהשיג על דברי הסמ"ע ז"ל שחילק בין אם הדבר מצוי לקנות חל עליו החיוב ואם חזר בו ממ"ש ואם אין הדבר מצוי לא חל עליו החיוב ואינו ממ"ש וכתב הוא דאפילו בדבר שאינו מצוי ממ"ש וכתב עוד וכ"כ ה"המ. ועיינתי שם ולא מצאתי משמעות יע"ש. ולעד"ן דט"ס הוא בדברי הסמ"ג ור"ל כ"כ הכ"מ שדבריו הם דברי הסמ"ע יע"ש

וצריך לדקדק לדעת הרי"ף והרמב"ם דאית להו במכר קרקע ודקלים דלא מחייבינן למוכר לקנות אלא אם רצה מה יענו בדברי התוספתא דהביא ה"המ שם ראיה להראב"ד וסיעתי' דאית להו דחייב המוכר לקנות שני דקלים. וכת' דומייא דפוס' ע"ש שבשוק המוכר סתם קתני. ואחר כותב ראיתי להכ"מ פ"כ שפי' לה לדעת רבינו בפוסק עמו ע"ש שבשוק שכבר יצא ולכן קיים המקח ממ"ש יע"ש. ואחר כתבי ראיתי להט"ז דמשמע מדבריו שיש לחלק כמו שכתבתי בעניותי שהוא דוחק יע"ש

פרק כ"ג ה"ט המוכר פירו' שובך ופי' כוורת לחבירו קנה ואין זה מוכ' דבר שלב"ל לפי שאינו מוכר יונים שיולדו וכו' אלא הוא מוכר שובך לפירותיו וכו' כמו שמוכר אילן לפירותיו וכו' עכ"ל והרא"בד בהשגו' כתב וז"ל א"א דוקא שאמר לו כך ע"כ וכתב עליו הרב כ"מ וז"ל ואני אומר שאין זה במשמע דברי רבינו וכו' עי"ש

ואנכי לא ידעתי מי הכריחו לפרש כן שהראב"ד כוונתו לפרש דברי רבינו ודילמא בא להשיג