גושפנקא דמלכא (רמב"ם) יא

יצא מרצונו בלא שום אונס ובנדון דידן דיצא מחמת אונס נ"ל דכ"ע יודו דאפי' אחר ג' שנים לא אבד זכותו אם לא אמר בפירוש שלא יחזור עוד לשררתו ולמנויו אבל בסת' לא אבד זכותו ואפילו קבע דירתו ונתמנה לראש בעיר אחרת דאמרינן דהוה משתהי שם עד שיראה איך יפול דבר וחשש דילמא לית לה קיום להעיר הנז' כפעם א' דחזרו ואחר מכן נחרבה ואמרינן דלא נתייאש לגמרי ולא מחל ועדיין זכותו קיימת ואין הקהל יכולים למנות אחר במקומו וגם הת"ח הנז' שנתמנה במקומו חוששני לו משום השגת גבול ואם עברו בדבר זה הקהל ועדיין מחזיקים בסברתם שלא לקבל הת"ח הנז' עליהם לראש כתמול שלשום הרי גזילת העני בבתי' ועליהם אמר הכתוב אל תגזול דל כי דל הוא ושלום על ישראל. ומי שחותמו אמת הוא ינחנו במעגלי צדק ואמת

פרק יו"ד הלכה ר' מי שנסתפק לו אם התפלל. אם לא התפלל. אינו חוזר ומתפלל וכו'. כשהייתי במתא ארגיל יע"א הקשה לי כמוה"ר יוסף אבולכיר נר"ו על דברי הרמב"ם אלו שפסק דאינו חוזר ומתפלל. כיון דהוא ס"ל דתפלה דאורייתא כמ"ש איהו גופיה בפ"א ה"א א"כ איך פסק כאן דאינו חוזר ומתפלל והא קי"ל ספקא דאורייתא לחומרא. זת"ד

ולכאורה נ"ל להשיב דבר מאחר דקי"ל ספק ברכות להקל משום דכתיב לא תשא את שם ה' וכו' הו"ל האי דקאמר אינו חוזר ומתפלל היא חומרא דמחמרינן עליה שמא התפלל כבר ונמצא מוציא שם שמים לבטלה ועובר על לא תשא וגו'. ואם חוזר אדרבא היא קולא (א"ה לכאורה דברי ה"ה תמוהים ממאי דקי"ל גבי ברכת המזון אם נסתפק לו אם בירך אם לא בירך חוזר ומברך ועוד דאיכא תיקון ע"י שמתפלל תפילת נדבה ע"י הוספה. אלא דלבי מגמגם בתי' זה והוא דמה דקי"ל ספק ברכו' להקל משום לא תשא וגו' הוא מדרבנן וקרא אסמכתא (א"ה דבר זה במחלוקת שנוי וכבר עמדו ע"ז שרים ונכבדים הלא: בספרתם נפלאות מתורתם) ומצוה דרבנן שאני דהם אמרו והם אמרו. או במצוה דאורייתא ותקון ברכה מדרבנן. אבל התפלה עצמה דהיא גופה מדאורייתא והברכות הם מדאוריי' אמרינן ספיקא דאוריי' לחומרא והדרא קושיא לדוכתה וכן תפלת נדבה לא מקרי תקון דיש לחלק בין חובה לנדבה

ונ"ל דקושטא קאי דהא דכת' הרמב"ם מי שנסתפק וכו' אינו חוזר ומתפלל. כוונתו לומר אינו חוזר ומתפלל כעין שתיקנו אנשי כנ"הג שמתפלל י"ח ברכות דהך (צ"ל דנוסח) ברכות הוא מדרבנן אלא חוזר ומתפלל כמו שהיו מתפללין מעיקרא כמ"ש הרמב"ם ז"ל גופיה שם וז"ל ואין מטבע התפלה הזאת מן התורה וכו' אלא חיוב המצוה הזאת כך היא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הב"ה ע"כ וכוונתו לומר אינו חוזר ומתפלל י"ח ברכות דהמה מדרבנן דספיקא דרבנן לקולא ומכל מקום חוזר ומתפלל ומתחנן שהיא עבודה דאורייתא. ועוד נ"ל לתרץ על פי מ"ש רבינו גופיה שם דווקא גוף המצוה דהיינו התפלה מדאוריית' אבל זמנה הוא מדרבנן שתיקנו לנו להתפלל ערב ובקר כנגד התמידין. אבל מן התורה די לנו פעם א' ביום. ולפ"ד אם נסתפק לו אם התפלל שחרית אם לא. הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא דהא מדאורייתא די לו בתפלה אחת ויכול לתקן ספיקא דאורייתא בתפלת מנחה דדי לו בתפלה אחת. וכן אם נסתפק לו בתפלת מנחה אין צריך לחזור דכבר התפלל תפלת שחרית ויצא י"ח תפלה דאורייתא. אלא דיש להסתפק לדעת רבינו אם נאנס ולא התפלל תפלת שחרית ונסתפק בתפלת מנחה דלא קיים אפילו אחת מהן. ולמאי דכתיבנא לעיל לדעת רבינו דקאמר דאינו חוזר ומתפלל י"ח אבל מכ"מ חוזר ומתפלל ומתחנן אתי שפיר ועיין הכ"מ שם דבכלל דבריו דברי א"ה קושטא קאי דהדברים נובעים ממקור מים חיים מר"ן כ"מ בפ"א מה' תפלה. איברא דחזינא להגאון שאגת אריה סי' י"ד דשדי בהו נרגא משום דאי ס"ד דיש לתפלה עיקר מן התורה אלא שנוסח זה של י"ח הוא מדרבנן. א"כ כמו דאמרינן התם במסכת ברכות דף כ"א לר"י דאמר אמת ויציב דאורייתא ליבריך לאחריו ומשני מ"ט מברך וכו' ופריך ונימא הא וכו' ומשני ק"ש עדיפא דאית בה תרתי. משמע דקורא ק"ש ככל אדם דהיינו ג"פ. ואע"ג דאינו חייב מן התורה אלא פ"א מ"מ כיון דהתחיל גומר כל הג"פ והכא נמי כיון שמחויי' להתפלל מן התורה אם כן היה ראוי להתפלל כל נוסח התפלה כתקנת חכמים עכ"ל עש"כ. ואח"ה לק"מ דשאני גבי ק"ש דסוף סוף הנוסח של פ"א הוא מן התורה ולכן כיון שנתחייב בפ"א גומר את כולה כתקנת חכמי'. משא"כ גבי תפלה אפי' הנוסח של ברכה א' על תפלת י"ח אינו אלא מדרבנן ולכך לא חייבוהו חכמים לומר נוסח זה אלא מתפלל ג"פ כמ"ש הכ"מ עוד הק' הש"א ז"ל שם וז"ל ועוד הרי ברכת המזון נמי עיקרו מן התור' ונוסחה מד"ס כדאמרינן בפ"ג שאכלו דמ"ח ופסקו הרמב"ם בריש פ"ב דהלכות ברכות וגם קי"ל דהטוב והמטיב לאו דאורייתא א"כ ממ"נ אם בעל קרי מברך בר"המז כנוסח חכמים וגם הט"והמ. א"כ בנוסח תפלת י"ח נמי יהרהר בלבו הואיל ועיקרה מדאוריי' כמו גבי בר"המז. ואם אפילו גבי בר"המז מהרהר בקצרה כפי רצונו. גם גבי תפילה נמי דינא הכי ואמאי לא תני במתניתין תפלה בהדי בר"המז וק"ש. א"ו אין לתפלה עיקר מן התורה זת"ד עיש"ב ואח"ה אף גם זאת לא שמא מתיא דשאני גבי ברכת המזון דהגם דהנוסח הוא מדרבנן מ"מ מן התורה מחוייב לברך לאחריו שלשה עניינים אלו האמורים בבר"המז דהיינו על המזון ועל הארץ ועל בניין ירושלם. וחז"ל נתנו לנו נוסח זה שהוא ברור בא"הט כמ"ש בתוספות בפרק היה קורא דט"ז ד"ה וחותם וכו' שכתבו אע"ג דמדאורייתא הם יש כח ביד חכמים לעקור וכו' משא"כ גבי תפלה דכל ענין י"ח אינו אלא מדרבנן דמן התורה א"ח להתפלל אלא תפלה כפי רצונו. ואע"ג דמר"ן כ"מ בפ"ב מה' ברכות ה"א כתב דרבי' ס"ל כהרמב"ן בהשגות שאין מטבע לברכת המזון מ"הת אבל נצטוינו מ"הת לברך כפי דעתנו ולברך כ"א כפי דעתו כענין מנימין רעיא דהוה מברך בריך רחמנא וכו' מ"מ ברכת מנימין עצמה היא מעין המזון ומודים רבי' והרמב"ן ז"ל דמ"ה צריך לברך מעין המזון ועיין בהלח"מ ז"ל שם פר' הפועלים)

פרק י"ב הכ"ד מקום שמוציאין ס"ת וכו' אין הצבור רשאין לצאת עד שיצא ס"ת וכו' מימרא דרי"בל בפ' אלו נאמרין (דט"ל ב') ארי"בל אין הצבור רשאין עד שינטל ס"ת ויניח במקומו. ושמואל אמר עד שיצא ולא פליגי הא דאיכא פתחא אחרינא הא